הרוחות בעולם האקדמי בישראל סערו השבוע בעקבות פרסום מכתב פנימי ששיגר רקטור אוניברסיטת תל אביב, פרופ' מרק שטייף, לעמיתיו באקדמיה. במכתב מתח שטייף ביקורת נוקבת על התנהלות האקדמיה במחאה והאשים את עמיתיו בסתימת פיות של מי שתומכים ברפורמה המשפטית. הדברים באו על רקע אירועי שבוע הדמוקרטיה שהוכרז באוניברסיטת תל אביב וכלל הרצאות ופעילויות בנושא.
"שבוע הדמוקרטיה התחיל במפגן מרשים ואתם ניצחתם", פתח שטייף בציניות. "הבאתם אנשים נחושים בצדקת הדרך לדבר ולחזק אנשים אחרים, שמשוכנעים בה בדיוק באותה המידה", כתב הרקטור והוסיף: "לא באנו לשמוע את מי שחושב שונה מאיתנו, ואפילו לא את מי שלא יודע מה הוא חושב ורוצה לשאול. באנו להפגין, להרצות, להטיף, להתנשא ולספר לכולם עד כמה אנחנו טובים, נאורים, חכמים ונאמנים לדרכנו. בעוד כל מי שלא איתנו - הוא אדם חשוך ותומך דיקטטורה". במכתבו האשים הרקטור: "בחרנו לסרב לשמוע. בכאב רב, אין אלא להודות בכך שהדיבור על סתימת פיות באקדמיה איננו עלילת דם. אם הייתה לי תקווה לכך שיתפתח משהו קונסטרוקטיבי ומועיל באוניברסיטת תל אביב בשבוע הדמוקרטיה הזה, הרי שהיא חוסלה באחת. עצוב. ניצחתם", כך לשון המכתב.
לאחר פרסום המכתב הותקף שטייף מכל עבר על דבריו הנוקבים. אנשי אקדמיה בכירים הדפו את הביקורת שהוטחה בהם ושטייף מצידו מיהר לסייג את דבריו: "דבריי במכתב שהודלף לעיתונות אינם משקפים את דעתי על המערכת האקדמית בכללותה", הבהיר.
"יש דעה אחת לגיטימית וזהו"
את סתימת הפיות השוררת כיום באקדמיה מכירה גלית (שם בדוי), סטודנטית לתואר ראשון במכללת אורנים, מקרוב. מזה תקופה היא מרגישה שלדעותיה בעד הרפורמה המשפטית אין מקום בין כותלי המוסד האקדמי שבו היא לומדת. "מאז שהתחיל כל הסיפור של המחאה נגד הרפורמה חד־משמעית הדברים השתנו", מתארת גלית את נקודת המפנה מבחינתה. "אם זה דיבורים במהלך השיעורים על פחד ממה שהולך להיות במדינה, הן של הסטודנטים והן של המרצים. יש אמירה שאין שום לגיטימציה לממשלה למרות הבחירות. נשמעו דברים מאוד נחרצים מפי מרצים שלי", היא מדגישה, "אבל אני, מה לעשות, נעתי בכיסא באי נוחות ושתקתי".
לפני כשבוע, עם החזרה ללימודים בסמסטר ב', ערכה אחת המרצות דיון לסטודנטים על "מה ניתן לעשות בעקבות המצב הקשה במדינה", כלשונה. "כמובן שהדעות שנאמרו היו מאוד מסוימות, אך ורק נגד הרפורמה. היו כאלו שאמרו שהם מפחדים ממה שקורה במדינה וממה שהולכים לעשות להם. היו דיבורים קיצוניים נגד הרפורמה ונגד המדינה בכלל. וכמובן לאורך כל השיעור לא נאמרה שום דעה אחרת".
אולי כל היושבים שם היו תמימי דעים?
"אולי, אבל זה לא סביר. יותר הגיוני שאנשים פשוט מבינים איפה הם נמצאים. אני יכולה להעיד על עצמי שחששתי לדבר. יש מכתב שנשלח על ידי ראש המכללה בתחילת הסמסטר שבעצם העביר את המסר: תחשבו כמונו ואז זה בסדר לבוא ולדבר. גם תלו בכניסה לקפיטריה עצומה ענקית עם מקום לחתום על מגילת העצמאות. יש כל הזמן דיבורים של מרצים נגד הרפורמה. האווירה במכללה מאוד ברורה. יש דעה אחת שהיא לגיטימית וזהו", אומרת גלית. "גם אחרי שהמרצה אמרה שחשוב לשמוע קולות אחרים, נעמד אחד הסטודנטים ואמר בכנות שהוא לא חושב שבמכללה יש מקום לעוד דעות, כי נורא ברור כאן מה צריך לחשוב".
