מזירת הפיגוע לזירה התקשורתית

זה קרה לפני כעשרים שנה, שבת פרשת שמות. בעיצומה של סעודת ליל שבת חדרו מחבלים למטבח של חדר האוכל בישיבת עתניאל. ארבעת התורנים שהיו שם ננעלו עם המרצחים, ובכך דנו את עצמם למוות ואת בחורי הישיבה שבחוץ לחיים. אסף פאסי היה חלק מכיתת הכוננות של הישיבה. הוא אסף את הסמג"ד וחיילים נוספים, הסביר להם כיצד לפרוץ למטבח הישיבה הנעול וחתר למגע. הוא נורה בריאה הימנית. פציעתו הביאה לגילוי מחבל חמוש, חגור בחגורת נפץ.

אחרי חודש אשפוז ותקופת שיקום הוא חזר לישיבה. התקופה הייתה מוטרפת. פיגועים, חדירות וירי ללא הפסקה. "למרות הטרור שהשתולל באזור, הרגשתי שהחזרה לישיבה זו הרפואה שלי. איבדתי שם חברים, אבל היו לי עוד חברים, וזה מקום שהצמיח וגידל אותי. בשנים שאחר כך בניתי את עצמי מחדש. הקב"ה נותן מכות וגם את הכוחות להתמודד איתן. ואם אתה לא לוקח את הכוחות, אתה סתם מפספס".

12 שנה אחרי האירוע ההוא פאסי היה צריך לעבור ניתוח שחשש ממנו מאוד והלך להתייעץ עם הרב יורם אברג'יל. אחרי השיח הרפואי, פאסי התעקש להבין יותר לעומק את מה שעובר עליו. "שאלתי: הרב, למה זה קרה לי? הרב ענה: נסתרות דרכי הא־ל. אמרתי לו: בסדר, אבל למה זה קרה דווקא לי? הצלתי בפיגוע הזה הרבה מאוד אנשים, על המחבל שזיהה אותי וירה בי היו חגורת נפץ ורימונים, ובמרחק של 50 מטר ממני היו 200 אנשי רפואה וצבא. הוא התגלה כי הייתי שם. למה אני צריך לסבול כל כך? ואז הייתה דקה של שקט. הוא הביט בי ואמר: אתה בכלל היית אמור למות באותו ערב. היית אמור לסיים את החיים שלך, וקיבלת אותם במתנה בעקבות מה שעשית".

אני שומעת את דבריו של פאסי ומצטמררת. דברי הרב מלווים אותו יום יום. "זה איתי בהרבה מאוד דברים שאני עושה. בצורך להצדיק את העובדה שקיבלתי הזדמנות שנייה".

הפיגוע הפך את פאסי לפוסט־טראומטי. "זה הדבר שטיפלתי בו יותר מהכול. לא הסתרתי את זה, כי אני חושב שאנשים חייבים לטפל בדבר הזה. אני היחיד מהפיגוע ההוא שקיבל מהמדינה טיפול. תחשבי כמה תלמידים היו שם ולא טופלו".

לפני 20 שנה זה בכלל לא דובר.

"נכון, אני לא מתבייש בזה. רפואת הנפש שלנו היא קריטית לכל התמודדות שלנו. אתם רוצים להיות אנשים חזקים? תודו שאתם חלשים. אני מאוד מאמין בזה, לכן אני לא מפחד להודות שאני חלש ואפילו לשים את זה כדגל מסוים. התהליך לא נגמר בזה, כמובן. יש כאן שנים של עבודה אצל פסיכולוגים ועבודה עצמית שלי".

אין יום בלי הרב קוק

אסף פאסי, מחנך ופרסומאי, מציב היום בראש העשייה שלו את הפצת תורתו של הרב קוק. בעיניו, תורתו של הראי"ה קוק היא סם חיים, מרפא לנפש. אותה נפש שנפגעה כשכדורי המרצח ניקבו את גופו מצאה מזור בין מילותיו של הרב קוק. את המרפא הזה הוא מבקש כבר יותר מעשור לחלוק עם כל מי שצמא לו.

