בפרשת השבוע שלנו, פרשת כי תשא נאמר "וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה. וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ".
מסביר הרב דרוקמן, למילה 'קָרַן', ישנם שתי משמעויות, האחת קרן מוצקה כמו שיש לבעלי חיים על ראשם, ומשמעות נוספת, קרן כמו קווי אור "קרני השמש".
חז"ל מסבירים שקרני משה הכוונה לקרן מאירה כמו קרני השמש קרני אור העוצמה חזקה. שואל הרב דרקומן בשם אור החיים הקדוש: איך ייתכן שמשה לא הבחין בשינוי שמתחולל בפניו? מבאר אור החיים: משה בוודאי הבחין בשינוי, אולם כאשר היה לפני ה' חשב שפניו קורנות מהבהקת אורו של ה', וברדתו מההר חשב שפניו קורנות מהבהקת האור של "לחות הברית" (שנכתבו ביד ה'), שהיו בידיו, רק לאחר שהוריד את לוחות הברית זיהה שההקרנה באה ממנו וכיסה פניו.
אם כך, מתי שם משה את המסווה על פניו? ולמה לשים מסווה אם ה' רצה שפניו יקרנו? מסביר הרב דרקומן בשם הנצי"ב - בפשטות הפסוקים ניתן להבין שהיו שלושה מצבים כאשר דיבר עם הקב"ה וכן כאשר דיבר עם העם, הוריד את המסווה, ואילו שהיה לבדו הוא שם את המסווה. כאשר עסק בקדושה, כלומר כשלמד מפי ה' ושלימד את דבר ה' לעם, הסיר את המסווה, ואילו בזמן שעסק בעניני חול שם אותו. המסווה נועד לשמור על כבודם של קרני ההוד שיהיו רק בזמן התעסקות בקדושה.
מוסיף גם בשם הרלב"ג - "קרן אור פניו" אינו בצד הפיזי שאור ממשי בוקע מפניו של משה, אלא המילה קרן הינו ביטוי למעלה רוחנית מרוממת שהגיע אליו משה בשכלו בעת לימודו לפני ה', הגיע למדרגה מיוחדת של "זהר השכל". כשירד משה מההר, ישראל יראו לגשת אליו כי ראו שהוא שקוע בעולמות עליונים, המסווה ששם משה על פניו אינו מסווה פיזי להסתרת האור, אלא השתדלותו של משה להתנתק מהמצב המרומם שהיה בו, ולדבר עם ישראל. כלומר, הרלב"ג מפסק את הפסוקים בצורה אחרת, ובבא משה לפני ה' לדבר איתו וכו' שם היה ללא מסווה, וראו בני ישראל את פני משה וכו' והשיב משה את המסווה על פניו עד בואו לדבר איתו (כי היה לפני בני ישראל).
חז"ל במדרש תנחומא - מנין זכה משה לקרני ההוד? יש אומרים מניצוצות שיצאו מפי ה', יש אומרים מאור לוחות הברית, ויש אומרים משאריות שנשתיירו בקולמוס הכתיבה שכתב את הלוחות.
המשותף לדעות בחז"ל, שקרני ההוד הגיעו מהתורה, ההסבר הראשון מנתון התורה, ההסבר השלישי במקבל (מהקולמוס), וההסבר השני מהחיבור בעת החזקה המשותפת בלוחות הברית.
את נושא המסווה, מסכם הרב כך - לימוד התורה, יוצר קשר ישיר עם הקב"ה, וזה המסווה כדי שנוכל לקבל את האור האלוקי הענקי צריך הסוואה, וכן מסביר בעל התניא - התורה הנלמדת הופכת כחלק בלתי נפרד משכלו, כמו שאדם אוכל מזון והמזון הופך לחלק ממנו, וזה הקרינה שהייתה למשה לפי הסבר הרלב"ג.
מו"ר הרב דרוקמן, כשמו חיים מאיר, תמיר היה מאיר וקורן מחייך ושמח, והכל מתוך לימוד התורה וממידותיו המיוחדות שהושפעו מלימודו.
--
פיני אפרתי הוא מנכ''ל בית הציונות הדתית