אם תראו אותי עצובה זה מפני שנפל דבר, שיא חדש. פוליטיזציה של בריאות הנפש. פוליטיזציה אסורה על חשבון בריאותם הנפשית של אזרחי המדינה ככלל ומתמודדי הנפש בפרט.
"לא ארשה, כי השיקולים של דת, לאומיות, גזע, מדיניות מפלגתית או מעמד חברתי יעמדו בין חובותיי ובין המטופל שלי".
כל רופא מכיר את הטקסט הזה, או לפחות אמור להכיר. המילים הללו נלקחו מתוך שבועת הרופאים, טקסט חשוב והכרחי שנועד להוות כלל ברזל לטיפול במי שבאים בצר להם לקבל מזור למחלתם.
בשבועות האחרונים אני מסתובבת עם כאב גדול, בטן מתהפכת ותחושת מועקה.
זה לא סוד ובטח שמתם לב, שעולם בריאות הנפש קרוב לליבי. אני חלק מהעולם הזה לא מעט זמן, למעשה, שנים רבות לפני כניסתי לזירה הפוליטית. נאבקת בסטיגמה, מעלה למודעות. זכיתי ב"ה ואני מצליחה לקדם תהליכים, לדאוג למענים, להעביר חוקים ולהשיג תקציבים (שום דבר לא מספיק, ובכל זאת) - והכל, הכל, למען מערכת טובה יותר הפועלת עבור בריאות נפשם של אזרחי מדינת ישראל.
מכריי מכל הקצוות יעידו כי איני רואה ימין ושמאל, יהודי או ערבי, חרדי, דתי או חילוני, עולה חדש או צבר, מה שחשוב באמת זה טובת האדם הזועק לעזרה. איני מבחינה מניין הוא בא, זה לא רלוונטי בכלל.
יועץ התקשורת שלי כועס עליי. "יש עוד עניינים חוץ מבריאות הנפש", הוא אומר. "נכון", אני עונה לו, ואכן פועלת בלא מעט תחומים נוספים, אבל את בריאות הנפש לא אעזוב ולא אזניח לעולם. העבודה רבה מאוד ולצערי זה נושא לא מגניב, לא כיפי ולא שמח ואין מי שיסייע. לכן, גם דברים אחרים חשובים ומקבלים ביטוי אך בעת הזו, עיקר כוחי מוקדש לתחום הזה. סליחה שוב מיועציי לדורותיהם.
לכן, לנוכח היכרותי העמוקה ורבת השנים עם המערכת כולה, אני מזועזעזת, כואבת ונחרדת. התלבטתי רבות אם לכתוב את הדברים הללו, אך איני יכולה לשתוק יותר נוכח דריסתם של החולים - על ידי מי שאמונים על בריאותם.
בשבועות האחרונים זה התחיל וצבר תאוצה, איגודים מקצועיים שונים העוסקים בבריאות הנפש, פרסמו את דעתם בנוגע לרפורמה המשפטית. בבדיקה שאני ערכתי, לא כל החברים באותם איגודים ראו עין בעין את הפרסומים ואף להיפך, התנגדו להם. פעם פסיכולוגים קראו ופעם פסיכיאטרים הצטרפו לחגיגה. עם חלוק הרופא על גופם הם הביעו עמדה פוליטית נגד הרפורמה.
כל עוד זה היה בקטן, רק מכתב כהצטרפות לטרנד ולמחאה, שתקתי וכאבתי בליבי, בתקווה שייתעשתו ותעבור הסערה. "הרי מדובר בקומץ", אמרתי לעצמי. נכון, זו חוצפה שהם מדברים בשם כל מערכת בריאות הנפש, בשם כל הפסיכולוגים או הפסיכיאטרים, אבל נשמתי עמוק והמשכתי הלאה.
בשלב כלשהו הם הגיעו גם אלי באופן אישי. "ביקשו", הכתימו ודרשו ספק איימו, שלא אגיע לכנסים מקצועיים שהם ארגנו, כנסים שהם עצמם הזמינו אותי אליהם והתחרטו. אני, שזו משימת חיי והם מודעים היטב לפועלי, הורחקתי, מפני שדעותיי שונות ואינן מסתדרות עם האג'נדה שלהם. נסתום לה את הפה, פשוט כך. גם על כך הבלגתי ולא עוררתי מהומה רבתי, שלחתי מכתב תגובה למזמין שהתחרט והמשכתי הלאה.
אבל, אמש, ראיתי פסיכיאטר בכיר, מתראיין בפריים טיים, ערוץ חדשות מרכזי ומדבר בשם הפסיכיאטרים כולם (שוב, מה שאינו נכון כלל ועיקר). הוא אמר שם שהרפורמה תגרום לאשפוזים רבים ותחמיר את מצבם של המטופלים.
באותו הרגע הרגשתי שכוחותיי אוזלים וכבדות ידיי.