העיסוק בתורת הראי"ה החל אצלו לפני כ־12 שנים. אחרי הפיגוע הוא נשאר כמה שנים בישיבה, נישא ועזב את היישוב, וחזר אליו בשנית עם משפחתו. באותה תקופה החל ביוזמה להפצת תורת הרב קוק.

לא גדלת במרכז הרב. איך הכרת את תורתו של הרב קוק?

"אומנם למדתי בתיכון בישיבת נחלים, אבל בשביעית ובשמינית שלי הייתי הרבה מאוד במרכז הרב. בשנה הראשונה שאחרי התיכון למדתי בישיבת בית אל, ושם קיבלתי את תשתית תורתו של הרב קוק. התאהבתי בתובנות שלו וביכולת שלו להסתכל על המציאות בצורה ישרה וכנה. לכתבים שלו יש רוחב וגם הבנת המורכבות של דור, של אנשים ושל חייהם הפרטיים. בדברים שלו יש אמת וחמלה בלי סוף".

פאסי עבד שנים כמורה ומחנך ויום אחד ביקש ליצור לעצמו סדר לימוד אחר. "רציתי להקים דף פייסבוק שבו אלמד עם אנשים את תורות הרב קוק, בתקווה שאנשים יכתבו לי בחזרה ותהיה מעין חברותא". כך התחיל לפעול הדף 'משפטי הרב קוק'.

מעט אחר כך החל פאסי לעבוד עם נפתלי בנט לקראת הבחירות מול זבולון אורלב ומשם בבחירות הכלליות. העבודה הייתה מאוד אינטנסיבית, אבל פאסי לא רצה לעזוב את שדה החינוך. "לימדתי את החבורה שלי שעה ביום. הייתי הולך איתם לתפילה, לומד איתם ויוצא בעשר למטה המפלגה". הוא למד איתם מתורתו של הרב קוק, והציטוטים הגיעו לדף הפייסבוק.

בתחילת הדרך אפילו שותפו למשרד, אבי קראוס, לא ידע שהוא מפעיל את הדף. היום המשרד כולו רתום לעניין. "לימוד של הרב קוק הוא הלימוד היומי שלי, והגרפיקה במשרד, לא משנה מה רמת העומס, תעצב את האמרה". הציטוט שנשלח לעוקבים מדי יום כולל פירוש קצר. לפעמים הוא נוגע ללוח השנה, לפעמים לענייני דיומא, ותמיד נוגע בנפשו של פאסי, שבוחר את המשפטים. לדף הפייסבוק יש לא פחות מ־45 אלף עוקבים, והוא נמצא גם באינסטגרם, בטיקטוק ונשלח בעשר קבוצות ווטסאפ שונות. לפני שש שנים החליטו קראוס ופאסי להוציא מבחר משפטים כספר, בשיתוף ידיעות אחרונות, והוא הפך לרב מכר. לפני חודש יצא לאור הספר השני בסדרה, שנקרא גם הוא 'משפטי הרב קוק'.

תסביר לי את התופעה של ספר די אנונימי שהופך לרב מכר.

"אחד הדברים שאני הכי אוהב זה לעבור על שמות האנשים ועל הפרופילים בקבוצות הווטסאפ שמקבלות את המשפטים מדי יום", הוא אומר ומדפדף בסלולרי. הגיוון גדול. "אלה אנשים מהארץ ומהעולם, דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים. אנשים מחפשים משהו רוחני, אבל שיהיה בגובה העיניים. בכל יום מצטרפים עשרות אנשים למפעל הזה. כשאני כותב משפט שהוא לנפש, אנשים שולחים אותו לעוד הרבה מקומות. בני אדם רוצים שנשים לב לנשמה שלהם".

בוא נדבר רגע על תורת הרב קוק. האישיות שלו סוערת ויוצרת אבל התורה שלו מציגה הרמוניה. זה לא תמיד מתלבש על החיים המסוכסכים שלנו.

