ההתפתחות המדינית המפתיעה יחסית שאירעה השבוע – חידוש היחסים הדיפלומטיים בין איראן לסעודיה, אחרי שנותק הקשר ביניהן בתחילת 2016 – גררה גל של תגובות מיידיות ואף האשמות פוליטיות בישראל. הציבור, שלא באמת מצוי בפרטים הקטנים, ראה בהתפתחות הזאת מכה קשה לישראל, שמחזרת אחרי הסעודים ומנסה להתקרב אליהם. מתנגדי הממשלה, ניצלו את ההזדמנות לחבוט בנתניהו, התאמצו לחזק את הרושם הזה.
המשבר בין המדינות פרץ לאחר שמפגינים איראנים תקפו את השגרירות הסעודית בטהרן ואת הקונסוליה הסעודית במשהד. כעת סיכמו המדינות לפתוח את השגרירויות שוב בקרוב ולחדש את היחסים הדיפלומטיים. מי שתיווכה במגעים לא הייתה ארצות הברית – כפי שבדרך כלל צפוי במגעים בין־לאומיים – אלא דווקא יריבתה הגדולה סין.
גורם מדיני בכיר הגיב לדברים ואמר כי ראש הממשלה והמערכת המדינית לא הופתעו מההתפתחות. "הממשלה הישראלית הייתה מודעת לתהליך במשך זמן רב ועקבה אחריו. חידוש היחסים בין שתי המדינות לא ישפיע על המאמצים לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה".
הדברים הללו הובילו גם לחילופי האשמות פוליטיים. בסביבת ראש הממשלה נתניהו ציינו כי "הסיפור הזה התחיל לפני שנה בסבב של חמישה מפגשים, כולל הגעה של בכירים סעודים לאיראן ובכירים איראנים לסעודיה. זה התחיל במידה רבה כתוצאה מתחושה שלהם שעמדת המערב כלפי איראן היא חלשה. גם העמדה הישראלית לא הייתה חזקה דיה באותה עת".
לטענתם, "יאיר לפיד ונפתלי בנט לא נקטו עמדה תקיפה מספיק כשהחלו המגעים בין הצדדים. תשאלו אותם למה זה קרה בזמן שלהם. זה התחיל בתקופתם כי הייתה תחושה של חולשה אמריקנית וישראלית. עוצמה ישראלית ואמריקנית מרחיקה התקרבות לאיראן".
לפיד כמובן מיהר להגיב: "מדובר באמירות הזויות. בתקופת הממשלה שלנו נחתמו הסכם התעופה עם סעודיה, ההסכם הביטחוני המשולש עם סעודיה ומצרים והסכם הטיסות הישירות בחאג׳. בתקופתנו המריא הנשיא ביידן ישירות מנתב"ג לסעודיה כדי להמשיך לקדם את היחסים. כל זה נעצר בחריקת בלמים כשהוקמה פה הממשלה הקיצונית בתולדות המדינה, ואז לסעודים התברר שנתניהו חלש, והאמריקנים הפסיקו להקשיב לו".
עוד טען לפיד כי "הדבר הנכון היחיד שנתניהו אמר הוא ש'העמדה הישראלית לא הייתה חזקה מספיק' בזמן התקפת הטילים האיראנית על מתקני הנפט בסעודיה. הוא רק שכח שבספטמבר 2019 הוא היה ראש הממשלה, והעמדה שלו באמת הפגינה חולשה מדהימה".
גם ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט האשים את נתניהו במצב שנוצר: "מדובר בפגיעה אנושה במאמץ לבניית קואליציה אזורית מול איראן. זהו כישלון מהדהד של ממשלת נתניהו, והוא נובע משילוב של הזנחה מדינית עם חולשה כללית וסכסוך פנימי במדינה. מדינות העולם והאזור צופות על ישראל מסוכסכת עם ממשלה שאינה מתפקדת, שעוסקת בהרס עצמי שיטתי. ואז המדינות האלו בוחרות צד".