ולמה את לא מביעה את דעתך בעניין הרפורמה?
"בשביל מה? אני מניחה שאני בדעת מיעוט ואני לא רוצה להיכנס למלחמות ועימותים עם אנשים כאן. בסך הכול אני בתחילת הלימודים שלי ולא בא לי שזה יפגע לי בעתיד".
גלית אומנם לא הביעה עד אז את דעתה בעד הרפורמה, אבל באותו מעמד של דיון עם המרצה הרגישה שהיא לא מסוגלת לשתוק וביקשה בכל זאת את רשות הדיבור. "אחרי הדברים הקשים שנאמרו שם, החלטתי שאני פותחת את הפה ואומרת מה אני חושבת. נאמרו שם דברים ממש מטלטלים שהיה לי קשה לשתוק עליהם. אמרתי להם: אני שומעת אתכם ואתם צריכים להבין שפה במדינה, לא רחוק מכם, יש אנשים שחושבים אחרת לגמרי ורואים את הדברים בפער עצום מאיך שאתם תופסים אותם. לא היה לי קל לומר את הדברים. הייתי עם דמעות", היא נאנחת. "אחר כך הייתה עוד מרצה שדיברה על הקטסטרופה שמתחוללת במדינה ומה אנחנו יכולים לעשות למען המחאה. בשורה התחתונה זאת לגמרי האווירה השלטת בקמפוס ולכן אני מעדיפה לשתוק ולא להסתבך".
יו"ר תנועת 'ישראל שלי', שרה העצני, מדווחת על עלייה הולכת וגדלה במספר הפניות לארגונה מסטודנטים שמתמודדים עם השתקה והפחדה בעקבות תמיכתם ברפורמה המשפטית. "כמות הפניות שאנחנו מקבלים מסטודנטים מכל הקמפוסים ברחבי הארץ היא עצומה. המון סטודנטים פשוט מרגישים היום מושתקים. הם מתוסכלים ומפוחדים כי בסוף יש היררכיה באקדמיה", היא מסבירה. "וכשאתה סטודנט מול מרצה שיש לו סמכות עליך, על הציון שלך או על הקידום שלך אם אתה סגל זוטר - זה מאוד מפחיד".
"יש גם נקמנות בקמפוסים", היא מגלה. "הגיעו אלינו מקרים של סטודנטים שמעזים לפתוח את הפה בעד הרפורמה ומורידים להם ציונים. יש מקרים שאי אפשר לפרש אותם אחרת. יש לנו סטודנט לתואר ראשון במשפטים, סטודנט מצטיין, שפתאום הפלא ופלא מקבל במבחן אצל מרצה שהוא הכי התווכח איתו על הרפורמה - 58 במבחן. זה חד־משמעית נקמנות. זה תואם התבטאויות של אותו מרצה, שהבהיר בצורה עדינה אבל לא משתמעת לשתי פנים שבלימודי המשפטים יש דמוקרטיה, ומי שלא מבין זאת ותומך ברפורמה ובהפיכה המשטרית שמביאה אלינו דיקטטורה - אז כמובן שזה פוגע במקצועיות שלו. זה מסר שאותו מרצה אמר בכיתה. וזה קורה באוניברסיטה שהרקטור שלה מעיד על סתימת פיות. ואגב, שיהיה ברור שאותו רקטור הוא אחד המתנגדים החריפים לרפורמה".
אולי הוא גם מספיק הגון לומר שלא שומעים את הצד השני?
