כשלבנת בן חמו התגייסה היא התקבלה ללהקה צבאית, אך בחרה ללכת דווקא לגלי צה"ל שם הייתה הקריינית הדתייה הראשונה.
המעבר מהאולפנה אל התחנה הצבאית היה קשוח: תחושת זרות עמוקה שהפכה למנוע לפעולה – איך אפשר לחבר בין הבית לאולפן. לאורך השנים פעלה לבנת להביא את השוליים אל המרכז: מוזיקלית ורעיונית. מהשמעת קלאסיקות מזרחיות מן העבר שלא קיבלו מקום בזמן אמת, דרך מתן במה למוזיקאים שעוסקים במוזיקה שחורה לגווניה ועד פינות פיוט בשעות השיא של הרדיו.
בנוסף, בעקבות ההבנה שלה שאין מספיק נשים במוזיקה הישראלית, היא חקרה את הנושא לעומק – מה הסיבות והאם זה תמיד היה ככה, והחליטה לפעול כדי לשנות: יותר נשים בשעות השידור ובאירוחים. בסופו של התהליך הבינה שהשינוי צריך להתרחש לא רק בעולם שבחוץ אלא פנימה ועזבה את הרדיו לטובת החלום האמיתי – המוזיקה.
"השיר 'אמי כואבת לי' עוסק בנשים בחיי ובשאלה עד כמה יש לנו את החופש להיות מה שאנחנו חולמות להיות, כשאנחנו חלק משרשרת של נשים שלא קיבלו הזדמנויות וחיו פחות בשביל עצמן ויותר בשביל אחרים
מספרת בן חמו.
"איפה הן נגמרות והיכן אני מתחילה. האם יש לי את האומץ להיפרד מהסיפור המשפחתי אבל לא לוותר על האהבה והכח ששזורים בו? בקליפ לשיר יש קיר תמונות של הנשים שמרכיבות את העולם שלי: אמא, סבתות, דודות, בנות דודות וגם נשים שהן מעין אמהות רוחניות שהשפיעו עליי עמוקות: רונית אלקבץ, אתי אנקרי, ויקי שירן. כל אלה הן הנשים שמהן אני יוצאת ומהן אני שואבת כוח לספר את הסיפור שלי."
הקליפ צולם באשדוד, בביתם של דוד ויפה ראובן ז"ל - ניצולי שואה מיוגוסלביה ששרדו את מחנה ברגן בלזן.