תדמיינו את המקרה הבא: לפניכם יעד גיאוגרפי מסוים ועליכם לעבור בגלריית רחוב שבה מוצגות תמונות בעלות אופי פרובוקטיבי. בלית ברירה יש לבצע עקיפה מיותרת שמעוררות כעס והתקוממות.
מי שעומד מאחורי התצוגה בוודאי לא שאל את הציבור מה דעתו ומהן רגשותיו ביחס לתצוגה שכזאת. יש פה דוגמא קטנה ממגמה שנמשכת כבר שנים שבה האמנות הישראלית דוהרת בכיוון ברור של הפצת מסרים לא ימניים וחסרי רגישות מוסרית וערכית. יוצר דתי וימני נאלץ למצוא מסלולים עוקפים וליצור תחת צמצום והגבלה.
המהפכה המשפטית מציפה לתודעה תחום שהוא תחת הפקרה כמעט מוחלטת. בלי יותר מדי סממנים יהודיים ולאומיים נושמת האמנות סביבנו מבלון חמצן רעיל- שתוצאותיה הם פורקן חסר מעצורים.
אנחנו עדים לכך שגלריות מסרבות להציג עבודות של אומנים בעלי אג'נדה ימנית או דתית שמרנית. יצירה שנועצת חיצים בציונות וביהדות תתקבל באהדה, וההפך- בזלזול וריחוק. מבחינת אומנים שמשתייכים לזרם החופשי "לא נאסרו הבמות", וכל במה מקדשת את האמצעים להעברת מסרים. נכון שיש לתת מקום לכל יצירה שמטרתה להעביר מסר או ביקורת אך לא קיים בכלל ייצוג שוויוני לזרמים השונים באמנות הישראלית.
המהפכה באמנות צריכה להביא לקהל אמנות איכותית עם מסרים ברורים של ערכי משפחה ומסורת, של אהבה לארץ. של חיבורים אנושיים. יצירה שתיתן ביטוי לעולמות פנימיים טהורים ורוחניים בלי שתתלווה לה בושה. אומנים שלא ישאירו יצירה בהסתרה, מתחת לאדמה. אלא שישמיעו את קולם. צריך לבקוע את מחסום ולהביא בשורה אחרת. בתוך הציבור הדתי רוחשים כישרונות אדירים עם מסרים גדולים וחשובים, ולא מתוך כוונה לעורר פרובוקציה או ניגוח בתוך גושים בעם.
בצעדים זהירים ובטוחים אפשר ליצור פה מהפכה. והאמנות היא כלי עוצמתי והיא חלק בהתפתחות חיובית בשלבי הגאולה. יש ניצני "גאולה" נהדרים כמו בית ספר ללימוד אמנות לציבור הדתי "פרדס", ו"טוב ויפה", לצד כמה מגמות אמנות שניתן למצוא פה ושם בכמה ישיבות תיכוניות ואפילו ישיבה לאמנויות. ייתכן שאלו ניצנים ראשונים, אבל אם תתחולל פה מהפיכה זה הרבה תלוי בכל אותם כישרונות שיגלו אומץ ויפרצו החוצה ויביאו עמם בשורות מרעננות, משמעותיות וערכיות.