בדיחה יהודית עתיקה מספרת על שני יהודים שישבו זה מול זה ברכבת. שמע האחד את חברו אומר לכרטיסן שנוסע הוא לעיירת מגוריו, וסקרנותו הרקיעה שחקים. החל מפלפל בליבו: מי יכול להיות היהודי המכובד הזה? אם קרוב של פלוני הוא, שבא מחמת שמחת נישואין, מדוע אין עימו חבילות גדולות? ואם חברו של אלמוני הוא, מדוע נוסע הוא עתה? הלך ופלפל בדעתו, עד שהגיע למסקנה ברורה: היושב מולו אינו אלא ד"ר קובאץ', הנוסע לעזרת דודו פושט הרגל מן העיירה. "ד"ר קובאץ'", אמר ליהודי שהביט בו בפליאה, "האם אפשר לפתוח את החלון?". "את החלון בוודאי אפשר", השיב הנוסע שכלל אינו קובאץ', "אך מניין לך שד"ר קובאץ' אני?". התמלא החקרן גאווה וענה: "דבר זה העליתי בפלפוליי".
בכל יום שבו הליכי החקיקה של הרפורמה המשפטית מתקדמים, מתרבים ומתנפחים הספקולציות, תרחישי האימים והמידע הכוזב סביבם. אחרי שהתקשורת המגויסת להתנגדות כבר קיבעה את השם "הפיכה משטרית" והצמידה לה כוונות דיקטטוריות אפלות, אין מנוס מלייחס לכל צעד של צמד המובילים שלה כוונות זדון ערמומיות ומתוחכמות. שמחה רוטמן ויריב לוין, שני פעילים חברתיים לשעבר, שעוד בהיותם עורכי דין מן השורה פעלו וולונטרית למען אותה האג'נדה בדיוק בעמותות אזרחיות, הפכו בפלפוליהם של פרשני האולפנים לדוקטור קובאץ' שנוסע בוודאות לסייע לאחי אביו השקוע בחובות.
הרבה הנחות ופרשנויות נאמרו על הצעת "מתווה הריכוך" שהניח השבוע חבר הכנסת שמחה רוטמן על שולחן ועדת החוקה, אך כששואלים את רוטמן עצמו אפילו לשם שהודבק לה, הוא לא מודה. "אין פה מתווה, וגם לא ריכוך. יש כאן הצעת איזון לחוק שעבר בקריאה ראשונה", הוא אומר ל'בשבע'. באווירה שנוצרה קשה לתפוס את הנאמר, אבל רוטמן מתעקש. "מדובר בהליך חקיקה רציני ואחראי, כפי שכל תהליך חקיקה צריך להיות. אנחנו לא חושבים שכל החוכמה נמצאת אצלנו, ולכן מלכתחילה הגשנו הצעת חוק לוועדה וישבנו שעות ארוכות לשמוע חוות דעת והשגות של מומחים וחברי אופוזיציה. המסקנה מכל ההערות שהושמעו היא הצעת החוק שהוגשה השבוע".
השיחה עם רוטמן נערכת כשעה לפני תחילת הדיון בוועדה, לאחר שהאופוזיציה ביקשה דחייה בכינוסה על מנת ללמוד לעומק את משמעויות ההצעה החדשה. בשונה מההצעה שהוגשה בקריאה ראשונה, ההצעה הנוכחית מוותרת על האפשרות הבלתי מוגבלת של הרוב בכנסת למנות שופטים לבית המשפט העליון, ומסתפקת בשני מינויים בלעדיים לרוב בוועדה (שלושה שרים ועוד שלושה חברי קואליציה). המינוי השלישי באותה קדנציה ידרוש הסכמה של אחד מנציגי האופוזיציה, ומהמינוי הרביעי והלאה תידרש גם הסכמה של נציג בית המשפט העליון.
רוטמן מדגים כיצד המודל המוצע יוכל להביא לגיוון ולאיזון של הרכב בית המשפט העליון. "אם היינו פועלים על פי המודל הזה בשנות הכהונה של ממשלות נתניהו, היינו היום עם שבעה־שמונה שופטים שמונו מטעם ממשלת ימין באופן בלעדי, וכך היה נוצר האיזון שאנחנו מייחלים לו. אין לנו שאיפה להשתלט על בית המשפט העליון כפי שמייחסים לנו, אלא לאזן אותו מהמצב המוטה שהוא נמצא בו כיום. ההצעה החדשה מוציאה את הווטו מידי השופטים, כפי שהיה עד היום, ומעבירה את הכוח לנבחרי הציבור – קואליציה ואופוזיציה, באופן פרופורציוני לייצוג שלהם".