חבר ועדת החוץ והביטחון גדעון סער טען: "נתניהו הבטיח: שלום עם סעודיה. בסוף הם עשו שלום עם איראן. ליגה אחרת אומרים לכם".
היחיד ששמר על סוג של ממלכתיות, לפחות באופן יחסי, היה חבר הכנסת בני גנץ, שציין כי "חידוש היחסים בין איראן לסעודיה הוא התפתחות מדאיגה. האתגרים הביטחוניים האדירים הניצבים מול מדינת ישראל גוברים, וראש הממשלה והקבינט שלו עסוקים בהפיכה משטרית. כמי שהיה שותף שנים ארוכות לבנייה ותחזוק של ברית המתונים - אני קובע שביטחון ישראל ואזרחיה נזנח על ידי נתניהו, ואלו התוצאות".
כל האזהרות בנוגע ליחסי סעודיה–איראן עלולות להדאיג מאוד את האזרח הישראלי הפשוט. האם זה אומר שאבדה התקווה לכינון יחסים עתידיים עם סעודיה במסגרת הסכמי אברהם או בכל דרך אחרת? האם מדובר בהשפעה הרת אסון גם לדאגה ההולכת וגוברת מתוכנית הגרעין של איראן שתופסת תאוצה? ובכלל, האם ממשלת נתניהו טעתה בשיקול הדעת המדיני שלה ולא פעלה מספיק מול המגעים בין הצדדים שהתקיימו לאורך יותר משנה?
סטירת לחי פומבית לאמריקנים
ד"ר ערן לרמן, סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ולשעבר סגן ראש המטה לביטחון לאומי, חושב שהדיון הישראלי – בעיקר זה שהתנהל במערכת הפוליטית – החמיץ את הנקודות החשובות ביותר של ההתרחשות החשובה הזו.
"עצוב שהדיון הישראלי התעסק בסוגיה הזו כאילו אנחנו מרכז העולם והטענות התרכזו סביב השאלה מה הממשלה הזו עשתה ואיך פעלה הקודמת. זו עדות לעליבות של השיח הפוליטי שהתדרדרנו אליו", מצהיר לרמן.
עד כמה הייתה ישראל יכולה למנוע את ההתקרבות בין סעודיה לאיראן?
"אין לזה כמעט שום קשר אלינו. האיראנים נתונים במצוקה כלכלית בגלל הסנקציות, והם הגיעו למצב שבו המלחמה בתימן לא מתקדמת לשום מקום מבחינתם. לסעודים יש אינטרס לנקוט צעדים הפגנתיים מול ממשל ביידן, שנהג בהם בגסות רבה בעבר ואחרי זה ניסה להתרפס בפניהם. אני רואה במהלך הזה בעיקר איתות גדול לממשל האמריקני".
בתגובה לדבריך עלולים לטעון שכל המהלך האסטרטגי לכינון יחסים עם סעודיה נפגע אנושות.
"אני לא חושב שמשהו השתנה מהותית בעניין הזה. הסעודים פועלים לפי סדר העדיפות שלהם בנושא כינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל. נכון לעכשיו הם נהנים ממה שיש, כי בכל עניין שחשוב מבחינתם הם זוכים לשיתוף פעולה מצידנו, כולל בנושאי מודיעין וביטחון. יש אמירה שלפיה 'הדברים האמיתיים קורים במקום הכי צפוף במזרח התיכון – שנמצא מתחת לשולחן'.
"נעשתה גם טעות באמירה כאילו פריצת הדרך עם סעודיה ממש לפתחנו. זה לא המצב. ממש לא. מי שנחפז מדי להכריז על כל מיני התקדמויות כנראה דחף את העגלה אחורה ולא קדימה. ביחסים הדיפלומטיים אין כל שינוי – אבל כן יש השקעות ישראליות בסעודיה, והסעודים נותנים לנו לטוס בשמיים שלהם. מתחת לשולחן הקשר מתהדק כבר שנים ארוכות, אבל אנחנו עוד רחוקים מנקודת נורמליזציה עם הסעודים".