"לכן המכתב שלו ריגש אותי. כי לא אכפת לי האם האדם מולי תומך או מתנגד לרפורמה, כל עוד הוא הגון ומתנהל שיח", היא מבקשת לחדד. "תסכימי איתי שלפקולטה לחקלאות למשל, אין שום קשר להיבטים שקשורים לרפורמה המשפטית, ועומד שם מרצה ומכניס בתוך שיעורי המיקרוביולוגיה דיבורים על דמוקרטיה ותצאו להביע את דעתכם. זה לא הגיוני. והוא עושה את זה באופן שיטתי בכל השיעורים שלו. שמעתי גם על מרצים שעומדים ומחלקים פליירים למחאה, זו הזיה. הייתי מצפה שהאקדמיה שמטיפה לנו כל השנים על חופש מחשבה וחופש אקדמי תקדם חופש מחשבתי ולא טרור מחשבתי, כמו שקורה היום", קובלת העצני. "התלונות שאנחנו מקבלים מהסטודנטים מלמדות באופן חד־משמעי על טרור מחשבתי. שיהיה ברור, צריך ואפשר לקיים דיון. אני לא מצפה שהמרצים יהיו רובוטים, ממש לא. אני חושבת שהאקדמיה היא בדיוק המקום לעשות את הדיונים האלה אבל הם פשוט לא מאפשרים שיח", היא מלינה.
העצני מאשימה את הנהגת העולם האקדמי בישראל: "ראשי האוניברסיטאות נוהגים בחוסר אחריות. מדובר על פרופסורים באמת מלומדים ועל נשיאי אוניברסיטאות שמעמידים תלמידים הרבה ויש להם אחריות ציבורית ואחריות אנושית, ולצערי כיום הם מתגלים כחסרי אחריות. במו ידיהם הם מובילים להרס האקדמיה הישראלית בזה שהם משליטים ממשלת מחשבות, ולא אני אמרתי את זה - רקטור אוניברסיטת תל אביב אמר את זה. אתם מדברים על דמוקרטיה ולא מאפשרים להתבטא? בכך אתם בעצמכם התגלמות של סתימת פיות", מאשימה העצני.
הפרופסור אוים: "נפגע לך בקידום"
לאחר תקופה שבה השתלטו על השיח האקדמי כמעט אך ורק קולותיהם של מתנגדי הרפורמה, פורסמה לאחרונה 'עצומת הפרופסורים' - עצומת תמיכה ברפורמה, שעליה כבר הספיקו לחתום חמש מאות פרופסורים ואנשי אקדמיה בכירים.
מי שעומד מאחורי העצומה הוא ד"ר אסף מלאך, יחד עם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. בין החותמים על העצומה ניתן למצוא את חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן, רקטור אוניברסיטת בר אילן פרופ' אמנון אלבק והרקטורים לשעבר פרופ' יוסי ישורון ופרופ' חנוך לביא. עוד חתמו חתני פרס ישראל פרופ' מאיר שטרנברג, פרופ' יהודה ליבס, פרופ' דוד קשדן, פרופ' יוסף ברנשטיין ועוד.
ד"ר אסף מלאך, ראש המכללה למדינאות וחבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, מתאר את המניע שדחף אותו ליזום את העצומה. "עם התעוררות המחאות נגד הרפורמה הוחתמו עוד ועוד עצומות. הם השתמשו בעצומות כדי ליצור את הרושם שכל האנשים המלומדים ואנשי אקדמיה הבכירים מתנגדים לרפורמה, מה שכמובן לא משקף את המצב האמיתי", אומר מלאך.
"חיכיתי שבתגובה לכך מישהו יתארגן להחתים עצומת תמיכה ברפורמה, וכשזה לא קרה החלטתי לעשות מעשה וביחד עם חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי גייסנו פרופסורים ואנשי אקדמיה בכירים שחתמו על העצומה".
אז הרושם שעולם האקדמיה מגויס כולו למאבק ברפורמה הוא לא לגמרי נכון?
"לאזורים רחבים באקדמיה הישראלית והעולמית בכלל יש נטייה שמאלה. זה דבר שהוא ידוע ומוכר. ואף על פי כן, הניסיון ליצור את הרושם כאילו זו התנגדות טוטאלית של האקדמיה לרפורמה - זה כמובן מצג שווא ושגוי מיסודו", הוא מבהיר. "יש הרבה מאוד אנשי אקדמיה בכירים שמבינים את הנחיצות ברפורמה ואת העוול שבמהפכה החוקתית שחולל אהרן ברק, שהפרה את האיזון בין הרשויות. ההבנה הזאת, כפי שמלמדת עצומת הפרופסורים, נמצאת גם בקרב אנשי אקדמיה בכירים וזה כולל רקטורים מהעבר ומההווה, חתני פרס ישראל בתחומים שונים, דיקנים, מדענים בכירים ועוד".
היו כאלו שחששו להצטרף פומבית לעצומה?
