"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" – מדוע לא אמר פשוט "כי תפקוד את בני ישראל"? מסביר האלשיך הקדוש: כאשר תבוא לְמַנוֹת ראש ומנהיג לעם ישראל – כשתבוא לשלוף מישהו מתוך העם (להרים אותו – "כִּי תִשָּׂא") – תמנה רק את זה שמוכן לתת את עצמו ככופר נפש, כפרה, ולמסור את נפשו, את שמו ואת נצחיותו בעד כלל ישראל.
"למסור את נפשו בעד כלל ישראל", בכל מצב ובכל זמן. זו מנהיגות. אם כל אחד יבחר על מי הוא לא מוכן להגן או בגלל מי הוא לא מוכן לשרת, לא נוכל לנצח במלחמה.
השימוש הנלוז שעושים אנשים כדי לקדם את הפוליטיקה הקטנה שלהם על חשבון המדינה, הוא בלתי נסבל ואסור לעבור עליו בשתיקה. בטח לא בימים אלו שהטרור מכה בנו. זו אינה מנהיגות. זו פחדנות.
אגב, אפשר להעריך שהדרך לחתימה היתה רצופה בכוונות טובות של רוב החותמים. חלקם אולי אף לא מבינים עד כמה מנצלים את שמם ותפקידם כנגד המדינה שאותה הם כל כך אוהבים. אפשר לאהוב או לא לאהוב מדיניות של ממשלה נבחרת, אבל משאירים את הצבא, את הבטחון ואת מסירות הנפש מחוץ למשחק הפוליטי.
אין כאן שאלה של ימין או שמאל, של פריפריה או מרכז, יש כאן גורל משותף ומטרה אחת. הגנה על מדינת ישראל, אזרחיה ותושביה.
מצעד הסרבנים שמקבל במה בתקשורת המגויסת, הוא בדיוק ההיפך מהמנהיגות שהאלשיך הקדוש מלמד אותנו.
כל מיני לשעברים קוראים לסרבנות, רק כי הם לא מוכנים לקבל את רצון העם. "ציונות" הם קוראים לזה. אומנם אין לי דרגות אלוף, אבל גם אני יודע שלעזוב את האלונקה כשמתחיל להיות קשה, זו אינה ציונות.
מאחל לכולנו אחדות וקירוב לבבות, וכמו בהפטרת פרשת פרה שנקרא השבת: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם". עם אחד אנחנו. גורל אחד לכולנו.
"וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" - בתפילה לרפואה שלמה לפצועי הפיגוע.