מדד הקול הישראלי לחודש פברואר 2023, שנערך על ידי מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל והמדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה, מציג התגברות בשסעים בין המחנות הפוליטיים והתגברות של החשש הביטחוני.
בעוד מידת האופטימיות לגבי עתיד השלטון הדמוקרטי בישראל נותרה כשהייתה בחודש הקודם (בשני המקרים 38%), הרי שבאופטימיות לגבי מצב הביטחון של ישראל התגלתה ירידה ירידה חדה (מ-46% בינואר ל-31% בפברואר, המדידה השנייה הנמוכה ביותר מאז החלנו לבדוק את הנושא באמצע 2019).
הפער באופטימיות לגבי עתיד השלטון הדמוקרטי בישראל בין יהודים לערבים הוא גדול – בקרב היהודים 41% הם אופטימיים לעומת 19% בלבד בקרב הערבים. אולם גדול בהרבה הוא הפער בנושא בין השמאל והמרכז מחד גיסא לבין הימין בציבור היהודי – בעוד שיעור האופטימיים בשני המחנות הראשונים הוא קטן מאוד (7% ו-19%) בימין מדובר ברוב (61%).
לעומת זאת כשמדובר בביטחון הלאומי, האופטימיות היא עמדת מיעוט בשלושת המחנות הפוליטיים (יהודים), אם כי שוב בשמאל ובמרכז היא נמוכה בהרבה מאשר בימין (16%, 22%, 46%). יש לציין כי בימין בין ינואר לפברואר חלה ירידה גדולה באופטימיות לגבי הביטחון הלאומי, ככל הנראה בגלל הפיגועים של החודש האחרון.
במקביל בתוך תקופה קצרה, חמישה חודשים בלבד, זינק שיעור המגדירים את המצב הכללי של ישראל כרע או רע מאוד מ-30% ל-47%. זאת במקביל לירידה בשיעור המתארים את המצב כ"ככה-ככה" (מ-42% ל-27%). שיעור המתארים את המצב כטוב או טוב מאוד נותר כרבע בשתי המדידות. כלומר המעבר היה בעיקר מעמדת הביניים לעמדה השלילית.
בציבור היהודי שיעור המתארים את המצב הכללי של המדינה כיום כרע או רע מאוד עלה מ-28% ל-43%, ובציבור הערבי מ-41% ל-66%. עוד עלה כי המיקום הפוליטי קובע את ההערכה לגבי מצבה של המדינה כשבימין מתארים את מצבה כטוב.
לגבי האמון בבית המשפט העליון 44% מהנשאלים ציינו כי יש להם אמון במוסד זה, בדומה לממוצע בשלוש השנים האחרונות (43%). הפערים בין המחנות הפוליטיים (יהודים) גדולים. בשמאל ובמרכז האמון כיום גבוה במעט מהממוצע של שלוש השנים האחרונות, ובימין – מעט נמוך יותר.
בסקר נשאלו המשתתפים גם לגבי חלקם במחאה נגד הרפורמה במערכת המשפט. חלה עלייה בשיעור העונים כי השתתפו בה – מ-13% בסקר בינואר ל-18.5% בסקר בפברואר. עלייה משמעותית נרשמה בקרב המשיבים הערבים – מ-7% בינואר ל-14% בפברואר. בקרב היהודים העלייה הייתה מ-15% ל-19% בפברואר.
רוב ההשתתפות במחאה בציבור היהודי הייתה ועודנה בקרב מי שמגדירים עצמם שמאל (מבין המוחים היהודים 45.5% משייכים עצמם למחנה השמאל, 37.5% למרכז ו-17% לימין). בעוד בשמאל ובמרכז ניכרת עלייה בשיעור המדווחים על השתתפות במחאה, בימין מספר זה נשאר יציב ונמוך.
כ-21% מהנשאלים טענו כי בנסיבות מסוימות השימוש באלימות להשגת מטרות פוליטיות הוא לגיטימי בעיניהם. פערים גדולים בשיעורי התמיכה בפעולות המחאה השונות נמצאו בין מי שהשתתפו במחאה בחודשים האחרונים לבין מי שלא לקחו בה חלק. מקרב המוחים יש רוב גדול לכל פעולות המחאה לבד מאי הגעה לשירות מילואים ואי תשלום מיסים, שזוכות לתמיכה של מיעוט אם כי ניכר. בקרב אלה שלא לקחו חלק במחאה יש תמיכה רבה בזכות להפגין ולמעלה מחצי תמכו גם בשביתה ממלאכה ומסחר, אך רק מיעוט מהם תומכים באי התייצבות למילואים או אי תשלום מיסים.
עם זאת, למרות התגברות המחאה, חלה דווקא עלייה בשיעור הסבורים שגם מחאה רחבת היקף לא תוכל להשפיע על התקדמות הרפורמה.
בשאלה לגבי השוואה בין הממשלה הנוכחית לקודמת רק 44% סבורים כי בתחום הכלכלי ובתחום הביטחוני המצב כיום טוב יותר, שיעור מעט נמוך אף יותר רואים שיפור בתחום המדיני-דיפלומטי (41%), ורק 19% בנושא המתחים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית.
המשתתפים בסקר נשאלו באיזו מידה הם חוששים שהם או מישהו ממקורביהם ייפגע מפיגוע בתקופת הרמדאן. רוב המרואיינים (60%) ציינו כי הם חוששים מכך, כאשר ההבדלים בין יהודים לערבים בסוגייה קטנים (יהודים 61%; ערבים 56%). פערים מסוימים נמצאו לפי אזורי מגורים, כאשר תושבי יהודה ושומרון הביעו את החשש הרב ביותר להיפגע מפיגוע (73%), ומנגד דווקא תושבי ירושלים, המהווה לא אחת מוקד לגל פיגועי טרור, ביטאו את מידת החשש הנמוכה ביותר, אם כי גם כאן מדובר ברוב (52%).