האב השכול מספר: "הדר תמיד ידעה לחבר את כולם"

יום שלישי השבוע, שעת צהריים. הדרך המובילה מביתי שבאחיה ליישוב שילה הסמוך רגועה מתמיד.

רק שלט קטן באחת הכיכרות בדרך העולה ליישוב שילה מפר את השלווה ומסמן את הדרך לבית האבלים. זהו ביתם של אלישיב ועידית לביא, תושבי שילה, שברגע אחד איבדו את היקר להם מכול - בתם הדר נגה לביא ז"ל – בגלל נהג ערבי שנהג בפראות בכביש 60 והתנגש ברכבם בעוצמה. עידית נפצעה קל, אך הדר נגה נלחמה במשך שבוע שלם על חייה, עד שנפטרה.

נכון לזמן כתיבת שורות אלו המשטרה לא פרסמה את מסקנות התחקיר, ובמהלך השבעה ביקשה המשפחה לדבר אך ורק על הדר זיכרונה לברכה, אך עוד בטרם נפטרה סיפרה האם לשמעון כהן בערוץ 7 על אותם הרגעים: "ברבע לשבע, קצת אחרי עפרה, רכב נכנס לנתיב שלי, הסתכל עליי, פניתי לנתיב שלו, הוא חזר לנתיב שלו, חזרתי חזרה לנתיב שלי ואז הוא נכנס בי חזיתית".

הבית מלא בעשרות רבות של מנחמים שמקיפים ועוטפים את המשפחה. בני המשפחה מגישים כיבוד, ובמקום שורר אבל כבד. "אלה היו שעות של אימה ופחד, כי אתה לא יודע מה הרופאים יגידו לך", משחזר האבא אלישיב בשיחה עם 'בשבע' את הימים שלאחר התאונה.

"היא איבדה דופק ועברה כמה החייאות, המנעד היה בין לא תשרוד לבין תשרוד עם שיתוק מלא ופגיעה מוחית קשה. אתה לא יודע איך לעכל את הדבר הזה, כל הראש שלך מסתובב". יחד עם זאת מדגיש אלישיב כי חיצונית לא ניכר עליה דבר. "מהממת, בלי שריטה, תינוקת ישנה עם עיניים עצומות וצינורות".

על המשפחה עבר שבוע מטלטל ועמוס רגשית, שבו הם מקבלים מהרופאים דיווחים מסביב לשעון על מצבה של הדר נגה. "עידית חזרה לעצמה קצת והורידו לה את המינון של משככי הכאבים, וגם אני לא זכרתי מהישיבה קודמת עם הרופאים הרבה, רק שהמצב לא טוב. ואז הם אמרו לנו: יש אפשרות של שיתוק מלא ברמה שלא תנשום לבד ולא תוכל לדבר". חוסר הוודאות חשף בהם צדדים חזקים של אמונה. "עידית האלופה אמרה לרופאים: אני רוצה לדעת מה אתם יודעים ומה אתם לא יודעים. אם אתם לא רואים - אתם לא יודעים, זהו המקום שלנו להתפלל, ה' יעשה מה שהוא רוצה".

בינתיים התחילו בני המשפחה, כמו גם ההורים, לחשוב על תסריט של שיקום. "האחים אמרו שמזל שיש לנו בית מונגש, ושיעזרו לנו במשמרות בכל השנים הבאות. השיח היה על שיקום של כמה חודשים במקרה הטוב, ובמקרה הרע לנצח. אתה מתפלל להכי טוב, אבל מבין שכל המנעד יכול להיות. אנחנו כמובן רצינו את האפשרות של נס מהלך". ביום ראשון, מתאר אלישיב, הייתה קריסה מוחלטת. ואז התקבלה ההחלטה: להפיץ בכל מקום הודעות על תפילות ומעשים טובים. "אתה רוצה שכולם יהיו איתך ויגידו תהילים. רצינו להגיע לכל מקום, רציתי לעשות בשביל הבת שלי כל מה שאני יכול. אמרתי לאנשים: תפיצו, תדברו, תתפללו, תעשו עוד מעשה טוב, עוד הפרשת חלה, שכמה שיותר אנשים יקיימו מצוות ויגידו תהילים. זה בידיים שלנו, זה מה שאפשר לעשות".

פורים בטיפול נמרץ

עודנו מדברים בנוכחות לא מעט מנחמים, מגישים לאלישיב צלחת ובה אננס מהבקעה, עדות קטנה לאהבה ולחום שקיבלו מכל רחבי הארץ. לשבעה הגיעו גם אישי ציבור ובהם חבר הכנסת עמית הלוי, ראש מועצת בנימין ישראל גנץ ושירה ליבמן, מנכ"לית מועצת יש"ע. "קיבלנו פה בבוקר משאית מפצאל שבבקעה עם פיצוחים, אננסים ותמרים. כולם מרגישים מחוברים, האור של הדר חצה גבולות".

השיחה חוזרת מהר מאוד לעסוק בלילות המורכבים במחלקת טיפול נמרץ, שם שהו בני המשפחה גם לצידו של קצין הצנחנים נדב וינברג, שנפצע קשה בפיגוע בעיר דוד. "מתעלמים מכל מה שאומרים לנו, מקווים לטוב ומתפללים כמה שאפשר עם כל האנשים, כאשר לצידנו בחדר הסמוך נמצא וינברג, קצין הצנחנים. מדובר במשפחה מדהימה, כמה כוחות ועוצמות. אגב, בתחילה האחות קצת היססה ואני דווקא הייתי בעד, כי הוא נס מהלך ואני צריך סיפורי ניסים, הכי טוב בעולם. הם אמרו לי: הכי חשוב עכשיו במצב שלך זה להפעיל את המשטרה, משטרת המחשבות הטובות, כוונות טובות ומעשים טובים, זו הדרך היחידה במצב כזה, ככה מתחזקים".

