יום חמישי, תשע בערב, השעה הקבועה שבה אני אמורה להתחיל לבשל.
במטבח כבר מחכים כל המצרכים בסבלנות על השיש, אם יש לי מזל - כל הכלים בכיור שטופים אף הם, וכל מה שנותר זה לגשת ולהתחיל לחתוך, לקצוץ, לטגן ולאדות. תפריט שלם ערוך לי בראש: סלטים, דג, מרק, עוגות, תוספות, הכול לכבוד המשימה הקדושה - הכנות לשבת קודש!
"מה את אומרת?" מתלהב היצר הרע. "נלך לבשל ביחד?" הוא לא מוותר על המצווה. "זה יהיה כל כך קל, פשוט, צ'יק צ'ק, שעה וחצי ואת גומרת הכול. הפעם את תגיעי אחרת לשבת! הפעם תעשי את הכול היום כדי שמחר לא תישאר לך שום עבודה! לא כמו בכל השבתות שאת ואני יודעים איך הן נראות... את חייבת להצליח פעם אחת להגיע לשבת כמו בן אדם!" הוא עומד מולי ולא מפסיק לשלוח לי גדודים של מחשבות עידוד מזויפות. בעוד דקה או שתיים, כשאגיע למטבח, רק אניח את קרש החיתוך על השיש ומיד הוא יקפוץ ויעמוד מאחוריי.
"אוי אוי אוי, זה כל כך קשה. איך תסתדרי? יש לך כל כך הרבה עבודה! במיוחד שרק אתמול היה פורים ולמי יש כוח להתחיל לבשל שוב? מסכנה, את כל כך עייפה, מה גם שבמנוחת הצהריים הטלפון העיר אותך אלף פעמים, וברור שאף אחד מהילדים לא יבוא לעזור לך... אולי אם היית אמא קצת יותר טובה שיודעת להציב גבולות הם היו עוזרים יותר... רגע, למה בחרת להכין דווקא את הסלט הזה? זה המתכון הכי מסובך בעולם, לא, את לא תספיקי, אין לך סיכוי. תמיד את לוקחת על עצמך הרבה יותר מדי עבודה, למה שלא תלמדי להיות כמו השכנה שלך? תראי איך היא תמיד מתוקתקת בזמן! ומה עם בעלך? אולי פעם אחת הוא יעזור לך, מה יש? הרי זו עבודה כל כך קשה, לפחות שייקח את הילדים לאן שהוא..."
המחשבות תוקפות ותוקפות, אני מנסה להתמקד בעגבנייה, אבל היצר מסית אותי ומצליח במשפט אחד לשלול את כל התפקוד שלי כאם, כעקרת בית וכרעיה גם יחד. מה הפלא שכעבור עשר דקות אני מתייאשת ומרגישה שזהו, אין לי כוח להמשיך, זאת באמת עבודה קשה מדי...
בישולים עם קפה ועוגה
נשים רבות מוצאות את עצמן במלחמה פנימית בערב שבת. אם נתבונן לעומק נראה שבעצם הכנת השבת מורכבת מאינספור פרטים – ניקיון, כביסה, קניות, בישול, אך לא פחות מכך גם חינוך הילדים והצבת גבולות, מערכת יחסים מול הבעל, כושר ארגון והתמודדות במצבי לחץ. למעשה, ערב שבת דורש מאיתנו להעמיד במבחן כמעט את כל מהותנו כאישה – וכל זאת בזמן קצוב שנגמר בלי כל אפשרות לשינוי. לא פלא שנשים רבות חולמות חלום חוזר על ערב שבת שבו הצפירה כבר מתקרבת ושום דבר עדיין לא מוכן...
לכן ממש התרגשתי כשחברה יקרה סיפרה לי כיצד הצליחה לחוות ערב שבת מסוג אחר לחלוטין:
"בערב שבת הזה ידעתי שאני הולכת לעבוד נגד כל הסיכויים. עקב פרויקט דחוף בעבודה נאלצתי לעבוד ביום חמישי עד השעות הקטנות של הלילה, כל הסדרים הקבועים שלי נהרסו ולא ידעתי איך להתחיל את ההכנות. עוד לפני שנכנסתי למטבח כבר מילאו את מוחי מחשבות של ייאוש וחוסר אונים, שכמעט מיד התהפכו לכעס על כולם, על הילדים שמבלגנים, על הבעל שלא עוזר, על הבישולים שהם אינסופיים, כמובן שגם על עצמי שלא הצלחתי להתארגן בזמן – הכול נראה לי פשוט בלתי אפשרי! לפתע, בתוך הקושי והבלבולים, התקשרה אליי חברה טובה ממש משמיים. 'הבעיה שלך שנדמה לך שהכול תלוי בך, שערב שבת הוא מין מבחן שאת חייבת להוציא בו מאה, ובגלל זה את כל כך נלחצת. במקום להשקיע את כל הכוחות שלך בהצלחה במבחן, פשוט תנסי לחזור לשאלה הפשוטה למה את כאן, במטבח'.
