הרחובות גועשים סביב המחאות נגד תיקוני מערכת המשפט ועם יואב אליצור, יוצר קולנוע, שוחחנו על הנרטיבים והאג'נדות שמובילות את הסערה כולה
בפתח דבריו אומר אליצור כי בתחום אחד עשתה הרפורמה טוב והוא התחום התקשורתית כאשר ערוץ 14 הפך לאחד הערוצים החשובים, "כי לאנשים נמאס מערוצי התעמולה". לטעמו תומכי התיקונים במערכת המשפט הפקירו למעשה את הרחוב וכך נוצרה תחושה ברחוב שהעם כולו נגד המהלך. "אנחנו יושבים בבית ומקווים לטוב, וכשזה מה שעושים התוצאה לא טובה".
"אם אחרי ההפגנה הראשונה של מאה אלף היו יוצאים מאתיים אלף תומכי המהלך, הכול היה נרגע. עכשיו צריך להוציא חצי מיליון ובעוד כמה ימים נצטרך מיליון איש. זה הולך ומסלים. מישהו צריך לומר לאנשים לצאת לרחוב ונראה מנה העם חושב".
בדבריו מציין אליצור את הניסיונות של ראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, לקדם מהלך הסברתי ברחוב, אך עד כה זה עדיין קטן. "מישהו ממנהיגנו צריך לעשות מעשה ולצאת לרחוב. אי אפשר להישאר בבית. אם נמשיך לשבת בבית נפסיד ונגלה שהחוקים עברו ובית המשפט יבטל אותם ונישאר עם השאלה למי השוטרים שומעים לכנסת או לבית המשפט. אנחנו מאוד קרובים לשם ואם נצא לרחוב ונאמר את מה שהעם חושב לא נתדרדר למקום הזה שבו כל שוטר יחליט החלטות לפי מוצאו הפוליטי".
לטעמו של אליצור הדברים באים לידי ביטוי גם במתווה הנשיא שחש שכל סביבתו, כל שכניו, כל חבריו, כולם תומכים בהפגנות ומתנגדים לתיקון מערכת המשפט, הרי שאין לו אלא להציג מתווה שתומך בעם כפי שהוא משתקף מהתחושות הללו. "לפני חודשיים היה לנשיא מתווה קרוב לפשרה, אבל כבר כמה שבועות הוא שומע רק את השמאל בתקשורת וברחוב, ונדמה לו שהדבר הכי נכון כדי להגיע לפשרה הוא לשאול את חיות מה צריך לכתוב במתווה הפשרה שלו".
על הנרטיב המרכזי שעומד מאחורי הסערה כולה, אומר אליצור בתמצית כי העניין הוא מענה לשאלה למי יש את המילה האחרונה כאשר יש ערכים שמתנגשים. "השמאל רוצה שהמילה האחרונה תהיה להם, והימין רוצה שאם הוא נבחר לשלטון המילה האחרונה תהיה שלו, שאם העם בחר ימין גם המילה האחרונה תהיה שייכת לימין".
"כשהשמאל בשלטון בג"ץ לא עצר אותו. כך היה כשבגין העביר את אוסלו בהסכם עם גולדפרב שקיבל תפקיד שר ורכב, וכך קיבלנו את כל ההרוגים. בג"ץ גם לא עצר את שרון. בג"ץ מקדם את האג'נדה שלו, הם בוחרים את החברים שלהם ואין ספק שלו המצב היה הפוך ובבית המשפט היו היום 12 שופטים שמרנים ימניים, אחד שמאל ואחד ערבי, כל השמאל היה יוצא להפגין בעד הרפורמה והימין היה מתנגד לה. לאף אחד בעומק לא אכפת מהרפורמה. השאלה היא מי שולט במדינה, והשמאל לא מוכן לוותר על השליטה במדינה".
בדבריו מזכיר אליצור כי "בכל פעם שהפסדנו בבחירות ודינו שהפסדנו. נאבקנו אבל לא אמרנו שאנחנו צריכים להחליט. לעומת זאת השמאל אף פעם לא הפסיד בבחירות. אהרון ברק נכנס אחרי 77' ומאז התחיל בסיפוח זוחל של עוד ועוד סמכויות מהגוף הנבחר לגוף שלא נבחר כדי שהם יחליטו מה יקרה בחיינו. נכון וטבעי שכל צד רוצה להיות בשלטון, זה הרעיון של מדינה דמוקרטית, אבל בבחירות שואלים מה העם רוצה".
"המתווה של רוטמן ולוין מאוד הגון. הם אומרים שנכון שרוצים שלכנסת תהיה מילה אחרונה, אבל לבית המשפט תהיה אפשרות לפסול חוק והכנסת תוכל לבצע פסקת התגברות, אבל רק בכנסת הבאה, כלומר שבאמצע זה יעבור סוג של הכרעת העם בבחירות. לעומת זאת יש שקר בליבוי התקשורת כאילו המתווה מבטל את היכולת של בג"ץ לבטל חוקים".