אודה על האמת, מאז נשא הנשיא הרצוג את נאומו הראשון בעד מתווה מוסכם, אי שם בעבר הרחוק, קיננה בי תקווה קלושה - אולי דווקא בוז'י, האיש שהגיע ממחנה השמאל, יוכל להיות זה שיוביל להרגעת הרוחות ולתוצאה הגיונית. התקווה הזו נגוזה לחלוטין הערב.
הרצוג, בסבסוב מפתיע, חזר בו כמעט מכל הרעיונות שהציג בתחילת הדרך. אין שום דבר ב"מתווה העם" שלו שיבטיח את בחירתם של שופטים מזרחיים לעליון ולבטח לא גיוון מהותי כמו שדרש בתחילה. אין שם שום דבר שישנה את היחסים המבניים המעוותים כיום לטובת הרשות השופטת. נאדה.
יש רק טריק נאה אחד שהרצוג מנסה במתווה: להפריד בין הימין והחרדים. באמצעות הבטחה אנמית להסדרת אי שפיטות של נושא הגיוס ובאמצעות צמצום עילת הסבירות על החלטות ממשלה (שתאפשר לדרעי להתמנות לשר), מנסה הרצוג לאותת לחרדים - עזבו, זו לא המלחמה שלכם. תנו לי לבודד את רוטמן ולוין.
נעבור רגע בתמצית על עיקרי המתווה כדי להבין עד כמה הוא גרוע:
1. הרכב הועדה למינוי שופטים, אולי לוז הויכוח, מתרחב עוד יותר לטובת גוש שופטים-אופוזיציה. הרצוג, כמו לא מעט מתווכים אחרים, מתקשה להבין שבעיני הימין אין שום הבדל בין אלו לאלו. מתן חמישה נציגים לגוש האופוזיציוני מול ארבעה לקואליציה (ושניים בהסכמה) הוא לעג לרש, וגם נוטל מהקואליציה את זכות הוטו שיש לה כיום.
2. כאילו מבלי משים, הרצוג מציע לעגן את הזכות לשוויון בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אותה זכות אמורפית שנציגי הימין נלחמו נגדה בזמנו בועדת חוקה מכל וכל, שרק פרשנות מרחיבה במיוחד של השופט ברק שהצליח להמציא אותה יש מאין הובילה לאינספור התנגשויות עם הכנסת. אין שום סיבה בעולם שמישהו יסכים למהלך כזה, שבכלל לא היה על השולחן מלכתחילה.
3. במקום להחליש את כוחם של הביורוקרטים, הרצוג מציע לעגן את מעמדם העליון של יועצים משפטיים בחוק. כמעשה של חסד הוא זורק עצם לקואליציה ומאפשר לשר לקחת ייצוג חיצוני כשיידרש.
זה לא מתווה העם אלא מתווה ברק, אהרן או אהוד. הרצוג, שהבין כנראה שפיתרון הוא לא יכול לספק, החל את צעדיו בחזרה למחנה השמאל, אולי מתוך תקווה להוביל אותו ביום שאחרי.
ומהימין ושלוחיו מצופה לעמוד ולומר בקול ברור: עם כל ההערכה למוסד הנפלא של הנשיאות, המתווה הנ"ל ז"ל.
אברהם (אבי) גרינצייג הוא יועץ אסטרטגי ופרשן פוליטי