"אחד הדברים שהרב קוק לימד אותי וגם החיים לימדו אותי הוא שהדברים תלויים רק בנו. אני חושב ש'אין הדבר תלוי אלא בי' זו תמצית האמונה בקדוש ברוך הוא. ואני חושב שזו התורה הגדולה של הרב קוק. הוא אומר שהרצון הטוב הוא הכול, והשאלה היא לאן אנחנו לוקחים את נקודת הרצון שלנו. הרב קוק הוא לא אופטימיסט חסר תקנה. הוא אדם שאיבד ילדה ושהתגורר בישראל בתקופה נוראית. הוא ידע לבוא ולדפוק על השולחן בעניין ארלוזורוב ולעמוד מול הבריטים בעניינים שונים".

פאסי מסביר שהרב קוק אומנם העיד על עצמו ששורש נשמתו הוא מרבי נחמן מברסלב, אבל הוא עצמו התגורר בארץ, ולכן לא יכול היה לדאוג רק לעצמו או לקהילה מסוימת. המבט שלו נטוע עמוק בהווה ותורתו מציעה מורכבות. "לכן התורה שלו פחות נמכרת מזו של רבי נחמן, שהוא ענק שבענקים, אבל הרב קוק לא יוציא אותנו בפאות מהגיהינום, הוא יגיד לנו תוציאו את עצמכם".

בספרו החדש מבקש פאסי להניח רטייה על הלב הסוער בטלטלות הזמן, בדמות ציטוטים שהוא מלקט ומפיץ כבר יותר מעשור מכתבי הרב קוק. "אני מתכוון לנפש הפרטית והלאומית, לטלטלות שכולנו עוברים כל הזמן, כל אחד מהמקום שלו". בספר מובאות פסקאות בנושאים שונים כשהן מלוות בפירוש קצר ובתמונה מעוררת השראה. הפסקאות בספר מכוונות לרוב אל האדם הפרטי ואל נפשו, פחות אל האידיאה הלאומית. "נראה שהיום אנחנו מצליחים לאט לאט להתגבר על התמודדויות הגוף", אומר פאסי שנפצע קשה לפני שני עשורים, "אבל הנפש הורגת אותנו. לרוב מחלות הגוף אנחנו יכולים, אבל בתוך כל החופש הזה אנחנו לא יכולים לנפש שלנו". וזו בדיוק מטרת הספר מבחינתו: לחזק, לתת תחושה שאין הדבר תלוי אלא בי, באמת. פאסי יודע על מה הוא מדבר.

"אנחנו משוגעים בעולם משוגע"

"הכירו את אסף פאסי, האיש הנפלא שמנהל בהתנדבות את דף הפייסבוק שלי", כתב נפתלי בנט בקיץ 2012. "לפני מספר חודשים יצר עימי קשר דרך הפייסבוק 'אסף מעתניאל' והציע לעזור במערכה שלנו... אומנם אני מכיר את אסף זמן קצר, אך מהר מאוד הפכנו שותפים לדרך, וכבר הספקתי ללמוד ממנו המון".

כשבנט ואיילת שקד עוד היו במפלגת 'הישראלים' פנה פאסי לבנט. "כתבתי לו 'ראיתי שאתה בפייסבוק ולא כזה שולט ואני אשמח לעזור לך בהתנדבות'". פאסי התלהב אז מהפוליטיקאי הימני והדתי שהייתה לו תוכנית מעשית לעתיד יהודה ושומרון, ולא רק שלילה של תוכניות מדיניות קיימות. הוא נרתם כל כולו להצלחתו. אחרי הניצחון בפריימריז ניגש אליו שלום שלמה, אז אחד מיועציו הקרובים של בנט ובהמשך מזכיר הממשלה, ואמר שאין יותר אפשרות להעסיק אותו בהתנדבות. עליו להיכנס כעובד מן המניין תחת ניצוחו של משה קלוגהפט, שניהל אז את הקמפיין. "עשינו לו את הפייסבוק והמון המון כתיבה, תוכן, נאומים, הספדים וכתיבת חלק גדול מהמצע", הוא אומר ומתכוון גם לאבי קראוס, שותפו מאז ועד היום.

אתה נתלש מעולם החינוך שהוא מוגן וסגור לתוך עולם ציני וערמומי. איך עושים את זה?

