הסופר והעיתונאי טוביה טננבום יוצא בספר חדש "חרדי וטוב לו" שמנסה להעמיק בחברה החרדית החיה בשכונת מאה שערים ולשם כך הוא עבר לגור בה במשך יותר משנה.
"הזהירו אותי יהודים חרדים לפני שהגעתי לשם שבערב הראשון יצעקו עלי ויזרקו עלי אבנים", מספר טננבום באולפן ערוץ 7. "בפועל, כבר בחצי השעה הראשונה באו אלי חמישה אנשים ואמרו לי 'רב טוביה, מה נשמע? איזה ספר אתה כותב עכשיו?'. הם קיבלו אותי וחיבקו אותי בהכנסת אורחים מדהימה".
"לפני שהגעתי חשבתי שכולם מטורפים שם", אומר טננבום, "כי זה מה שכתוב בעיתונות - כולם מטורפים, או כולם אלימים".
אמנם טוביה מתאר את החוויה כסיפור אהבה, אך בספר הוא אינו חוסך בביקורת כלפי הציבור החרדי, בעיקר בנושאים של צניעות. "לא חשבתי שאתעסק בצניעות. חשבתי שאתעסק באבנים ואלימות כי זה מה שהכרתי מהתקשורת. הנחתי את כל הדעות הקדומות שלי לפני שהגעתי והתחלתי מאפס. לא נכתב מעולם ספר על החברה החרדית על ידי אדם מבחוץ שהוא סימפטי כמו הספר הזה. ברור שיש ביקורת, יש אנשים שנחרדים מלדבר ככה על החברה החרדית. הגיע הזמן שנפסיק להתייחס אל החרדים כנחותים, זו התנשאות שאין כדוגמתה".
הביקורת, גם אם היא חריפה לעתים, באה לצד הערכה גדולה לצדדים החיוביים של החברה החרדית כפי שטננבום מזהה אותם. "הם יותר מאושרים מכולנו ביחד. איך אתה יכול שלא להתאהב בציבור כזה? הם אנשים עם חוש הומור שאין כדוגמתו, משפחות יפות וילדים מתוקים ומחונכים. אז יש ביקורות אבל גם אצלי בניו-יורק יש לי ביקורת. אני גר באליטה של מנהטן ולא דמיינתי שכשאגיע למאה שערים ארגיש חופש. אצל הפרוגרסיבים יש יותר חומרות מאשר אצל החרדים".
במבט רחב על החברה הישראלית טננבום מרגיש כאב עמוק. "זה מזכיר לי את מה שהיה לנו לפני אלפיים שנה. בגלל זה פעמיים הפסדנו את הארץ הזו ואנחנו חוזרים על אותה טעות. יש שנאת חינם שאין כדוגמתה. זה מפחיד וגורם לי לצער אדיר, לפעמים מתחשק לי לבכות. אתה מסתכל על הכנסת - איזה מילים, איזה טינופים, אלה נבחרי העם? לבר לא הייתי מכניס אותם".
הוא לא אופטימי במיוחד. "אם זו היתה תכנית אמריקאית הייתי אומר לך שכולם יהיו מאושרים, אבל זה לא ככה. כשאתה שם את סם המוות של השנאה על השולחן, מה יקרה? הייתי שמח אם הייתי יכול לסיים עם הכל טוב וירושלים של זהב, אבל זו המציאות ואני אומר את זה בצער".