'כדי להכין שבת', עניתי אוטומטית.
'נכון, וזה משהו שאת רוצה לעשות? את אוהבת את השבת?'
'בטח! זה היום הכי אהוב עליי, הכי חשוב לי'.
'יופי, אז במקום לנסות לעמוד במבחן של מכינת השבת העולמית, פשוט תחזרי להתחלה, לפשטות, תזכרי כמה את אוהבת את שבת, תתפללי לסייעתא דשמיא, ומשם תמשיכי'.
וזה בדיוק מה שעשיתי. במקום להמשיך לנסות להכין בשצף קצף את השבת תוך כדי סערת רגשות ותסכול – החלטתי לאפות עוגה שאני מאוד אוהבת. לאחר מכן ישבתי לי עם כוס קפה, שתיתי, נרגעתי, נשמתי והבנתי שבעצם אני כל הזמן דואגת שאכשל וכך מכשילה את עצמי מראש. החלטתי להפסיק לדאוג, לחזק את הרצון שלי ולנסות לשמח את עצמי ככל יכולתי. ובאמת – זכיתי להיות בשמחה מיוחדת! הכנתי את הכול ממקום כל כך אחר, מקום פנימי ולא מאוים. הרגשתי ממש איך יורד עליי אור משמיים, והשמחה ליוותה אותי לאורך כל ההכנות ונמשכה גם לתוך השבת בעצמה. שמחה שאיננה תלויה בהצלחה כזו או אחרת, אלא נובעת כולה רק מהזכות להיות אמא יהודייה שמכינה הכנות לשבת".
תבשיל אסאדו עם תפוחי אדמה ובטטות
צלי חגיגי, עשיר, טעים וקללללל להכנה. הטעם שלו גן עדן, כולם לא מפסיקים לאכול וליהנות ולא יודעים כמה בקלות הכנתי אותו. הסוד כאן הוא אפייה ארוכה בחום נמוך בתנור, שנותנת את הטעם המושלם הזה. הבשר רך רך, ממש נושר מהעצם, תפוחי האדמה והבטטות סופגים את הטעם העשיר, והכול יחד מהווה תבשיל שבתי בלתי נשכח. חשוב לוודא שהאסאדו שקניתם אינו שומני מדי ויש בו הרבה בשר. לפעמים יש נתחים שהם כמעט רק שומן - והם פחות מוצלחים למנה זו (או בכלל לשום מנה שהיא).
דרגת קושי: קלה
זמן צלייה: 5-4 שעות
6 מנות
1.200 קילוגרם בשר אסאדו חתוך לקוביות
3 כפות שמן זית
חצי צרור פטרוזיליה
8 שיני שום קלופות
בצל גדול קלוף
3 בטטות קלופות
4 תפוחי אדמה קלופים
2 כפות רוטב סויה
3 כפות סילאן או דבש
מלח ופלפל
כפית פפריקה מתוקה
כוס מים
מחממים תנור לחום של 140 מעלות. חותכים את הבצל, הבטטות ותפוחי האדמה לשמיניות. מניחים את הבשר בקרקעית של סיר חסין חום ורחב או תבנית עמוקה (פיירקס). מסדרים מסביב בין קוביות הבשר את כל הירקות, יוצקים את שמן הזית, הסויה, הסילאן, מלח, פלפל ופפריקה. מערבבים היטב עד שכל החומרים מצופים בתערובת. מניחים בצד את גבעולי הפטרוזיליה כך שיהיה נוח להסיר אותם לאחר האפייה. יוצקים את המים, מכסים במכסה או בנייר כסף ומכניסים לתנור. צולים במשך 4-3 שעות, פותחים את המכסה, בודקים שלא חסרים נוזלים ומוסיפים עוד חצי כוס מים במידת הצורך. ממשיכים לאפות עוד כשעה, עד שהבשר רך וממש מתפרק. מוציאים את הפטרוזיליה וזורקים. אפשר להניח את הסיר כמו שהוא על הפלטה. מגישים את הבשר יחד עם הרוטב והירקות ונהנים.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***