התחלה// נולדה וגדלה בגבעת שמואל, "שהייתה שונה מאוד ממה שהיא היום. גדלתי בקהילה קטנה, מוקפת מטעים ופרדסים. היה כיף לגדול שם. כמה שאני צעירה, אלו היו חיים אחרים לגמרי". הקטנה מתוך שלושה.
אבא// נפתלי קליין ז"ל, נפטר לפני חמש וחצי שנים ממחלת הסרטן. "איש עסקים, אדם חם, אוהב. הייתי הילדה של אבא, עד הרגע האחרון. הייתי מאוד קשורה אליו. המשפחה אצלו הייתה לפני הכול. לא משנה איפה היינו, הוא תמיד היה קופץ לבקר. פעם אחת בכיתה ט', כשהיה באמצע פגישת עסקים בדרום, התקשרתי אליו ושיתפתי אותו שאני קצת מדוכדכת. הוא ענה 'אני אדבר איתך' וניתק. הייתי המומה. אחרי שעתיים פתאום הוא התקשר שאצא החוצה".
אמא// פיני (פנינה) קליין (64). עבדה כמפיקה ברדיו קול חי ובערוץ 1 ובדוברות של המפד"ל. "אמא מדהימה, תמיד תומכת ועוזרת. הסבתא הכי מדהימה שיש לילדים שלי. היא מגיעה מתחום התקשורת, כך שבעיסוק הנוכחי שלי יש סגירת מעגל".
ספסל הלימודים// ביסודי למדה בבית הספר המקומי, ממ"ד מורשת זבולון. "למדתי במחזור הראשון של בית הספר". בחטיבת הביניים למדה באולפנת צפירה, ובכיתה ט' עברה לאולפנת כפר פינס. "הייתי הראשונה מגבעת שמואל שהלכה לשם. אנשים הסתכלו על ההורים שלי בתור מטורללים ששלחו את הבת שלהם לפנימייה. היו לי שנים טובות, מאוד נהניתי שם".
הידד במעלה// במקביל ללימודים באולפנה, נכנסה להדרכה בשבט יובל של בני עקיבא שמיועד לילדי חינוך מיוחד בגבעת שמואל. "בכל יום שלישי הייתי נוסעת מכפר פינס לגבעת שמואל כדי להעביר את הפעולה, ומאוחר בלילה אבא שלי היה מחזיר אותי לאולפנה. זה היה הזמן של שיחות הנפש שלנו. הוא תמיד היה אומר שלמען בני עקיבא זאת נסיעה קדושה. הוא היה חוזר הביתה באחת וחצי בלילה".
צפונה// לאחר סיום הלימודים באולפנה, הצפינה עוד יותר לטובת שירות לאומי באולפנת צביה בעיר מעלות, יחד עם סיוע למשפחות קשות יום אחר הצהריים. "במעלות מתגוררים דודים שלי וזאת הייתה העיר האהובה עליי. מעלות זו עיר של אנשים מדהימים, הרגשתי שם בבית. הייתי מאוד קשורה לכל הקהילה. שם גם הכרתי את בעלי".
החצי השני// איתן, מהנדס שעובד בתעשיית ההייטק. "הוא למד בישיבת ההסדר במעלות ואני הייתי שם בת שירות. הוא חשב ששידכו בינינו, אבל בפועל דאגתי שיכירו בינינו. הוא גילה את האמת רק אחרי החתונה". השניים נשואים כבר 15 שנה.
לודאים// בשנה הראשונה התגורר הזוג הצעיר סמוך לישיבה במעלות, ומשם עברו ללוד "בגלל הקהילה המדהימה, בגלל שזה במרכז הארץ ובגלל שזה השתלם כלכלית. לא מתוך אידיאלים גדולים. אני מאוד אוהבת את לוד, את החום והפשטות של האנשים. יש תחושה שמקבלים אותך כמו שאתה, לא משנה איך תהיה".
