בשבוע שלאחר אירוע הקרבות הבין-לאומי שארגן המתאגרף חיים גוזלי בהיכל מנורה, הוא פרסם כמה דברי אכזבה מהאירוע ומאנשים שציפה מהם לסייע בקידום האירוע.
אבל על הצלחה אחת לפחות אי אפשר להתווכח, והקרדיט אליה מגיע בחלקו הגדול לחיים גוזלי: יש קהילה לספורט האגרוף בישראל. היא אומנם לא ענקית ואפילו לא גדולה. אבל היא קיימת, רועשת ומעודדת.
עבור גוזלי זה היה אירוע הקרבות הראשון והאחרון שהוא מארגן מתחילתו עד סופו בהיכל מנורה. במהלך הערב הוא גם נכנס לזירה וציין בקרב את פרישתו ממקצוע האגרוף.
"זה האירוע הכי מטורף שהיה לי אי-פעם", אמר גולזי בשיחה עם ערוץ 7. "אני גם מארגן אותו, גם מוכר כרטיסים, גם עוזר בהפקה ואני גם עולה לקרב. נלחמתי בהיכל מנורה כבר כמה פעמים, אבל הפעם זאת הפקה שלי נטו, אף אחד אחר לא מעורב. עברתי פה תלאות ולכלוכים ברשת, וקריאות שלא לקנות כרטיסים, אבל אנחנו מנצחים את זה היום".
המתאגרף חנניה דייויס שוחח עם ערוץ 7 לפני שעלה לזירה. "הלילה אני מגשים את אחד החלומות שלי באגרוף, וזה לעשות קרב בהיכל מנורה", אמר. "אני גר פה מטר מהיכל מנורה וכל יום אני רץ ליד היכל מנורה, בשניה ששמעתי שיש אירוע התחלתי לשגע את המארגנים עד שהכנסתי קרב אגרוף קלאסי".
לזירת הקרב עלה וגם ניצח המתאגרף החרדי יהודה וינקור. הוא עלה לזירה כשברקע מתנגן הפסוק "שמע ישראל" ועל גופו ציצית ענקית. וינקור הכיר את עולם אומנויות הלחימה בגיל צעיר. "זה התחיל בבית ספר, בהצקות וזה", סיפר. "אבא שלנו החליט לשלוח אותנו לאומנות לחימה כדי שנדע להגן על עצמינו ולאט לאט זה התגלגל לכל מיני תחרויות. ברוך ה' זה דבר שאנחנו אוהבים לעשות ומקווים לעשות פה קידוש ה' ענק והכל מלמעלה".
כשמדברים עם וינקור, מבחינים בניקל בקול עדין המקשה לדמיין שהוא מתאגרף מקצועי. "בזירה אתה לא מרגיש כלום", הסביר. "אתה רואה רק אש בעיניים ולא מרגיש שום דבר אחר. רך לא רך, שם אתה באורות מה שנקרא".
אל האירוע הגיע חיים גוזלי כשהוא עם ציצית, אותה לובש באופן קבוע בתקופה האחרונה. "אני מתחזק כבר הרבה זמן", הסביר. "אנחנו שומרים שבת כבר הרבה מאוד זמן. הרב אמר לי ללכת עם ציצית והייתי הולך איתה בפנים. הרב אמר לי להתחיל ללכת איתה בחוץ ואחרי שהלכתי איתה בחוץ ראיתי איזה כתבה בעיתון שחיים גוזלי הביא אופנה חדשה - ברמודה וציצית".