א. הניגון בו התקבלו העולים החדשים
על הבמה עומד לו זמר יהודי רוסי ידוע, ועובר על רפרטואר עשיר של שירים נוסטלגיים, חלקם מוכרים יותר ויש כאלו שזכורים רק לקשישים מבין המסובים מסביב. גם אלו שלא מבינים אידיש, לא נשארים אדישים מול הצלילים והמנגינות של פעם.
"לאמיר אלע אינאיינעם אינאיינעם", הוא מתחיל כעת את הניגון הישן נושן: "רבי יצחק מקבל פנים זיין"... וכולם פונים אל עבר רבי יצחק קוגן, המצטנע במקומו ומשיב בחיוך לכל אחד מסביב. "לאמיר אלע אינאיינעם, טרינקן א גלעזעלע וויין" ובאינסטינקט מרימים את כוסיות המשקה ושותים לחיים.
ליל פורים. הוזמנו על ידי הרב קוגן להתוועדות ושמחת החג בבית הכנסת "בלשוי ברוניא" שהיה מלא וגדוש באורחים רבים. האוכל והשתייה כדת וכדין, והשמחה עולה על גדותיה.
תוך כדי שמיעה, לא יכולתי שלא להיזכר בהתוועדויות לפני 30 שנה ויותר עם הרב קוגן, ידידיו ומקורביו, שעלו זה עתה לארצנו הקדושה, ממוסקבה או לנינגרד, חרקוב או ברדיטשוב.
היו אלו ימים נעלים ומרגשים עם כל עולה חדש, ובהתוועדויות היו מקבלים את העולים בשיר זה: "לאמיר אלע אינאיינעם אינאיינעם, 'סאשה' מקבל פנים זיין"...
קרוב לחצות. מחר יום עבודה עמוס, אני יורד למטה, מציץ לבית הכנסת הישן בקומת הכניסה, ורואה בחור צעיר מקריא - בפעם המי יודע כמה - את המגילה לשני יהודים שהגיעו רק עכשיו...
ב. עיקר נס פורים
וכמדי שנה, בשעות הצהרים, מתכנסים ובאים לביתו של הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א. אומנם שוהים במקום מספר דקות עקב הציבור הגדול, ובכל זאת, בין השירים והלחיים, זכיתי לדלות ממנו פנינה חסידית נאה. וכך פתח הרב ואמר: "נוהגים שבפסוק 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך' מגביה הבעל קורא את קולו, כי זהו תוקף הנס, שכן משם החל הגלגל להתהפך לטובה על מרדכי וכל ישראל. ולכאורה יש לתמוה: התוצאה מנדידת שנת המלך היתה רק הוראתו להמן, להלביש את מרדכי ולהרכיבו על הסוס ברחוב העיר כמי שהמלך חפץ ביקרו, אולם דבר זה היה לכאורה סיפור צדדי בין מרדכי להמן, ואין לו כל משמעות ביחס לעיקר פעולות ההצלה שנעשו על ידי אסתר באמצעות המשתאות שערכה ובקשותיה מהמלך, עד לתליית המן וכתיבת האגרות השניות. ומפני מה אפוא, נקרא מאורע זו כ'תוקפו של נס'?
הרב שליט"א עוצר, מנסה לבדוק אם יש תשובה ואני חושב לעצמי, אכן שאלה טובה, ובברק הניצוץ בעיניו של הרב, הבנתי שהתשובה יפה גם מהשאלה. וכך המשיך בלהט את דבריו הנפלאים: "ויש לומר הביאור בזה: כמסופר במגילה, המן הגיע לחצר המלך בעוד לילה כדי לבקש מאחשוורוש את אישורו לתליית מרדכי על העץ שהכין לו. הכל היה מוכן וערוך למזימתו, כדי שיוכל לבוא בשמחה אל המשתה שהוזמן אליו. והנה, אם חלילה היה המן מבצע את זממו, לא היתה אסתר יכולה להמשיך ולעשות אף צעד לישועת ישראל ללא הדרכתו וליוויו של מרדכי, שהרי 'ואת מאמר מרדכי אסתר עושה', בהיותו מרדכי 'נשיא הדור' שבלעדיו לא ירים איש מישראל את ידו ואת רגלו, ובפרט אסתר שנפשה קשורה בנפשו.
המן הרשע מצדו אכן עמד על השייכות המיוחדת שבין מרדכי לישראל, והבין שהם כיחידה אחת שאינה מתחלקת - מרדכי הם ישראל וישראל הם מרדכי, ולכן ביקש להשמידם, בהיותם 'עם מרדכי'. ומפני זה לא רק שביקש להרוג את מרדכי אלא חפץ דווקא לתלותו, למען יראו הכל שמרדכי תלוי ועומד, ועמו אבדה ח"ו כל מהותם של ישראל, וממילא יוכל להשלים את תוכניתו בהריגת כל ישראל. ועל פי זה, עיקרו של נס פורים אכן התחולל במעשה זה, בו נוכחו הכל לראות כיצד מתגדל ומתעלה כבודו של מרדכי, ועתה בוודאי שלא יוכל המן לתלות את מי שהמלך חפץ ביקרו. ובהצלת מרדכי ניצלו ישראל כולם, וכך יכלה אסתר להמשיך במשימתה עד להצלת ישראל".