"כשנכנסתי לדברים ישנתי שלוש שעות בלילה, לא יכולתי לחשוב. אני כן יכול לומר שתוך כדי עצרתי כל מיני דברים שהיו אמורים לקרות". כך למשל, בתקופת הפריימריז יצא פשקוויל נגד גילת בנט בתואנה שהיא לא שומרת מצוות. "פשקוויל נגד כבר היה מוכן, אבל אני עצרתי את בנט ואמרתי לו: תקשיב, הפוליטיקאים יותר מומחים ממך. אם תיכנס למדמנה שלהם - תיפול. אתה תהיה סתם עוד אחד. קח את מה שכתבו עליך ותוציא את זה, תגיד שזה לא נכון". מאז זה המצפן שלו, גם היום כבעל משרד פרסום. "אני לא מאמין בלכלוכים. אני לא מאמין שנכון לשוק הפרסום לעבוד בצורה הזאת, וכשאני עובד עם חברות וגופים בארץ ובעולם והם שואלים אותי מה הקטע שלנו, אני עונה להם שמעולם לא למדתי פרסום, למדתי חינוך, והפרסום שלי מגיע מעולם של חינוך. כשאני מוכר לאנשים תוכן הוא גבוה יותר, בעיניי, מאשר כשאני שוטף להם את המוח".

פאסי וקראוס נכנסו יחד לנושא הרשתות והדיגיטל עם בנט. כשהקמפיין נגמר הם עמדו בצומת דרכים. "זה היה יום גשום בעתניאל, היינו בעמדת השמירה ופרסנו את מה שיש. הבנו שבנט מצליח ומתחילים להכיר אותנו. ספי שקד, שהוא פרסומאי גדול ועבד איתנו, אמר: חבר'ה, יש לכם יכולות מאוד מעניינות שלא קיימות בעולם הדיגיטל, בואו נתחיל לעבוד. התלבטנו מאוד כי שנינו אהבנו את עולם החינוך. זה מה שלמדנו ורצינו לעשות בחיים. אבל הסיפור של בנט הראה לנו שאם יש לנו יכולת השפעה בכיתה על 30 חבר'ה - ואני מעריץ אנשים שהולכים לחינוך – אז פה יש לנו השפעה על שלושה מיליון איש בשבוע, דרך הרשתות". מאז כמובן המספרים עלו.

בשמירה המשותפת ההיא ביישוב הם למדו יחד את סיפורו של רבי נחמן על התבואה המשוגעת, שבה המלך והמקורב אליו יודעים שהעולם שבו הם חיים עומד להפוך לעולם של משוגעים, והם מחליטים לעשות לעצמם סימן על המצח, כדי שיידעו שהם משוגעים. "אז החלטנו שנלך על זה, ונעשה זה לזה סימן במצח שאנחנו משוגעים בעולם משוגע. זה חלק בסיסי ומהותי בחברה שלנו". שם החברה שלהם הוא 'פאסי.קראוס דיגיטל בעזרת השם' ובהתחלה הסמל של החברה, הג'ירפה, החזיקה בפיה שיבולת, זכר לתבואה המשוגעת.

"כשאנחנו מגיעים לנקודות קצה ומסתכלים אחד על השני, אנחנו נזכרים שאנחנו משוגעים בעולם משוגע". כך הם סירבו להירתם לקמפיין של שאול מופז שרצה לחזור לפוליטיקה, אבל אמר להם שאם זה יהיה רלוונטי הוא יצביע בעד פינוי עתניאל מיושביו; כך היה כשסירבו לקחת קמפיין של ייבוא סיגריות אלקטרוניות מאוקראינה, ואותו הדבר עם ענייני צניעות או עבודה בשבת. "היו חברות שאמרו: תעשו לנו קמפיין עם החילונים שיש לכם בחברה. סירבנו. הסימן ששמנו לנו על המצח שומר עלינו ויקר לנו מאוד. יש המון דברים שאנחנו נמנעים מהם ומפסידים בגללם בצד אחד, אבל מרוויחים בזכותם בענק מהצד השני".

