זכויות הנשים והדימויים מתוך "סיפורה של שפחה" תפסו את המקום המרכזי במחאה נגד הממשלה. המסר ברור - כל שינוי במערכת המשפט יוביל לדיכוי נגד נשים.
למרבה הצער, התפיסה של בית המשפט העליון כמעוז זכויות הנשים היא מדע בדיוני ופנטזיה.
זה לא קורה הרבה שזוכרים לקוח אחרי 20 שנה. אך בוקר בהיר אחד, בשנת 2004 בחברת התרגומים שהיתה אז בבעלותי התקבל תיק מסמכים עבה לתרגום מלקוח בשם מישל סבג. עיון מהיר במסמכים גילה שסבג היה סרבן גט ממונקו שעיגן את אשתו שנטל ביטון במשך 7 שנים.
בתרגיל מבריק שנועד להתיר את האישה מכבלי העיגון, בית הדין הרבני בישראל פיתה את סבג להגיע לארץ ואז הוציא נגדו צו עיכוב יציאה בתקווה שכך יוכל להכריח אותו לתת את הגט. סבג לא נשאר חייב ועמד לעתור לבג"ץ ולשם כך פנה אלינו בבקשה לתרגם את מסמכי התיק.
מאחר ותרגמנו מסמכים עבור כמה וכמה תיקים של התרת מסורבות גט, בדקנו את הסיפור עם הרבנים שעבדנו איתם בצרפת וכשהעובדות התאמתו סירבנו לספק לסבג את השירות.
שבעה חודשים לאחר מכן פסק בג"ץ לטובתו של מישל סבג ואפשר לו לעזוב את ישראל מבלי להתיר את שנטל. כשעמדה בפני השופטים הבחירה בין להחזיר לאישה את חירותה לבין לצמצם את סמכותם של בתי הדין הרבניים, בחרו השופטים באפשרות השניה, הפוליטית. בפסיקת הרוב קבעה השופטת אילה פרוקצ'יה כי לבתי הדין הרבניים בישראל אין סמכות לדון במקרים של אזרחים זרים. למרות שבתי הדין בישראל, המחזיקים בשלל הכלים לגרום לבעלים סוררים להתיר את נשיהן, הן התקווה האחרונה של נשים עגונות רבות בחו"ל, בג"ץ בחר לקחת מהרבנים את האפשרות להשתמש בכלים הללו לטובת הנשים.
בבחירתה לקדם את האג׳נדה הפוליטית, גזרה שופטת פרוקצ'יה עגינות עולם על שנטל ביטון שטרם קיבלה את הגט גם 20 שנה לאחר המעשה.
בית המשפט יכול היה לקבוע אחרת. בדעת מיעוט מצא השופט אמנון רובינשטיין את העילות המשפטיות לאשרר את סמכותם של בתי הדין הרבניים. יתרה מכך, רק שנה לפני כן פסק השופט אהרן ברק בעצמו לטובת בתי הדין הרבניים בפרשת כובאני, וקבע כי בתי הדין יכולים לדון בתיקי מזונות בהם מעורבים אזרחים זרים.
למרבה המזל, הכנסת הייתה זו ששנה לאחר מכן החזירה חלק מהסמכות לבתי הדין הרבניים כדי שיוכלו לעזור לנשים נוספות. עבור שנטל ביטון זה היה כבר מאוחר מדי.
אך בכך לא הסתיימה המלחמה של שופטת פרוקצ'יה נגד בתי הדין הרבניים על חשבון נשים מסורבות גט. בתיק של משפחת לוי בשנת 2005, יחד עם שתי שופטות נוספות, דבורה ברלינר ומרים נאור, ביטלה שופטת פרוקצ׳יה את הצו של בית הדין הרבני המורה ליחזקאל לוי לתת גט לאשתו רבקה. למרות שיחזקאל לוי נשבע לא לתת גט לרבקה עד יום מותו, שלושת שופטות בג"ץ קפצו על ההזדמנות להטיח ביקורת בבתי הדין הרבניים על חשבון חירותה של אישה נוספת. שופטת פרוקצ'יה אף יצאה מגדרה כשהאשימה את בתי הדין הרבניים בהשתלטות על סמכויות לא להם.
הפסיקות של בית המשפט העליון נגד נשים לא הסתכמו רק בנושא של מסורבות גט. במהלך שני העשורים האחרונים, למרות ראיות חוזרות ונשנות המצביעות על כך שמסתננים מאפריקה מעורבים פי 4 בעברות מין ואונס מאשר האזרחים הישראלים, ביטל בג"ץ פעם אחר פעם את שלל היוזמות הממשלתיות לצמצום ההגירה הבלתי חוקית מסודן ואריתריאה.
כתוצאה מכך, בממוצע למעלה מ-70 נשים מדי שנה נאלצות לסבול לנצח מההחלטה ההרסנית של בית המשפט שלא לתמוך במדיניות המשילות ושלטון החוק. נתונים אלה אינם כוללים מאות מקרים של תקיפה פיזית מדי שנה המבוצעים על ידי מהגרים בלתי חוקיים בשיעור גבוה פי שלושה מחלקם באוכלוסייה, לרוב נגד נשים מבוגרות. גם פגיעה בלתי הפיכה בנשים אינה מהווה שיקול כנגד הבחירה בפוליטית של בג"ץ.
אולם גם כאשר בית המשפט העליון בוחר לשמור על זכויות נשים, בעיניו ישנן נשים השוות יותר אחרות. בשנים האחרונות יחד עם קבוצת נשים נוספות אני מעורבת כצד בתיק בג"ץ בנושא סידורי התפילה בכותל המערבי. בדיון האחרון לפני כחודש שאלה השופטת דפנה ברק-ארז את נציגת הפרקליטות במלא הרצינות מדוע המשטרה אינה מפנה את כל המתפללים, כולל אלפי נשים, מרחבת הכותל המערבי כדי לעשות מקום לכמה עשרות נשות הכותל.
בהתחלה חשבתי שלא שמעתי נכון. אבל כשראיתי את המבטים ההמומים של חברותי שהסתכלו זו על זו בהלם מוחלט מעצם השאלה, הבנתי שוב, שזכויות נשים, במיוחד אלה הנמצאות בצד הלא נכון של האג'נדה הפוליטית, הן הדבר האחרון המעניין את השופטים ואת השופטות. נשים וזכויותיהן הבסיסיות אינן נחשבות כשהן עומדות בסתירה לשאיפת בית המשפט ליצור סדר חברתי מסויים ולהנדס את המציאות הישראלית.
ולכן, אחיותיי, הצועדות בגלימות האדומות ובמצנפות הלבנות אני אומרת, בבקשה עזבו את הפנטזיה ורדו לקרקע המציאות. ישראל לא עומדת להפוך לגלעד וסביר להניח שבית המשפט העליון הוא לא זה שיושיע אתכן.
רק אם נעזוב את הדרמה ואת המניפולציות הרגשיות, רק אם נעמוד עם שני רגליים על הקרקע, רק אם ננהל דיאלוג כנה ואולי לעתים חריף, אך תמיד מכבד, נוכל להגיע להסכמות על צורת השלטון שתשמור על זכויותיהם של כלל האזרחים, נשים וגברים כאחד.
לאה אהרוני היא מייסדת ומנכ"ל של עמותת Our People לסיוע לעולים מרוסיה ואוקראינה.