תום ניסני
תום ניסניצילום: ערוץ 7

בעוד מספר ימים, יתחיל חודש הרמדאן בארץ. חודש הרמדאן שבמקום להיות חג דתי של מוסלמים במדינת ישראל בו מתייחדים עם האל, הפך במדינת ישראל ל"כוננת ספיגה" מפיגועים וטרור.

בשנים הקודמות נהגה מדינת ישראל לעשות שוב ושוב את אותן הטעויות ולצפות לתוצאה שונה. את זה כינה כבר אינשטיין כאי שפיות. מדי חודש רמדאן, מתחילות אותן "הערכות המצב" שדורשות לצמצם את העלייה להר הבית ליהודים, המוגבלת לחלוטין גם כך, ובהמשך הרמדאן אף לסגור את הר הבית כליל לכניסת יהודים. למה? כי חמאס והג'יהאד האיסלאמי וירדן מאיימים עלינו, ואנחנו, בוחרים באי-שפיות.

תבדקו אותי ותגלו, שבכל פעם כאשר הר הבית הוגבל יותר מהרגיל או נסגר כליל ליהודים – זו הייתה נקודת הזינוק להתפרעויות קשות בהר הבית ומכאן מהר מאוד לאפשרות להידרדרות כללית, כמו בשומר החומות, או לגל פיגועים בירושלים. או "רק" להרס עתיקות נוסף חסר תקדים בהר הבית בזמן שההר נתון לחסדיהם של מחבלים מארגונים שונים, והמשטרה נמצאת מחוץ להר הבית כיוון שהיהודים גורשו משם. ההידרדרות לא מתרחשת בגלל עמידה איתנה והתנגדות אליה מצד ארגוני הטרור, אלא להיפך, בכל פעם כשהראינו חולשה בדמות סגירת הר הבית – התשלום הרצחני היה במזומן.

לא אתלה באילנות גבוהים מדי מההיסטוריה הרחוקה, אלא בראשי הקואליציה הנוכחית עצמם, כמו השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר שכינה בעבר ובצדק את סגירת הר הבית ככניעה של ממשלת ישראל לווקף ולמרצחים. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שבשנת 2021 התבטא על סגירת הר הבית ליהודים ואמר שכשבוחרים בחרפה מקבלים מלחמה, וכי אסור להיכנע לטרור. וגם הוא צודק!

ברור לי שסמוטריץ' ובן-גביר אינם מחליטים לבדם וכי מדובר בעניין שמקבל תוקף בקבינט. ולכן קריאתי היא לכל חברי הקבינט באשר-הם, אל תאמצו את הקונספציה, אל תמנעו מעצמכם לחשוב מחוץ לקופסה. הפעם אפשר לעשות את זה בצורה אחרת.

ברמדאן של השנה שעברה, הונף דגל אש"ף ענק בראש כיפת הסלע למשך כ10 ימים שלמים, עד שאיש ווקף הסיר אותו. השנה – אנחנו נראה את אותו המחזה אם שוב נבחר בחרפה ונגרש את היהודים מהר הבית.

החודש הקרוב יהיה עוד מבחן קריטי לממשלת הימין. בקרוב, תוסט תשומת הלב להר הבית שיעמוד במוקד, ובו יבחנו שרי הממשלה וראש-הממשלה.
משילות היא לא רק סיסמת בחירות. המשילות מתחילה בשבירת בקונספציות מהעבר ובלמידה מההיסטוריה. עליכם האחריות לבצע, ולהוכיח שמי ששולט בהר שולט בארץ, ושאפשר גם אחרת.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת "בידינו למען הר הבית"