מגדל בבל בפייסבוק

אי אפשר לקיים ריאיון עם פאסי בלי לגעת בפוליטיקה, אבל קודם אנחנו מדברים על הצומת שבין הפוליטיקה לרשתות החברתיות, שבהן הוא מתמחה. "בשנים האחרונות הכניסה של הרשתות החברתיות גרמה לזעזוע מטורף בעולם הפוליטי הבין־לאומי. בישראל אנחנו מדברים על מערכת בחירות חמישית ועל ממשלה שהיא לכאורה הכי יציבה שיש, אבל גם היא מתנדנדת. וככה זה בכל העולם. בספרד, ביוון, באיטליה ובארצות הברית. הכול רועד. זה קשור להימצאות שלנו ברשתות החברתיות. את יכולה להתכתב עם יאיר לפיד, למשל, והוא יענה לך. את יכולה להשמיץ אותו ואפילו לחרטט עליו. היכולת שלנו להיות שווים בשיח היא מטורפת".

גם הגיוון שהביאו הרשתות מרעיד את אמות הסיפים. "כשהצדדים הבלתי מיוצגים בתקשורת היו מושתקים, הכול היה טוב. היה את הצד הצודק ואת הצד שלא קיים והכול היה בסדר. פתאום יש צד צודק ועוד צד. ואם יש שני צדדים יש ויכוח, והוא מפחיד מאוד כי הוא מערער את יסודות הדמוקרטיה, כי הוא מערער את היכולת של השליטים לשלוט". פאסי לא מדבר רק על צד שמאל. "נתניהו בעצמו צריך לעשות היום דברים שמבחינתו הם קיצוניים אבל הוא לא יכול אחרת, כי יש לו רשתות חברתיות על הראש. גם הוא נמצא כל הזמן בעין הקהל".

הסוגיה השלישית שמעלה פאסי בהקשר של הרשתות היא תיבת התהודה. יותר מחמישה מיליון בני אדם נמצאים בפייסבוק מדי יום בישראל בלבד. אבל הם לא פוגשים את מי שמחוץ לבועה שלהם. "אנחנו רואים כל הזמן את תמונת המראה של עצמנו. אנשים שחושבים כמונו. ואז אם אני שמאלני ומופיע לי איזה ימני בפיד נכתוב לו שהוא מטורלל, כי ככה 'כולם' חושבים. ואם אני ימני ויקפוץ לי בפיד איזה שמאלני, אכתוב לו כמה הוא עוכר ישראל כי 'כולנו' שונאים אנשים כמוהו. כתבתי על זה כבר ב־2013 שזה מעין מגדל בבל. שפה אחת ודברים אחדים. כל אחד חי בעולם מדומיין".

אז איפה אתה נמצא, בין לדעת שהרשתות החברתיות הן המקום שבו הדברים קורים ולעבוד בהן ובין האשליות והסכנות שלהן?

"בסוף זו כיכר העיר, אנחנו יכולים לנסות לשנות בתוכה את השיח. אני יכול להגיד שאם הייתי יכול הייתי פחות ברשתות ואני ממליץ את זה לכל הקוראים, חד משמעית, למרות שאני מתפרנס מהן".

אבל אולי נכון לומר לאנשים לאזור אומץ ולכתוב ברשתות, כדי שקולם ועמדתם יישמעו.

"אני לא אומר לא להיות שם, יש דברים שצריך לכתוב עליהם. אבל אני אומר להיות פחות. עשה לך מנהג קבע", הוא מנסח כלל לחיים, "בכל יום שאתה נמצא ברשת תהיה גם ברחוב, תפתח את החלון. זה קריטי כדי שנוכל לחיות פה בצורה נורמלית. בסוף מה שאני מנסה לעשות זה ליצור עולם מורכב יותר".

ועוד שאלה בשביל הורים ומורים: אתה מראה לי את משפטי הרב קוק בטיקטוק ובאינסטגרם. אלה רשתות שמאוד מפחידות מחנכים. איך מתמודדים עם זה?

