פרשות ויקהל-פקודי מהוות חזרה ארוכה ומפורטת על פרשות תרומה-תצוה. בראשונות פורטה תכנית איסוף התרומות, בנין המשכן, כליו ובגדי הכהנים, ובאחרונות מפורט הביצוע. ברוב הפרטים החזרה כמעט מדויקת, ומלמדת על המימוש האחראי והקפדני של הצו הא-להי, ואילו ההבדלים המעטים שבין התכניות למימוש זימנו מתן טעמים והסברים על ידי פרשנים ודרשנים בכל הדורות.
ההיקף הרחב של פרשיות המשכן מלמד, מן הסתם, על חשיבותו של המשכן בתוך המערכת הכללית של עבודת ה' והמצוות. הפירוט המדוקדק מעיד על החשיבות של הדיוק ברכיבים השונים; החומרים, המידות, אופן הבנייה, ההרכבה של הרכיבים השונים ואופן ההעמדה של המשכן כולו. פרשנים, דרשנים וחכמי ח"ן מצאו טעמים, נגלים ונסתרים, למשמעות הפרטים הללו, המכוונים כנגד עולמות עליונים, עולם הבריאה והאדם.
החובה לדייק בפרטי בנין המשכן וכליו, מופיעה גם בדיני הקרבנות שבספר ויקרא, והיא מתפשטת על כל עולם ההלכה. גם מצוות שתוארו באופן מאד כללי בתורה, כמו השבת, או מצוות שתוארו באופן מאד תמציתי כדוגמת "לא תבשל גדי בחלב אמו", זכו בתורה-שבעל-פה לרמת פירוט שאינה נופלת מזו של המשכן וכליו. כל ל"ט מלאכות שבת ותולדותיהן המפורטות במסכתות שבת ועירובין, וכל דיני בשר בחלב שבמסכת חולין, הם אמנם בבחינת "מקרא מועט", אבל יש בהן "הלכות מרובות".
הפירוט המדוקדק בעולם העשייה של המשכן ושל ההלכה כולה מלמד שלא די ברעיונות. לא מספיקה האידיאה של "ועשו לי מקדש ושכנתי תוכם", או הצו הכללי של "ויקחו לי תרומה". מדובר במשימה מדוקדקת לפרטי פרטים שהיא מלאכת מחשבת הנעשית על ידי בעלי מלאכה חכמי לב, חושבי מחשבות, שה' מילא אותם ברוח חכמה. כךהדבר גם בשאר המצוות, שגם בהן לא די ברעיונות וערכים, אלא נדרש מימוש מדויק ומפורט, המונחה ומוכוון על ידי חכמי לב, גדושים בחכמה, ברוח א-להים וביראת ה'.
החשיבות הגדולה של בנין בית ה', באה לידי ביטוי בתנ"ך בעוד שתי חטיבות גדולות ומפורטות של תיאור הבניין: בתיאור המקיף של מקדש שלמה, בתחילת ספר מלכים, ובתיאור המקיף של המקדש שלעתיד לבוא, לקראת חתימת נבואות יחזקאל.
וראה זה פלא. על אף כל מה שנאמר לעיל על הדקדוק הנצרך בבנייןהמשכן, אין המקדש של שלמה זהה בפרטיו למשכן שבנה משה, והמקדש של יחזקאל אינו דומה לשני האחרים.
המקדש של שלמה גדול במידותיו מן המשכן ושונה בחומריו. בראש ובראשונה אין מדובר באהל יריעות ועמודי עץ, אלא במבנה קבע של אבן. אך הוא שונה גם בתבניתו. כך לדוגמה, בתיאור המקדש שבספר מלכים ניתן מקום רחב מאד לקישוטיות, שאינה קיימת כלל במשכן משה. בכלל זה: מקלעות כרובים, תימורות, פטורי ציצים, כותרות עמודים מעשה שושן, רימונים, שבכות, ועוד ועוד (מלכים א' ו-זומקבילה בדברי הימים ב', ג-ד).
לעומת זאת, התיאור הנבואי של המקדש ביחזקאל, ממעט בתיאור ההיבטים הקישוטיים ומתמקד בממדים. במוקד הנבואה מצוי איש שבידו "קנה מידה". הנביא הולך בעקבותיו בחלקיו השונים של המבנה ועוקב אחרי מדידות מפורטות של כל חלקי המבנה ומרכיביו. בבניין יש אולמות, תאים, לשכות, יציעים, צלעות – וכולם נמדדים בפירוט, לגובה, לרוחב ולעומק. המבנה שונה לחלוטין מן המשכן, וגם לא זהה למקדש שלמה.
תכנית שלשת המקדשים לא נוצרה על ידי אדריכלים בשר ודם. דוד המלך מעיד לשלמה בנו על אודות תכנית המקדש שהציג לפניו: "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (דברי הימים א כח, יט). משכן משה נעשה לפי הוראות ה' בפרשות תרומה ותצוה, ואילו אצל יחזקאל, כל תבנית המקדש היא במראה הנבואה, ולא היה בה מעשה ידי אדם כלל. מקורם של שלשת המבנים השונים זה מזה הוא א-להי.
