תלינו ציפיות בכבוד הנשיא הרצוג, וכגודל הציפיות כך גם גודל האכזבות.
הנשיא הציג מתווה שהוא קורא לו ׳מתווה העם׳, כאשר אפילו שמאלן קיצוני כמו אמנון אברמוביץ עט על המתווה כמוצא שלל רב, וממליץ בחום לאופוזיציה לאמצו ככתבו וכלשונו. היש הוכחה מובהקת מכך שמדובר במתווה חד צדדי שממסמס ומאיין את הרפורמה המשפטית?
גופו של המתווה עומד ביחס הפוך לרקע שפירט הנשיא בדבר נחיצות הרפורמה, והצורך בפשרה אמיתית שבה אין מנצח ומנוצח.
אבל מדוע לכתחילה סמכנו על הנשיא כמתווך הוגן וכמגשר ראוי? אולי מכיוון שהרצוג נבחר לנשיאותו ע"י 87 חברי כנסת (כנגד 26 בלבד שתמכו בגב׳ מרים פרץ), ברוב חסר תקדים שחוצה מפלגות ומגזרים, והיה נראה כי אחרי שמילא תפקיד מעין-נשיאותי של יו"ר הסוכנות היהודית, הוא כבר עמוק בקונצנזוס הישראלי וכי השיל מעליו את אדרת הפוליטיקאי והפך לדמות ממלכתית נטו שבכוחה להכיל את כל זרמי העם.
גם נאום הפתיחה של הרצוג מלפני מספר שבועות היטעה לחשוב שהוא מבין את הצורך ברפורמה עמוקה וכי הפשרה הנדרשת לא יכולה להיות ׳מריחה׳ של הציבור הימני.
דא עקא, התבשיל הנשיאותי הקדיח. אפשר היה להריח זאת כבר בנאומיו הקודמים. כעת עוד לא ברור מדוע - האם בשל לחץ מחאת הרחוב ומכוני השמאל על הנשיא או בשל כך שדעתו היתה מלכתחילה כי אין מקום לרפורמה אמיתית וכל התהליך היה תרגיל נשיאותי של אחיזת עיניים.
וזאת יש לזכור: הרצוג היה יד ימינו של אהוד ברק ומזכיר ממשלתו. אהוד ברק הוא מראשי המסיתים הכי קיצוניים כנגד הרפורמה, והוא כנראה אחד ממממני המחאה. הרצוג שכב על הגדר בשביל ברק בפרשיות הפליליות שנקשרו לדרך בחירתו ב1999 לראשות הממשלה, ושמר על זכות השתיקה בחקירותיו. הרצוג גם הביע בעבר דעות שמאליות לא מתונות כמו הכרה בחשיבות פעולתו של ארגון ׳שוברים שתיקה׳, אהדה גדולה לקרן החדשה לישראל, לזרם הרפורמי ועוד כהנה וכהנה. אז מה חשבנו? הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו?
לסיום, כאן גם המקום לעשות חשבון נפש ולשאול את חברי הכנסת בימין מדוע בחרו לנשיא במי שהיה מנהיג מפלגת העבודה והעדיפו אותו על מרים פרץ? כיצד ומדוע מפלגה כמו ש"ס פספסה הזדמנות לנשיא ראשון ממוצא מרוקאי, והעדיפה אשכנזי מהאליטות הישנות? את התבשיל של אז כולנו אוכלים כעת, אחרי שהקדיח...
לעניות דעתי, כעת לא נותר אלא לסיים את חקיקת הרפורמה במהירות המירבית, תוך ריכוכה באופן חד צדדי.
במקביל, על הימין לצאת להפגנת ענק שתכלול את כל ׳בלוק הימין׳, לרבות החרדים. זו צריכה להיות ׳אם כל ההפגנות׳ אשר תבהיר לממשלה כי יש לה תמיכה אדירה בקרב העם, וכי המחאה נגד הרפורמה אינה אלא נחלת מיעוט אופוזיציוני שאינו מקבל את רצון רוב העם ותוצאות הבחירות ואשר נתמך באופן בלתי-פרופורציונאלי ע"י תקשורת מגוייסת ואליטות ישנות שחוששות למעמדן, אשר מוכנות להזיק למדינה, ולפגוע בכלכלתה, ובלבד שמעמדן יישמר ורצונם יתבצע.