בינתיים הזמן חלף, ואלישיב עשה את תענית אסתר ופורים בבית החולים. "אנשים שאלו אותי: אתה צם? אמרתי להם: ברור שאני צם עם כל עם ישראל, צומו והתפללו בעדי, איך אני יכול שלא? גם מסיבת פורים עשינו בבית החולים. הזוי, שמח, מתוקים, סוכר ופופקורן. וכמובן כל הזמן שלחו הודעות חיזוק: הפרשנו חלה, ועוד מקום, ועוד יוזמות, הרגשתי את ההתגייסות ממגוון מעגלים, שבמרכזם היו היישוב, הקהילה והמשפחה". על מיזמים עתידיים, לאחר הפטירה, נמנע כעת אלישיב מלדבר. "בהחלט יהיו. יש מחשבות, אבל אנשים חכמים מאוד אמרו לנו שלא כדאי לקבל החלטה בשבעה. אחרי השבעה זה הכי נכון לנו".

יום לפני האסון נפצעה הדר נגה לביא ז"ל בגבה, ואמא עידית נסעה איתה לבית החולים שערי צדק כדי לתפור את הפצע. האסון הנורא אירע למחרת בבוקר, בדרכן חזרה הביתה. הרופאים שקיבלו אותה בשנית עוד זכרו את צחוקה וחיוכה. "הסיפור של הדר נוגע ללב של כולם. רופאים שראו אותה רצה וצוחקת, היו להם דמעות. ממש ראינו רופאים בוכים ולא מאמינים, רופאים בכירים שראו דבר או שניים בחיים".

"התפילות לא חוזרות ריקם"

לאט לאט, ככל שהזמן חלף, הבינו בני המשפחה שהפרידה קרבה ובאה. "ביום רביעי אמרו לנו הרופאים שהם התייעצו עם כל מי שצריך, וצריך לחכות. ואני שואל: טוב, כמה זמן? הרופאים מבינים שאני מבין ולא משלה את עצמי, ואומרים לי משפטים בסגנון של 'על פי החוק אסור לספר לך', ובשלב מסוים אחות או עובדת סוציאלית אמרה לי שכדאי להתארגן ולהביא את הילדים מחר. יחד עם זאת, היו מחשבות שניסים תמיד קורים, והנה היום פורים, אז חילקנו משלוחי מנות לאנשים, התפללנו ועשינו סעודת פורים עם הילדים כמה שאפשר, ואתה מדמיין את הנס הגדול שכל הפושט יד נותנים לו. יהיה פה נס מטורף, מה השאלה בכלל".

היום האחרון, יום חמישי, היה העוצמתי מכולם. "מספרים לנו, ואנחנו מבינים לאן זה הולך. רואים את כל המדדים יורדים, ומבינים שיש עוד רבע שעה עד שהיא הולכת. וכך, עשרים איש, כל המשפחה באה להיפרד, שעתיים של התרוממות רוח לא מהעולם הזה. מתנה של הדר אלינו, שרים, מתפללים ובוכים, והיא מתחזקת, היא שומעת והיא איתנו. תחושה שנשיר עד הבוקר והיא תחזור אלינו. כל ששת הימים האלה הם מתנה, להתחבר לכל עם ישראל ולהיפרד כמו שצריך. הדר תמיד ידעה לחבר את כולם".

אלישיב ועידית לביא, הורים לחמישה ילדים, גרים בשילה. אלישיב מפתח תוכנה ועידית דולה. "מגדלים ילדים. הדר היא ילדה מהממת ותמיד המרכז של הבית. המון אור וחן. באמת בכל מקום שמגיעה אליו היא שובת לב. אצלנו היא השעון המעורר של כל הבית, והכול בחן כזה. כשאמרתי לה בבוקר שאני רוצה עוד לישון קצת, היא ענתה בחיוך: אבל יש שמש בחוץ. היא דיברה כמו ילדה בת חמש, שרה שירים והקריאה ספרים בעל פה, בכל ארוחת שבת אמרה דבר תורה. היא נגעה בלב של כל מי שראה אותה. תופסת תשומת לב, מצחיקה ומספרת סיפורים. נוגעת בלב של כולם, מחברת את כולם, כל המעגלים".

אלישיב חותם את השיחה בדברי אמונה וחיזוק. "אנחנו מאמינים שתפילות לא חוזרות ריקם. רב היישוב שלנו לשעבר, הרב אלחנן בן נון, אמר לנו בתחילת הדרך שכנראה מה שצריך עכשיו, עם כל המשברים, זה משהו מאחד. גם לשבעה מגיעים אנשים שביום־יום לא מגיעים לקו הירוק, לא בגלל שמפחדים, ועכשיו מחוברים. אנחנו לא יודעים חשבונו של עולם, והיינו רוצים שייגמר אחרת, אבל ההשפעה בששת הימים על עם ישראל עשתה משהו, הימים האלה חיברו אנשים, ואני מקווה שיהיו ישועות, שנראה בעיניים שיש התאחדות. בתור הייטקיסט שנחסם בעזריאלי, זהו זמן לאחדות וישועות, עם אחד, ולא צריך צרה שתזכיר לנו שאנחנו עם אחד. לא רצינו להיבחר, אנחנו מעדיפים את הדר על הכול, אבל אם הצלחנו לעזור במשהו, אז אולי יצא מזה משהו טוב".

***