מה קרה לכם, השתגעתם? אני שואלת את הפסיכיאטר הזה, מי שמך לדבר בשם הפסיכיאטרים כולם? מי שמך להביע עמדה כל-כך שנויה במחלוקת, לא כאדם פרטי (שזו זכותך כמובן) אלא בשם הפסיכיאטריה? איך לא חשבת על כל מטופליך, הקיימים או הפוטנציאלים, על האנשים שבקצה הזקוקים לעזרתך? האינך חושב שיש ביניהם גם אנשי ימין אשר חפצים ברפורמה? אנשים שזקוקים לעזרתך המקצועית, אבל חושבים אחרת ממך בנוגע למדיניות הממשלה?
איך אמר לי מתמודד: "אני רוצה את הרפורמה, היא טובה" והמשיך - "אמרתי לך שאי אפשר לסמוך עליהם, על הפסיכיאטרים הללו. לא מאמין להם בכלום".
אני ואחרים כמוני, עובדים קשה כבר שנים להפיג את החששות ממערכת בריאות הנפש, לנרמל את המקצוע, והנה במחי יד, אותו פסיכיאטר ואותה חבורה לא אחראית של חותמי המכתבים הורסים הכל. מדוע שמחצית העם, אם לא יותר, יאמין בהם לאחר שתפסו צד בויכוח פוליטי?
כלום הם באמת לא מבינים שמעלו בתפקידם כשהכניסו פוליטיקה ומחלוקת אל תוך קודש הקודשים של עולם הרפואה? האם הם באמת לא מבינים שבכך קיטלגו את עצמם כשדיברו בשם המקצוע עליו נשבעו להגן ולשמור חף מכל דבר שאינו יחסי רופא ומטופל?
קוראת את העצומה שעליה חתמו מנהלי מחלקות פסיכיאטריות ונדהמת. הם טוענים שאין גוף בישראל אשר מכיר יותר מהם את ההשלכות של משברים שונים על היציבות הנפשית של בני האדם. שהם עדיין מתמודדים עם ההשלכות הנפשיות של מגפת הקורונה. אז למה, למען השם, אתם מעצימים את הקרע? מערבבים מין שבאינו מינו, מפגינים ומוסיפים עוד שמן למדורה בשם הפסיכיאטריה?
כאנשים פרטיים תעשו מה שנראה לכם לנכון. תפגינו ככל העולה על רוחכם, תמחו, תצעקו, אני אפילו מעריכה זאת ומעודדת אכפתיות, מחאה מכובדת.
אבל, מדוע אתם מערבים את המקצוע שלכם עם השדה הפוליטי והמדיני? למה להכליל ולערב את הפסיכיאטריה ולהעמיק את אי היציבות?
שנים רבות, חברים רבים שלי ואנוכי, עובדים ביזע ודמעות על הורדת הסטיגמות, על נרמול ועל הסרת חסמים שיאפשרו לציבור להאמין ולגשת לטיפול במערכת בריאות הנפש. העבודה הרבה הזו, והאמינו לי, שעות השינה הספורות שלנו יעידו, היא קשה וסזיפית ואינה מתגמלת כלל וכלל. כעת היא יורדת באחת לטמיון בשל הפוליטיזציה שגורמים חסרי אחריות מכניסים אל תוך עולם הטיפול. הרי ברור לכל בר דעת, שכמו העם עצמו, כך לפחות חצי מציבור החולים, מאמין ברפורמה ומבקש אותה. מדוע לערב אותו, מדוע ללכלך את התחום הטהור הזה.
יתרה מזאת, לא ראיתי אתכם מדברים ובוודאי לא מפגינים על כאב העקירה שחוו עשרות אלפי ילדים, נערים ומבוגרים בהתנתקות. איה הייתם אז?
לא ראיתי שעניין אתכם מצבם הנפשי של אלה ושל רבבות אחרים שהתנגדו להתנתקות, מצב נפשי שאכן הדרדר ויעידו על כך רבים בעצמם. איפה הייתם? מדוע אז נאלמתם דום? לא שמעתי אתכם מגינים וחסים על כל אלה שחשו וחשים שבית המשפט העליון אינו סופר או מגן עליהם, לא תושבי דרום תל אביב ולא תושבי עוטף עזה. לא שמעתי את הזדהותכם עם החרדים, שנרדפים.
הצביעות לצערי רועמת, הכאב זועק לשמיים. אני קוראת לכם לחזור בכם ולחדול מהתערבות כארגון או סקטור בנושאים שנויים במחלוקת. אל תמחקו הישגים של שנים במחי מחאה פוליטית, אל תתפסו צד, השאירו את עולם בריאות הנפש מחוץ לשיח על נגד ובעד.
היזכרו בשבועה שנשבעתם, אל תהרגו את נפשם של הזקוקים לעזרתכם.