אקדמיה ומטפחות// יחד עם המעבר ללוד החלו בני הזוג בלימודים אקדמיים באוניברסיטת בר אילן. "למדתי אופטומטריה, איתן למד הנדסת חשמל במשך ארבע שנים. כדי להצליח להתפרנס במהלך שנות הלימודים פתחתי עסק של מכירת מטפחות, וזה הצליח להחזיק אותנו כלכלית יפה מאוד ולשרוד את החיים כסטודנטים".
עין טובה// לאחר סיום הלימודים החלה לעבוד כשכירה בחנות 'אופטיקנט' בקריית הממשלה ברמלה. לפני כשלוש שנים רכשה את החנות שבה עבדה. "יצא לי להציל חיים תשע פעמים, אנשים שגיליתי שיש להם גידול במוח ומחלות אחרות שמסכנות חיים באופן מיידי. לכל אחד מהם היה סיפור מאוד מרגש. הצלחתי לטפל גם בסיפורים קשים של פזילה שהחיים שלהם השתנו. או מקרים אחרים שבהם אנשים כמעט איבדו את הראייה והצלחתי להציל להם את הראייה ברגע האחרון. אנשים כבר מכירים את החנות ומגיעים אליה במיוחד".
בלי פוליטיקה// אל עולם התקשורת הגיעה לראשונה כבעלת עסק בתקופת הקורונה. "השתתפתי בפאנל שבועי בנושא קורונה, עסקים וכלכלה באולפן הפתוח של בועז גולן בערוץ 20 (היום ערוץ 14 – י"א). כל יום רביעי היינו יושבים ומדברים רק על העניינים האלה. לא דיברנו מילה על פוליטיקה. כבעלת עסק בכלל לא רציתי להיכנס לזה".
בחזית// השינוי אירע בזמן מבצע שומר החומות. "בלילה הראשון שמענו פיצוצים, ריח של עשן, ירי בלתי פוסק, הודעות היסטריות בקבוצות הווטסאפ של השכונה. אנשים זעקו 'הצילו, אנחנו נמצאים בסכנת חיים', התקשרו למשטרה פעם אחר פעם והיא פשוט לא הגיעה. המוקדנים היו עונים 'כן, אנחנו יודעים' ומנתקים לנו בפרצוף. היה לילה מטורף לגמרי, תחושה של חוסר אונים. בגלל שהכירו אותי מעולם התקשורת, השם שלי עבר מאחד לשני, בבוקר קיבלתי המון טלפונים והתראיינתי ללא הפסקה על מה שאירע. שאלו אותי על דו־קיום ועניתי שקודם כול צריכים לדאוג לקיום שלנו, אחר כך אפשר לדבר על דו־קיום".
לינץ'// אחר הצהריים, עם תום מבול הראיונות, הלכה כרגיל לעסק. "חשבתי שמה שהיה כבר מאחורינו. מכאן 11 ומערוץ 20 ביקשו שאגיע למקום מסוים כדי להתראיין. סיכמנו שאחרי שאסגור את העסק כרגיל, בשמונה בערב, נקיים את הריאיון. לא תיארתי לעצמי שכשיגיע החושך יתחדשו איתו גם הפרעות. סגרתי את החנות וצעדתי לעבר הרכב, פתאום קלטתי קבוצה של רעולי פנים שפתחו עליי בירי. הייתי כמו ברווז במטווח, רצתי מאחורי רכבים בניסיון לברוח. הכדורים שרקו ליד האוזניים שלי, פחד מוות כפשוטו. במקביל שמעתי אזעקות וראיתי בשמיים את היירוטים של הטילים מעזה. זה היה כמו רעשי רקע, כי הירי החי לעברי היה הרבה יותר מוחשי ומבהיל. הצלחתי להגיע לרכב, כולי רועדת, וניסיתי להניע במהירות האפשרית. הילדים התקשרו אליי בבכי ואמרו שכל הבית מלא עשן כי הערבים שורפים את גינת המשחקים מתחת לבית. הגעתי למחסום בוער על הכביש ולא יכולתי לחזור אחורה. בלית ברירה שמתי גז בכל הכוח ופרצתי את המחסום. בחסדי שמיים הצלחתי לעבור ולהגיע הביתה".