פאסי לא מתבלבל לרגע. "יש לנו כיכר שוק שיש בה מראות לא צנועים. אני לא אומר לאנשים שהם לא בעניין ללכת ולהיות שם. אבל בסוף הבן שלי כן שם והבן שלך גם, ובאחריותנו לנסות לעשות את המקומות האלה טובים יותר ולנסות לשנות שם את השיח. תנסי לכתוב בגוגל 'נפלתי בחטא מה עושים עכשיו', תמצאי רק תשובות של רבנים חרדים. אנחנו יפים מדי בשביל זה. ואז לילד שעשה משהו שאסור לו לעשות, והוא מרגיש שעולמו חרב עליו, יש שתי אופציות. או שהוא אומר שהוא גם ככה גרוע וכלום לא יעזור לו אז הוא ממשיך למטה, או שהוא בודק מה הכפרה שלו ומה עליו לעשות והנה הוא מגיע לשיח על גן עדן וגיהינום. ואז או שזה לא יהיה השיח שלו והוא ינטוש, או שהוא יתחבר למענה הזה". פאסי חושב שאסור להפקיר את הזירה. "אנחנו צריכים להיכנס לתוך הבוץ כמו שרבי נחמן נכנס, ולהיות שם, אם אנחנו מכירים ויש לנו את הכלים. הילדים שלנו שם ואם לא בשם שלהם, הם נמצאים שם בשם אחר. ואם אתם לא יודעים שהם שם, זה הרבה יותר גרוע".

"בנט הרג את הליברליזם במגזר"

"זכיתי להיות שותף מתחילת הדרך יחד עם נפתלי ואיילת והצוות המצומצם מאוד שליווה אותם אז בהתחבטויות, בלבטים ובניהול המערכה. בימים שבנט היה רק נפתלי, שאף אחד לא זיהה אותו ברחוב ושהרעיון נאמר בעיניים בורקות ומתוך רצון אמיתי לעשות שינוי", כתב פאסי במאמרו "שלום אח" שפורסם אחרי שבנט ושקד פרשו מהבית היהודי והקימו את 'הימין החדש'. "הימים האחרונים הכניסו המון תקווה שאולי העזיבה היא רק טכנית. שנפתלי הוא עדיין הג'נטלמן עם הכיפה שרוצה לעשות למען המדינה והעם והתורה כפי שאמר שוב ושוב. אבל העזיבה איננה טכנית".

פאסי כתב את מאמרו אחרי שיחה ארוכה עם בנט והוסיף אבחנה שהתגלתה כמדויקת. "יש כאן משהו עמוק מאוד ומוחלט מאוד וכדאי וחשוב שנדע זאת. בשנת 2012 חברו כוחות חילונים, דתיים וחרד"לים להקמת כוח חדש, דבר שהיה נכון מאוד לזמנו והביא לבשורה של 12 מנדטים. הבשורה הזו, על כל מורכבויותיה, כבר לא נמצאת אצל בנט. מפלגת הימין החדש איננה בית יהודי. היא ימין... הכרנו מנהיגים רבים בעבר שרוממות הלאומיות הייתה בגרונם וברגע של מבחן הכול התפרק... בלי תורה אין לנו את הקושאן על הארץ - זה לא אני אמרתי, אלה דברים שבנט אמר שוב ושוב בנאומיו. והם מדויקים. וממילא מפלגה שאין לה מצפן תורני עלולה לוותר על לאומיותה. אני מתפלל שהדברים לא יקרו במפלגתו של בנט, אך ללא הקושאן הכול יכול להשתנות".

פאסי וקראוס ליוו את בנט בבחירות 2012 ו־2015, ואחרי הפרישה מהבית היהודי פאסי כבר לא הצביע לו. "אמרתי לו: נפתלי, אתה מאבד את הבייס שלך. החילונים לא ירוצו אחריך, המחשבה שלך שהם שונאים את סמוטריץ' ורק מחכים לך שתגאל אותם היא לא נכונה. הוא אמר לי: אסף, יהיה בסדר. אתה תהיה עם הבית היהודי, אני אשאיר לכם כמה מנדטים, אל תדאגו".

בבחירות ההן, כזכור, הימין החדש לא עברה את אחוז החסימה. בהמשך בנט הביע חרטה וזכה מחדש באמונו של פאסי. "עשיתי את הטעות וסמכתי עליו ואז הוא עשה את השקר שהוא עשה, וזה זעזע אותי מאוד. כי אני לא ילד. אי אפשר להגיד לי הוא התכוון, וזה ליבתי ולא ליבתי. אני הייתי חלק מכותבי המצע שלו, אני הייתי איתו בחדרי חדרים, אני יודע מה הוא חושב. זה קרע אותי".

