בפרשת השבוע אותה נקרא השבת נאמר "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" שואל הרב דרוקמן, מה הן ה"מראות הצובאות"? ולמה דווקא היו חלק מהכיור בפתח האוהל מועד?
פרשנים רבים דנו בשאלה, והרב דרוקמן הזכיר כמה מהם. תשובתו של "בכור שור" - הכיור הועמד בין אוהל מועד ובין המזבח, כדי שהנשים הצובאות (המגיעות) לאוהל מועד תיראנה ותיזכרנה שמשם משקים אישה סוטה, ולעורר בליבם את החשיבות על קדושת הבית היהודי. תשובתו של הרמב"ן: העם שמע שאת הכיור רוצים להכין מנחושת איכותית ביותר, וכן שהכיור משמש לטהרת וקדושת הבית היהודי, לכן הנשים בהמוניהן, מיהרו לתת את מראותיהן, וזהו תיאור התורה "ה' צובאות אשר צבאו..." מרצונן העז לתרום.
תשובת האבן עזרא - המראות משמשות את הנשים להדגיש את הצדדיים הגופניים והאסתטיים של העולם הנשי. התורה רצתה להדגיש את רצונן להתרחק מהיופי החושני, לכן מודגש התיאור "צובאות" , לציין את הרצון העז לעשות זאת.
תשובתו של רש"י: מסביר כמו האבן עזרא, אבל בדגש אחר, לציין את המיוחדות שצריך לתת ליופי ולחושניות, ומתי? בזמן שיעבוד מצרים הנשים השתמשו במראות על מנת להתייפות לפני בעליהן ששבו מעבודת הפרך, ובזכות יופי זה הצליחו להצמיח חיים נוספים של ילדים רבים. ולציין את החשיבות של קדושת הגוף נמצאות המראות בכניסה לאוהל מועד.
מוסיף הרב דרוקמן בשם הכלי יקר, נקודה נוספת המראות מוצבות במקום הכיור, לציין את הרכילות שיכלה להיות במצרים שהנשים התעברו מהמצרים, לא ייתכן שלעבד העובד בעבודת פרך היה כוח לעסוק בפריה ורבייה, באים המראות ומציינות את כוחן המקודש של הנשים.
לסיכום, הפרשנים לכאורה חולקים ומביאים שתי קצוות של הסבר, האם המראות הצובאות מסמלות את הצד שצריך תיקון, או ההפך את הצד המיוחד והטוב ששימשו המראות. ואולי שני הצדדים הם כאחד, המראות הן אביזר ששימושו לקלקול ותאבות, אבל כשלוקחים תאבה זו ליצירת חיים של קדושה אזי כלי זה הוא חיובי ומתקן.
הרב חיים בדרכו החינוכית, חינך להביט על המציאות בשני צדדיה. מחד - לא להסתיר את הצד השלילי ואת והצריך תיקון, ומאידך – למצוא את העמוק שבה שהוא טוב ונקי, וכך גם המבט על התלמיד והמתחנך.
הכותב הוא מנכ"ל בית הציונות הדתית