"בהחלט ראיתי מכלי ראשון וגם שמעתי מכלי שני עדויות מאוד מצערות של אנשים שחששו לחתום כי 'זה ידפוק לי את הקידום' או 'יפגע בתקציבי המחקר שלי'. את כל הדברים האלה שמעתי וראיתי". ד"ר מלאך משתף גם במחירים שגבתה ההצטרפות לעצומה לאחר מעשה: "היה אפילו מכתב לא נתפס שקיבל אחד החותמים על העצומה, חוקר ברמת פרופסור, מכתב של איומים מפורשים לפגיעה בקידום שלו בעקבות החתימה על העצומה".
ד"ר מלאך מבקש לסייג את הדברים ואומר: "אני לא רוצה להכתים את כל האקדמיה הישראלית בחוסר היושרה הזה. יש בתוך האקדמיה גם אנשי שמאל שיודעים להפריד בין עמדותיהם ובין הצד המקצועי. ואף על פי כן, בהחלט יש מקומות שבהם קיימת התנכלות לאנשים בגלל דעותיהם".
הנתונים מלמדים: רוב הסטודנטים בעד הרפורמה
יוזמה נוספת שצמחה מתוך תחושה של סתימת פיות בעולם האקדמיה היא של דוד בוגולובסקי (27), סטודנט לביולוגיה חישובית באוניברסיטת בר אילן. בוגולובסקי הגה וייסד יחד עם כמה מחבריו את 'תנועת הסטודנטים – משיבים את האיזון', כמחאה על השתלטות שיח חד־צדדי במוסדות האקדמיים בישראל נגד הרפורמה המשפטית.
"כסטודנט לתואר שהוא לא פוליטי שמתי לב איך בבת אחת, ביום בהיר, התארגנו להם כמה סטודנטים מכל מיני ארגונים פוליטיים והגדירו את עצמם 'מחאת הסטודנטים'. השיא היה שהם הגיעו לוועדת החוקה בכנסת והציגו את עצמם כמייצגים את כל הסטודנטים בישראל. חשוב לציין שהתאחדות הסטודנטים, אחרי שערכה סקר ומצאה שרוב הסטודנטים בישראל הם דווקא בעד הרפורמה, נוקטת בעמדה של ניטרליות", הוא מדגיש.
בוגולובסקי, שראה כיצד דעתם של חבריו באקדמיה בעד הרפורמה נדחקת לקרן זווית, החליט להקים ארגון נגדי. "הקמנו ארגון שרוצה לתת קול לסטודנטים שתומכים ברפורמה ולא בהכרח רוצים להזדהות מפלגתית. בניגוד למה שהוצג, קולם של חלק נכבד מהסטודנטים לא נשמע. יצרתי קשר עם כמה חברים ופשוט הקמנו גרעין שסביבו קמה כל הפעילות. אנחנו כמובן פועלים בלי תקציבים, בניגוד למחאת הסטודנטים שבבירור יש להם תקציבים וכנראה גם חשיפה גדולה משלנו, אבל אנחנו מאמינים שיש צימאון אדיר לתנועה כמו שלנו בקרב הסטודנטים".
את הפעילות בקמפוסים מתכוונים בוגולובסקי וחבריו להרחיב ממש בימים אלו. "עד עכשיו רוב הסטודנטים היו עסוקים במבחנים, אבל תקופת המבחנים הסתיימה ועכשיו כשמתחיל סמסטר ב' אנחנו מקווים לצאת לשטח ושיצטרפו אלינו עוד ועוד סטודנטים שמעוניינים לתמוך ברפורמה. על פי הסקר שערכה התאחדות הסטודנטים, יש רוב של 56 אחוזים בעד הרפורמה, מתוך 340 אלף סטודנטים בישראל. כך שאנחנו באמת קול להמון סטודנטים".
קול שלטענתכם מושתק?
"לפני חודש בערך עוד הייתי סקפטי לגבי הטענות להשתקה באקדמיה. היו הפגנות של תנועת 'אם תרצו' באוניברסיטת תל אביב אחרי שאחד המרצים יצא באיומים כלפי סטודנטים שתמכו ברפורמה, וחשבתי לעצמי שזה בטח רק אירוע נקודתי. אבל לאט לאט שמעתי על עוד ועוד מקרים כאלה. השבוע רקטור אוניברסיטת תל אביב עשה סוף לכל מכחישי ההשתקה באקדמיה", הוא אומר.