ובכל זאת, פאסי מוצא מידת סנגוריה על בנט. "הוא רצה להיות ראש ממשלה. הוא חשב שאם הוא יהיה ראש הממשלה הוא יתרום לעולם יותר מאשר אם לא. הוא ראה לנגד עיניו דמות של ביבי כשקרן ואמר אני אצליח לנצח אותו, אכנס במקומו ואציל את העולם. הוא חשב לשקר לרגע כדי לתקן את העולם".

הצעד שעשה בנט בהקמת הממשלה הקודמת היה מכה קשה לפאסי. "הייתי באבל. באמת בנאדם שנתתי לו את זמני. זו הייתה הזהות שלי, הייתי מחובר אליו ואל משפחתו אישית וזה פגע בי מאוד מאוד. הוא וניר אורבך ואיילת, אלה אנשים שציפיתי מהם".

הצעד של בנט קרע את הציונות הדתית וגרם לה, כמגזר, נזק בל יתואר.

"אני מסכים. חלק ממה שאני אומר לחבריי הליברלים, ואני בהרבה דברים ליברל, זה שמי שהרג את הליברליזם הוא בנט. בבחירות האחרונות בחרתי בבן גביר. זה הזוי מבחינתי. אני לא מסכים עם דעותיו ועמדותיו, הוא לא כוס התה שלי, אבל כשהאופציה השנייה היא רעל, אני אשתה את כוס התה הזאת. וזה לא רק זה. תראי את דרעי. אני לא חושב שמי מאיתנו בעד הכנסת דרעי כמורשע לממשלה. אבל כשזורקים אבנים על צד אחד, אז אתה קודם כול מגן על עצמך עם הצד שלך. בנט עשה את כולנו צד אחד ויצר מחיצה שהרגה את הצד הימני הליברלי במגזר".

פאסי כותב מאמרי דעה אקטואליים בכלי התקשורת, ויש לו גם מה לומר על ההפגנות. "אני חושב הרבה על משפט שלמה בימים האלה. זה קשה, אבל אולי הצד שלנו צריך להיות יותר אחראי. לא כי הם צודקים ולא כי אנחנו פראיירים, אלא כי יש לנו אחריות מאוד גדולה על המדינה שלנו ועל מה שקורה בה. ההבדל בין השלטון הנוכחי לשלטון בנט ולפיד זה שהם ידעו שהכוח שלהם לא אמיתי, כי הם עבדו על הבוחרים שלהם. אבל זה לא הסיפור של השלטון הנוכחי. הימין גדול ורחב בישראל והוא כאן לשלוט לטווח ארוך. לכן לא צריך לעשות זבנג וגמרנו. המילה המרכזית שאנחנו צריכים ללכת איתה היא אחריות".

איזה טיפ אתה נותן לממשלה הזאת? כי נראה שהיא לא מצטיינת בהסברה.

"הממשלה הזאת התחילה בתיקוני החקיקה עוד לפני שהיו לה אנשים במשרדים. הם לא סגורים על יועצים, אין קמפיינים מסודרים, אין כסף. צריך לבנות הסברה מסודרת. הציבור בטוח שממחר כל אוטובוס יהיה נפרד, שממחר כל בת שמתגייסת לצה"ל יציירו לה צלב קרס על הדלת". אגב, לעומת הצד של הקואליציה, למחאה יש הסברה מתואמת ומתוקצבת. "יש אנשים שעוסקים בזה ויש שם המון המון כסף וגם זמן פנוי. הרבה מהמפגינים הם אנשים מבוגרים ויש להם זמן וזו אחלה הפעלה. הטיפ שלי הוא לא לרוץ מהר מדי. אנחנו נפספס הכול".

ולסיום, למען כל האנשים הפועלים לעשות טוב, הנה ציטוט מהספר על מידת הסבלנות, שאולי קצת אבדה לנו. "כי דבר ידוע הוא שאחרי עבור המים העכורים המפכים ממקור מים חיים נובע, יבואו המים הצלולים והזכים שהם משיבים את הנפש". לא להתייאש מהבוץ, אחריו יגיעו מים צלולים.

***