יחסים של הסעודים עם איראנים לא יהוו מכשול בפני ממשלה ישראלית שתשאף לנורמליזציה עם סעודיה?
"יחסים דיפלומטיים עם איראן הם לא מכשול", קובע לרמן. "גם לאמירויות, שיש לנו איתן שיתוף פעולה בכמה רמות, כולל בתיאום ביטחוני, יש שגרירות בטהרן, והם עושים עם האיראנים עסקים. זו לא מניעה אמיתית.
"אני עוד לא רואה שיתופי פעולה בין האיראנים לסעודים. יחסים דיפלומטיים יכולים אולי להוביל עם הזמן לשיתופי פעולה, למעורבות כלכלית ולהשקעות סעודיות, וזה אולי יסייע לאיראן לתפקד טוב יותר על רקע הסנקציות שמוטלות עליה. ברור לנו שלא הסנקציות יבלמו את האיראנים בתוכניתם הגרעינית, אלא רק שימוש בכוח או איום בכוח. בעניין הזה ההשפעה הסעודית היא משנית".
לרמן מבקש לתחום את ההתפתחות האחרונה במסגרת הנכונה. "אני לא מקל ראש במה שקרה, אבל ההקשר שבו צריך לנתח את האירוע הזה הוא בעיקר ביחסי ארצות הברית עם ערב הסעודית. התחושה של מוחמד בן סלמאן היא שאי אפשר לסמוך יותר על האמריקנים. הוא מקבל כעת את הסינים שמנסים למקם את עצמם כגורם דיפלומטי מכריע במפרץ וחותרים לקיום פסגה בין איראן ובין מדינות המפרץ בבייג'ין. אבל צריך לזכור שמבחינה ביטחונית, לנוכחות הסינים אין השפעה מכרעת. אין להם יכולות טכנולוגיות וצבאיות, והסעודים לא בונים עליהם. המטרה כאן הייתה סטירת לחי פומבית לאמריקנים".
הסינים הופכים לשחקן חזק
יוסי קופרווסר, שהיה בעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומשמש כיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה וחבר ארגון 'הביטחוניסטים', חושב שהסעודים נקטו צעד מתחייב, לאור החשש הגובר והולך בממלכה שלהם מפני הקיצוניות האיראנית. "הסעודים הבינו שהם צריכים לדאוג לביטחונם, והם עושים זאת במערכת שלמה של מאמצים, שאחד מהם הוא להפחית את עוצמת האיום האיראני עליהם".
זאת אומרת שהצעד הזה היה בלתי נמנע?
"המגעים הללו בין הסעודים לאיראנים מתנהלים כבר תקופה ארוכה מאוד. הסעודים רצו הסכם כזה ראשית כדי שאיראן תימנע ממתקפות על יעדים של סעודיה, כפי שעשה המשטר בטהרן בעבר. במקביל הם ממשיכים להכין לעצמם אופציה גרעינית בסיוע פקיסטן. המשטר הסעודי מבקש לשמור על היציבות הפנימית, והצעד הזה היה מתחייב".
לדעתך ההסכם הזה סותם את הגולל על אפשרות של כינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל בעתיד?
"ההסכם לא סותר את היחסים עם ישראל, אם וכאשר יהיו כאלה. להרבה מדינות יש יחסים דיפלומטיים עם איראן, והן מנהלות יחסים קרובים עם ישראל. זה אכן מרגיז, כי איראן הייתה צריכה להיות מבודדת, אבל לידידות רבות של ישראל יש יחסים עם האיראנים".