"זה לא סביר שמארגנים 'שבוע דמוקרטיה' ויש בו דוברים רק מצד מאוד מסוים. וכמובן שכאשר מתעמתים איתם למה אין בעלי דעות אחרות, הם עונים שאין מקום להשמעת קול הדיקטטורה ושאין חצי דמוקרטיה. מבחינתם אסור להשמיע את הדעה שתומכת ברפורמה. וזה קורה בעוד המון מוסדות אקדמיים", הוא מדגיש. "באוניברסיטת חיפה, באוניברסיטת רייכמן. באוניברסיטת בר אילן יש יום דמוקרטיה שכביכול ההנהלה מתנערת מכך שהיא ארגנה אותו, אבל היא זו שמפרסמת אותו בכל הפלטפורמות הרשמיות שלה ויש שם דוברים רק של המחאה. לא הסכימו להכניס בלו"ז שום דובר שתומך ברפורמה. זו מגמה כוללת בכל האוניברסיטאות", הוא פוסק.
בוגולובסקי מציין שמגמה זו קיימת גם בפקולטות שאין בינן ובין תחומי המשפט והפוליטיקה ולא כלום. "יש מרצים במקצועות המדויקים, מקצועות שאין להם דבר וחצי דבר עם הפוליטיקה והרפורמה, ששולחים לסטודנטים במיילים המקצועיים מסרי המרצה לקחת חלק בהפגנות המחאה. אנחנו יודעים שהרבה סטודנטים שתומכים ברפורמה מעדיפים לשתוק. אני אישית, כמי שפעיל ומנסה להביא סטודנטים לדבר בוועדת החוקה, נתקל בחשש של רבים. חלקם מעדיף להישאר הרחק מאור הזרקורים וחלקם ממש מפחד מהחשיפה, כי המרצים שולחים להם מיילים מאוד ברורים. המכתב של רקטור אוניברסיטת תל אביב לא הגיע משום מקום", הוא אומר.
"יש הרבה סטודנטים שפונים אלינו ומשתפים בתחושות קשות. שולחים לנו מיילים שהם קיבלו ממרצים ועוסקים במחאה. יש אמירות קשות של מרצים. ברגע שאין בקרב הסגל האקדמי איזושהי מידה של ניטרליות, או לפחות הבעת שני הצדדים של המטבע, אז סטודנטים רבים מבינים את המסר ושותקים. יש כאלו שחוששים להביע תמיכה ברפורמה, בעיקר כאלו מלימודי המשפטים. יש לא אחד ולא שניים שלא מוכנים להזדהות בשם מלא כתומכים ברפורמה פן יבולע להם. זאת תופעה רחבה. יש הרבה מאוד סטודנטים שמוכנים לתמוך בנו בשקט, אבל חוששים לדבר בפומבי".
ממה הם בעצם מפחדים? מה יכול להיות?
"שיתנכלו להם בגלל השקפת עולמם. אם זה בהורדת ציון בעבודות, או פגיעה בהתמחות או בהכשרות שלהם. במקצועות ההומניים זה חד וחלק. אם מרצה שלך מתבטא בנחרצות נגד הרפורמה, זה משהו שיכול להרתיע את הסטודנט מלשתף בדעתו", הוא מסביר את הקושי.
"זה גם עניין של סחף חברתי. כלומר יש הרבה אנשים שהם בהשקפת עולמם באמצע, בלי עמדה מוצקה ברורה, ולפעמים הם פשוט נסחפים עם הכיוון שהמוסד האקדמי מושך אליו. נתנו למשל באחת האוניברסיטאות מועד ג' לסטודנטים שיצאו להפגין באחד מימי ההשבתה. אף תומך ברפורמה לא חולם לקבל התחשבות יוצאת דופן כזאת. צעד אחרי צעד הם מוכיחים שיש סתימת פיות ושהאליטה האוניברסיטאית השולטת מעלה הילוך, זו מגמה בהחלט מטרידה. אם נעשה שאלון בשטח שיבחן מה הסטודנטים מרגישים בקמפוסים התשובה תהיה ברורה", הוא משוכנע. "זו השתקה שמתבצעת באוניברסיטאות. אני מקווה שתנועת הסטודנטים שלנו תוכל לתת מענה ולהשמיע סוף סוף גם קול אחר ברחבי הקמפוסים".
***