זהו מבט של חסיד אמיתי על נשיא הדור בימים ההם, וגם בזמן הזה!
ג. ברכת שהחיינו בעמק הבכא
קצת מורכב היה להסביר להם את משמעות ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה', במצב ובמקום בו הם נמצאים כעת, אבל לברך הרי אנו מחויבים, וגם יש לכוון שברכה זו היא על שאר מצוות היום - משלוח מנות, מתנות לאביונים ומשתה ושמחה. הם שמעו וענו אמן בכוונה.
בית הכנסת בכלא העתיק 'בוטירסקי'. סיימתי זה עתה להקריא בפני האסירים היהודיים את מגילת אסתר, לא לפני שכולם הניחו תפילין, מעט גם יודעים לעשות זאת לבד וכעת ממשיכים הלאה. עמיתי היקר ר' שלמה דישקו המסור להם בכל שבוע בקביעות, מחלק לכל אחד שני מאכלים, ויחד אנו מסבירים להם: שכל אחד ימסור לשני את המצרכים ובכך יקיים את מצוות 'משלוח מנות'. מוסרים לכולם כמה מטבעות, והם מעבירים אליי בעבור מצוות 'מתנות לאביונים'.
לעצמי אני חושב, כי ברכת 'שהחיינו' העולה ממקום זה, מקובלת בפני הקב"ה אולי אף יותר ממקומות אחרים. כאן יש יותר ממניין יהודים, שגם במצבם המורכב ולא פשוט, הם יודעים בכל זאת לשמוח ולהשתדל בקיום המצוות - זו דרגה מיוחדת.
באישור מיוחד ובשמירה נוספת, יצאנו כמה מטרים לנטילת ידיים לסעודה וגם נעמדנו לתפילת מנחה.
נפרדנו בלחיצת ידיים נרגשת, ובדיוק בעוד חודש - בליל הסדר ניפגש שוב בע"ה, בתקווה ובתפילה, שזה כבר יהיה לאחר יציאה מאפילה לאורה ומגלות לגאולה השלמה.
ולתמונת השבוע שלי: והשיב לב אבות על בנים
מטבע הדברים, לא מעט תמונות מעניינות הונצחו בטלפון הנייד שלי בשבוע שחלף, בו חגגנו את חג פורים הגדוש שעבר ב"ה עלינו במוסקבה בטוב ובנעימים. אך בכל זאת אני רוצה לחזור לראשית השבוע, יותר נכון: אל מוצאי שבת קודש שחלף. שעה לאחר צאת השבת, וכמדי שבוע נאספים לבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה" אבות ובנים רבים ללימוד קבוע, הגורם לחיזוק החיבור בין ההורים וילדיהם. השבוע נערכת התוכנית בפעם האחרונה בעונה זו, שכן הימים מתארכים והשבת יוצאת כבר בשעה מאוחרת, המקשה לילדים קטנים להגיע - בהתחשב גם בהורים הבאים משכונות מרוחקות.
תוכנית זו אנו עורכים מטעם הנהלת בית הכנסת, במסגרת פעילויות שונות למען הילדים הצעירים, שהם העתיד של כולנו. וכמדי שנה, הכנתי בס"ד תוכנית מרגשת לציון הסיום, אותו הצגתי בראשית דבריי בפני הילדים וההורים בסיום שעת הלימוד.
בקצרה חזרתי על דברי המדרש על מגילת אסתר, כיצד הילדים צמו והתפללו שלשה ימים למען ביטול הגזירה של המן הרשע, והסברתי להם, כי חג הפורים הוא החג שלהם - של הילדים, שכן רק בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן נחלצנו אז, וכמו 'בימים ההם', הרי שגם 'בזמן הזה' נזכה בזכות הלימודים והתפילות של הילדים לנסים גלויים.
הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, שהגיע עוד קודם לכן וסובב בין הלומדים, נשא את הנאום המרכזי, ומיד אחר-כך נערכה הגרלה על כרטיס טיסה לרבי, אב ובן, והזוכה לכך לקול תשואות ושמחת הילדים וההורים, היה בנו של ידידי המחנך הרב ישעי' גרוס, העומד במסירות נפלאה בראש תוכנית זו ובזכותו ההצלחה הגדולה מדי שבוע.
בסיום עברו כל הילדים וקיבלו מידיו של הרב מזכרת מכובדת, שתדרבן אותם להמשך ההשקעה בלימוד התורה הקדושה, שהיא הערובה לקיומנו!
גוט שבת!
שייע