אלדד שלום (וממה שאני קורא על אודותיך, גם מדבריך שהתפרסמו לאחרונה השלום רחוק ממך ומחבריך לשעבר, כרחוק מזרח ממערב). בשורות דלקמן רצוני לשתף אותך בדברים המאפיינים את מצבך דהיום , כפי שאתה מתאר אותו.
מחנה השמאל וכל מה שמעבר לו, ממנו אתה מגיע, הוא מחנה שהתכונה העיקרית המאפיינת אותו הוא היותו נטול יושרה. זהו מחנה צבוע, מסית, שונא, נוטר וכועס שאיננו יודע לכבד באמת חופש ביטוי לו הוא מטיף בלא הרף, מן השפה אל החוץ כמובן.
המחנה הזה נעדר סובלנות, אינו נאור כלל וכלל, סובל מסגירות אינטלקטואלית ונעדר ספקנות כזו. המחנה הזה הוא כוחני, מאיים, נוטר ונוקם. המחנה הזה לא יסלח לעולם למי שנפרד ממנו, גם אם ההיפרדות נבעה מכך שעיניו של "הנוטש" נפקחו לראות מה שקודם לא ראו ובעיקר אם ה"נטיה" היא משום התעוררות ניצוץ יהודי, לאומי או "חלילה" אמוני.
המחנה הזה לא שוכח, לא סולח, לא מאפשר המשך חיים רגיל. המחנה הזה מחרים, מנדה, מציק, מקלל, מנתק קשרים, בז ל"נוטשים" אותו וזורע הסתה ומפיץ שקרים ובדותות על ה"נוטש". המחנה הזה מוציא דיבה, מטיל דופי ואינו מהסס להפיץ וללבות דיסאינפורמציה באשר ל"בריאותו הנפשית" של "הנוטש", מניעיו הנסתרים מעין, היותו נטול ערכים ו/או עמוד שדרה ערכי וכיוצא באלה עלילות שווא.
לעתים, המחנה הזה מכתיר את "הנוטשים" אותו כבוגדים וביכולתו גם להלך אימים ולאיים (כך ממש!!) על "הנוטש", על משפחתו, על ילדיו ועל מעסיקיו. זהו מחנה אלים, כוחני, אכזר ואנטי דמוקרטי המתלכד מאחורי השנאה והבדלנות שלו – כלפי פנים ולעומת המחנה "האחר".
האסון הוא שבידי המחנה הזה מרוכז כוח רב. כמעט כל אמצעי התקשורת בידיו, רבים מאנשי ההון תומכים בו, עולם האמנות, קולנוע, ספרות ותרבות עשוי כמעט כולו מקשה אחת, אותם האנשים המתחככים אלו באלו בתוך משמני הביצה בה מרוכזים "האליטות" – כפי הגדרתם.
עצה לי לך. למד להתעלם. נכון, כואב לראות כיצד חבר קרוב מאתמול מפנה עורף, שותק, אינו עונה לטלפונים ואף מפתח משטמה כלפיך אלא שלאורך זמן תגלה שהאמת חשובה מכל והיותך שלם עם עצמך תעשה אותך שמח בחלקך ובחברים המקיפים אותך, ככל הנראה רובם חברים חדשים....
למד מהקורות אותך - אותם חברים המפנים עורף מגלים בהתנהגותם שאינם חברי אמת. מבחינה מסוימת אתה זוכה למתנה בדמות גילוי מהות וטיב הקשר עם אותם "חברים" אשר אינם מכבדים אותך ואת המהות שלך באמת ומתברר שזהו קשר התלוי בדבר. אם אתה מיישר קו עם האידיאולוגיה של השבט אתה מקובל אהוד ואהוב. אם דעתך והבנתך את המציאות משתנה כי אז הפכת לאויב העם.
ועוד משהו. אל תנסה להדבק בהם בכוח. אין צורך ואין כבר טעם לומר עליהם "המחנה שלי". לא רק שאתה יצאת הימנו ברגע שגילית בעצמך ו/או במציאות פנים חדשים אלא שברגע שהשבט החליט ש"ירדת מהפסים" וחברת ל"פשיסטים", ל"אמוניים" ול"משיחיים" או אז הוא הקיא אותך מתוכם – בהפניית עורף, בשתיקה, בהתנכרות ובבוז גלוי או סמוי.
שתי נחמות בעניין. האחת עליה כבר עמדתי לעיל, היא היותך דבק באמת שלך ואין לך מתנה גדולה מזו. השנייה היא איכות וטיב המחנה החדש אליו הצטרפת - דעותיו, תפישותיו וערכיו (אולי גם אמונותיו...) . במהרה תגלה (ואולי זה כבר קורה) אהבת אחים מהי. יהודים אוהבי אמת ואוהבי אדם, ישרים, כנים, פתוחים, חמים וקשורים כולם עם מורשתם, תורתם וארצם. שפר מזלך שהגעת עד הלום.