גם קופרווסר מעריך שבהסכם בין איראן לסעודיה בתיווך סיני יש בעיקר קריאת כיוון לארצות הברית. "ראינו פה הליכה לשיפור היחסים עם איראן דרך הנתיב הסיני. זה מהלך שנועד להביע מורת רוח מהיחס האמריקני כלפי סעודיה ולאותת לאמריקנים שאם הם לא ייענו לציפיות הסעודיות, יהיה לכך מחיר. לדעתי, יש כאן גם השפעה של ההתקדמות האיראנית בתוכנית הגרעין שדווחה לאחרונה, והתחושה הסעודית שאי אפשר לסמוך על זה שמישהו יבלום את התוכנית הזו. האמריקנים לא נתפסים כנחושים מספיק כדי לעשות זאת, וגם לגבי ישראל יש להם ספקות. הם יודעים שישראל היא הגורם היחיד שמוכן להתמודד עם האתגר, אבל יכול להיות שאנחנו לא משדרים די נחישות, וזה מדאיג אותם. הם ראו כיצד ישראל טיפלה באיום של חיזבאללה ועשתה את הסכם הגז, וייתכן שהם חשים בחולשה".
הזכרנו את סין – היא המרוויחה הגדולה מכל ההסכם הזה?
"אכן. ההשלכה המשמעותית ביותר היא שסין תהיה שחקן מרכזי יותר במזרח התיכון על חשבון ארצות הברית, וזה לא טוב לישראל. זה גם רומז לאן מכוון המזרח התיכון מבחינת האיראנים. אם בעצם תתגבש ההבנה שהאיראנים מגיעים לבשלות גרעינית, מדינות ערביות יחשבו על עתידן והן עלולות לרצות להתחבר שוב לאיראן מחשש שייפגעו. זה יחזק את המשטר בטהרן.
"כבר עכשיו מדברים על שיח בין איראן לבחריין. הסעודים נתנו איתות למשמעות שתהיה להכרה בחולשה האמריקנית מול העוצמה האיראנית. הם עלולים לפנות לסוס החזק או לשפר את היחסים איתו. כל זה לא אומר שנגמרה היריבות הסונית-שיעית ונגמרה היריבות בין הגורמים הקיצוניים לפרגמטיים. סעודיה ממשיכה להיות פרגמטית, אבל היא נוקטת את כל האמצעים כדי להגן על ביטחונה".
חידוש היחסים הדיפלומטיים בין סעודיה לאיראן הוא מהלך דרמטי, אבל דוגמאות מהעבר הקרוב מעידות שאין לדבר קשר לסיכוי לכונן יחסים דיפלומטיים עם הסעודים. לאחר הסכמי אברהם ונרמול היחסים עם ישראל, שלחה איחוד האמירויות שגריר לטהרן באוגוסט האחרון, אחרי שש שנים של נתק, וחידשה למעשה את היחסים בין המדינות. ייתכן שבחריין, שגם לה יחסים רשמיים ואף ענפים מאוד עם ישראל, תלך בכיוון דומה. נראה שאם מתעלים מעל הוויכוח הפוליטי וההאשמות ההדדיות, מדובר בצעד שישראל הייתה מודעת לו היום כמו בעבר, עקבה אחריו וניהלה את הסיכונים שלה בהתאם לו.
בימים שבהם מנסים לקשור כל התפתחות לסכסוך העמוק בציבוריות הישראלית סביב הרפורמה במערכת המשפט, יש לדעת כי ההתרחשות בסעודיה היא מדינית וכלל לא קשורה לנעשה אצלנו. ההשלכות של מעורבות סין בהסכם הן שמעוררות דאגה במערכת המדינית יותר מעצם ההסכם. הניסיון של האיראנים לסלול ציר עוקף ארצות הברית בין מדינות ערב באמצעות הסינים, שעל פי תחקיר שפורסם לפני כחודש מסייעים מאוד לרוסים במלחמתם באוקראינה, גורם לישראל כאבי ראש מסוג שונה לגמרי, והם כולם מתרכזים בסופו של דבר בבעיה האיראנית.
בניגוד למה שנראה על פני השטח ולמרות המתקפות הפוליטיות, המערכת המדינית מרוכזת כולה בנושא האיראני ובשכנוע דעת הקהל האירופית, שהרוח בה בעת הזאת נושבת בכיוון הנגדי לאיראן, במטרה לנקוט צעדים כבדי משקל נגד המשטר בטהרן.
***