יש שני פירושים לפסוק "הכל בכתב...". הגישה הרווחת בתלמוד הבבלי היא שאסור לעשות שום שינוי במבנה המקדש, אפילו שינוי מינורי, גם לצורך חשוב (סוכה נא ע"א ומקבילות). בתלמוד הירושלמי נאמר: "הכל בכתב - זו המסורת, מיד ה' - זו רוח הקדש, עלי השכיל - מיכן שניתנה להידרש" (ירושלמי מגילה א' א'). לפי הדרשה של הירושלמי, יש בכוחם של חכמים לדרוש בכתובים ולהפיק מהם חידושים במבנה המקדש. גם בתלמוד הבבלי נאמר (סוכה שם), שהוסיפו מחיצה להפרדה בין גברים ונשים במקדש על סמך פסוק שמצאו ודרשו. ועוד כיוצא בזה (זבחים סב ע"א). לפי הפירוש הזה, יש בכוחם של חכמים לשנות במבנה המקדש ובכליו, על פי דרשה, כמקובל בשאר חלקי התורה, ולא רק מכוחה של נבואה.
החתם סופר תמה בכיוון ההפוך, כיצד יתכן ששינו את מבנה המקדש, אפילו אם נעשה הדבר על פי נביא? הרי אין נביא רשאי לחדש דבר בתורה, ואם הוא מבקש לחדש ולשנות הרי הוא נביא שקר! לכן הוא מפרש, שיש בתורה רמז לכך שניתן יהיה לשנות את הבניין במהלך הדורות, בפסוק: "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כה ט). לכאורה, ה"וכן תעשו" מיותר, ונועד לדרשה. רש"י מביא מן המדרש: "וכן תעשו – לדורות". הקשה הרמב"ן, מדוע אם כן שינה שלמה מן המתכונת של משכן משה? מסביר החתם סופר, שזה עצמו מה שנרמז ב"וכן תעשו", שבדורות אחרים ניתן יהיה לשנות, בתנאי שהשינוי יהיה בבחינת "ככל אשר אני מראה אותך", דהיינו, על פי נביא (תורת משה שמות כה ט).
ועדיין יש להבין מדוע היה צורך בשינויים אלה? האברבנאל (בפירושו למקדש שלמה במלכים) מסביר שהשינויים נחוצים דווקא מפני שלמקדש ולכליו יש משמעויות רוחניות וסמליות רחבות היקף, ובדורות שונים באים לידי ביטוי צרכים רוחניים שונים ודרכים שונות בעבודת השם. הדבר ניכר לא רק בעולם הפנימי של עם ישראל, אלא גם בתרבויות הסובבות אותם. כמו שביאר ר' צדוק הכהן מלובלין, שהתורה היא מעין מפת דרכים של העולם, ויש זיקה הדדית בין המתרחש בעולם לבין המתרחש בעולמה של תורה ומצוות.
התורה הוא מפת העולם ... וכן ישראל ... שבכל דור הם מפת העולם באותו דור, כפי ההתחדשות שבנפשות מישראל בכל דור כן התחדשות העולם באותו זמן... וכמו שהנפשות משתנות מדור לדור כן התורה והיינו התורה שבעל פה שמתחדש בכל דור חדשות על ידי חכמי ישראל, ועל ידי כל חדשות התורה שבעל פה יוצא לאור נפשות חדשות מישראל ועל פיהם נתחדש גם כן ענינים בעולם. וממצב העולם בכל דור נוכל להתבונן על מצב נפשות ישראל שבדור וכן על מצב התורה שבפיות תלמידי חכמים האמיתים שבאותו דור..."
חוקרי מקרא שעסקו בהשוואה בין שלשת המבנים לבין מקדשים בעולם העתיק מצביעים על קווי דמיון שבין כל אחד מן המבנים למקדשים נכריים בני תקופתו: המשכן דומה למקדשים של נוודים בתקופת יציאת מצרים, מקדש שלמה דומה למקדשים בסביבות ארץ ישראל בתקופתו, ואילו למקדש של יחזקאל נמצאו מקבילות במקדשים בבליים בני זמנו. למען האמת, לא נצרכנו לשם כך למחקר החדש. התנ"ך עצמו מעיד ששלמה המלך נעזר בבניין מקדשו בחכמי בנייה ששלח לו חירם מלך צור. דברי ר' צדוק מלובלין אודות הזיקה בין המתחדש בתורה שבעל פה לבין המתחדש בעולם, מוצאים תמיכה גם בתולדות בניין המשכן והמקדש.
מסתבר שהמשמעות הרוחנית העמוקה של המקדש ועבודתו, מחייבת דינמיות והשתנות בהתאם לדינמיות ולהשתנות של העולם, של האנושות ושל עם ישראל. הדיוק בפרטים הכרחי, ההתכוונות "מיד ה' עלי השכיל" – הכרחית, אבל המשמעות של הדרישה הזאת אינה קפיאה על השמרים ודבקות בתבניות שהיו מתאימות לעבר, אלא יכולת התחדשות והתאמה של המקדש, ומשכך גם של כל התורה כולה, לזמנים המשתנים, על פי דבר ה'.