מזיזה את המשטרה// "הייתה תחושה של חוסר אונים, ושהתקשורת לא מספרת את הסיפור האמיתי. הרגשתי שחייבים להיאבק כדי לשנות את המציאות. נקודת האור הייתה עם ישראל שהגיע לשמור עלינו. הרגשתי ממש תמיכה ואהבה מכל העם שלנו. יצאתי לתקשורת והתחלתי לדבר על הכול. הבנתי שהתפקיד שלי הוא להיות יותר בתקשורת. ראיתי שהמשטרה זזה לפי מה שקורה בתקשורת, כך שיש לזה משמעות אמיתית. כמה שזה יישמע קלישאתי, הרגשתי שאני שליחת ציבור וחייבת לעשות את זה".
תפילת המשדר// אחרי שהתחילה לדבר על הכול, זה היה רק עניין של זמן עד שקיבלה את תפקיד ההגשה לצד שי גולדן בתוכנית הבוקר של ערוץ 14. "אני אף פעם לא חושבת האם הדברים שלי נשמעים טוב או איך יגיבו. אני הולכת עם האמת והערכים שלי בכל נושא. אני גם מקבלת על זה המון תגובות. כל יום לפני שידור, יש לי תפילה קבועה: שאומר את הדברים הנכונים, שתהיה לי השפעה טובה".
קול אחר// התפקיד הנוכחי הוא פאנליסטית קבועה בערוץ 13 ופאנליסטית אורחת ומגישת התוכנית 'החמישייה' בערוץ 14. "יש חשיבות גדולה להביא קול אחר בערוצים שפחות מזוהים עם האמונה שלי, לפעמים הוא קול יחיד, ולכן אני רואה בזה עוד יותר שליחות".
הנחת// ארבעה ילדים: אורי בן 12 וחצי, מעיין בן עשר, נויה בת שבע וגלעד בן חמש.
אם זה לא היה המסלול// "אני מרגישה שאני נמצאת במסלול שלי, למרות שהמסלול הראשוני שחשבתי עליו היה ללמוד רפואה. לצערי לא הלכתי עם החלום הזה. יכול להיות שהייתי היום רופאה".
במגרש הביתי
בוקר טוב// "יש ימים שאני קמה ממש לפנות בוקר כדי להגיע לתוכניות. בימים אחרים אני קמה לילדים, נשארת עם פיג'מה ומארגנת אותם. בעלי מפזר אותם למוסדות ואז אני מתארגנת בנחת. המשך היום כולל ריצות, פגישות, תוכניות. תמיד רצה ממקום למקום. אין ימים ריקים. החיים שלי עם קצב גבוה ואני אוהבת את זה".
פלייליסט// "שירי נשמה ישראלית: נרקיס, יובל דיין, בניה ברבי, ישי ריבו, עקיבא".
השבת שלי// "כמעט כל שבת מארחים, אם אין אורחים – הילדים מאוכזבים וגם אנחנו. מאוד אוהבים לארח. מעבר לזה, זמן של הילדים. אין מסכים ואנחנו ביחד בזמן איכות. לפעמים מספיקים לקרוא ספר. בעיקר, שבת של מנוחה".
דמויות מופת// "אבא שלי, בגלל ההורה שהוא היה. אני מאוד מקווה שאצליח להגיע למעט ממה שהוא היה, בשביל הילדים שלי. הוא תמיד היה שם בשבילי. גם כאדם הוא היה מאיר פנים ונותן עצה טובה לכל אחד. אפילו לקראת הפטירה שלו התייעצנו איתו בכל מיני דברים שקשורים לשבעה. יום לפני שנפטר הוא נתן לי צוואה להיות הכתפיים הרחבות של המשפחה. אני משתדלת לממש את זה".
מפחיד אותי// "שהילדים שלי ישלמו מחיר על הבחירות שלי".
משאלה// "גאולה".
כשאהיה גדולה// "אור גדול".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***