אחת הביקורות המרכזיות שנמתחו על ממשלת בנט-לפיד עסקה בהיעדר היכולת לעצב מדיניות ממשלתית. ובצדק - ממשלת דו-ראשית עם מפלגות שמאל וימין מתקשה להחליט מה היא רוצה.
סיעות הקואליציה לא הצליחו להסכים כמעט על שום דבר. קואליציית העבר, תיארו מבקריה, נעה כמטוטלת: כשיד הפלג השמאלי עלתה, ידו של האגף הימני ירדה ולהיפך.
והנה קמה ממשלת נתניהו השישית עם 64 אצבעות. יצוקה ברזל. יציבה. בעיקר הומוגנית. אוי כמה שהיא הומוגנית. על פניו, השקט אמור יהיה לשרור כאן במדינה למשך ארבע שנים תמימות. השמאל אמור היה לבלוע את גלולת ההרגעה ולהפנים שהפעם המשמרת אינה שלו.
בדיוק כמו יצחק רבין ז"ל, בתפקידו כראש ממשלת ישראל, שהצליח להעביר את אוסלו והשמיים לא נפלו, כך בנימין נתניהו 2023 אמור היה להעביר את אוסלו המשפטית והאדמה לא תרעד.
ובכן, הפתעה. השמאל, חרף מיקומו על ספסלי האופוזיציה, מצליח להרעיד את אמות הסיפים ברחובות ישראל מזה חודשיים ובניגוד לכל התרחישים המוקדמים הוא מצליח לערער את סדר היום הממשלתי.
כל עוד הקולות לא חדרו את הליכוד ראש הממשלה נתניהו החזיק מעמד מעל המים. חודשיים וחצי לאחר פרוץ המחאה, ונדמה כי נתניהו איבד את הדבר החשוב לו ביותר: הוא לא שולט בסדר היום. ממוביל היסטורי הוא הפך למובל היסטרי.
הדוגמה המובהקת לכך היא הכאוס - אין דרך אחרת להגדיר זאת - השורר בימים אלה בליכוד. אפשר לספור שם ארבעה אגפים. האגף הניצי בראשות יריב לוין. האגף המתון בראשות יואב גלנט. האגף האופוזיציונרי בראשות יולי אדלשטיין ודני דנון, והאגף שאין לו מה להפסיד בראשות דוד ביטן.
אין יום בלי פיצוצים מלשכות חברי הכנסת האחד כלפי השני. אין יום ללא כותרות מדממות מדיוני הסיעה. אנשים כבר לא חוששים לדבר. פתאום מיקי זוהר, אחד האנשים הכי לויאליים לנתניהו, מביע אכזבה מהפשרה שאימצה הקואליציה ומתאר תחושות של טרום-חזרה לאופוזיציה אם תהיינה פשרות נוספות.
בשונה מאנשי מפלגות השמאל שנהגו באופן סדרתי לערוף מעת לעת ראשי מנהיגיהם ולקצץ בכוחם הפוליטי, הליכוד אופיין בצייתנות למנהיג. לפחות בפרהסיה המפלגתית. לא היום. נתניהו מוצא עצמו נקרע בין האגפים במפלגתו. כלפי חוץ הוא מיישר קו עם יריב לוין, בחדר הוא נובח ודורש פשרות, בישיבת הסיעה הוא עוטה על עצמו את מסכת הפשרות ובהודעות הדוברות הרשמיות של המפלגה הוא מנסה ללכת עם אך להרגיש בלי. ועוד לא דיברנו על עמדות השותפות בציונות הדתית, בעוצמה יהודית ובסאגה הבלתי נגמרת המתחוללת במפלגות החרדיות סביב הרפורמה המשפטית.
התחושה שנתניהו איבד את המושכות מחלחלת לכל השכבות. זה מורגש בין כותלי המערכות הפיננסיות בארץ, מכה לא פחות בערוצים הדיפלומטיים מעבר לים.
גם סביב שולחן הממשלה יודעים השרים את חולשתו של העומד בראשם, ונהנים להכריז "אין עם פלסטיני" או להודיע על מבצע צבאי שכלל לא נקבע. כי בסוף אם אין מחליט אחד אז כולם מחליטים.
אחד הדיפלומטים בחו״ל היותר מזוהים עם מחנה הימין אמר השבוע לכותב השורות: גם כאן מזהים שנתניהו איבד את זה. אם הוא לא יתעשת בזמן ויתחיל לשלוט – רכבת הבחירות תצא לדרך מהר מהמצופה.