אבל אם כבר החלטתם לסגת מעט מההצעה הראשונה, למה מבחינה טקטית לא לבוא עם ההצעה השנייה לנשיא ולהציע אותה כפשרה? יכולתם להרוויח את הסירוב של האופוזיציה.
"לא הייתה כאן כוונה לפשרה, אלא הקשבה כנה להערות שנשמעו בוועדה. מצב שבו הקואליציה שולטת באופן מוחלט במינוי השופטים עשוי להיות בעייתי אם תקום חלילה ממשלה בעלת כוונות רעות, כפי שטענו בצדק מסוים אורחים בוועדה, ולכן חשבנו שיהיה נכון להגביל את כוח המינוי שלה. מבחינתנו העבודה על החוקים האלה היא רצינית ויסודית, השקענו פה שעות רבות, ואף שהאופוזיציה מסרבת לטעון טענות ענייניות ולהעיר על החוק באחריות, אנחנו עושים זאת מול מי שכן מוכן לדבר ומשפרים את החוק".
הנשיא דחה את ההצעה על הסף
שיחות עם גורמים בסביבת שר המשפטים לוין מבהירות שאכן נעשה ניסיון להביא את הנוסח המרוכך כפשרה לבית הנשיא, אך הוא נדחה על הסף. לטענת הגורמים, נוסחים דומים להצעה שמונחת כעת בוועדה הוצעו במסגרת המשא ומתן שקדם להצגת "מתווה העם" של הנשיא הרצוג, אך הוא דחה אותן באופן גורף. לדבריהם, עם הגישה שאיתה בא הנשיא לא היה מקום להתחלת דיון.
בסביבת לוין לא רואים בהצעה החדשה נסיגה מהגרסה הראשונית של הרפורמה, אלא שיפור ותיקון בסגנון הדברים שהשמיע רוטמן. שם טוענים, ובצדק, שמלכתחילה השר הדגיש שהנוסח שאיתו יצאו לדרך לא יהיה הנוסח שייכנס לספר החוקים. לדבריהם, האג'נדה של השר אינה כוללת השתלטות על בית המשפט העליון אלא גיוון שלו, וההצעה הנוכחית בהחלט עונה על הצורך הזה.
מה שכן נדחק בצל ההצעה החדשה הם שאר החוקים שהיו אמורים להיכלל בחבילת חוקי הרפורמה. על פי הצהרת הכוונות הראשונית של לוין ורוטמן, פסקת ההתגברות ושריון חוקי יסוד היו אמורים לעבור בשלוש קריאות עוד בכנס החורף של הכנסת, אך לפי לוח הזמנים הקצר שנותר עד היציאה לפגרה התוכנית הזאת לא תתממש. בימין היה מי שחשש שמדובר בתחילתה של כניעה, אך רוטמן ולוין מתעקשים שמדובר בלא יותר מאשר עיכוב טכני.
"אנחנו מבצעים הליך סדור בחוקי יסוד שהם בעלי משקל רב", אומר רוטמן, "ולכן הדיון בהם לוקח זמן. הדיונים בחוק הוועדה לבחירת שופטים התארכו יותר מהמצופה, ועכשיו יש גם נוסח חדש לדון בו, ומעבר לכך נכנסו לסדר היום במליאה חוקים חדשים כמו חוק הנבצרות ואחרים שתופסים מקום בלוח הזמנים. לא נוכל להספיק את הכול עד פסח, אבל זה לא צריך להדאיג אף אחד. רפורמה כזאת היא ריצה לטווח ארוך, וכך צריך לתפוס אותה. בעיות שורשיות דורשות תיקון שורש, וזה דבר שלוקח זמן. אני מציע לציבור להתאזר בסבלנות, בסך הכול עשינו כאן בתוך חודשים ספורים עבודה שהייתה אורכת שנים בממשלה אחרת".
גם בסביבת לוין מדברים בביטחון גמור על העברת שאר חוקי הרפורמה בכנס הקיץ. שם מזכירים את העמדה הברורה של שר המשפטים כבר בתחילת הדרך, לפיה הוועדה למינוי שופטים היא אבן הנגף העיקרית שיש לטפל בה, והיא גם תהיה הראשונה להשתנות בחקיקה. בלשכת לוין בטוחים שזה אכן מה שיקרה עד סוף השבוע הבא, ולא חוששים מהפתעות. לדבריהם, גם חברי הכנסת מהליכוד שהשמיעו ביקורת על הצעת החוק, בין אלו הנמנים על הצד המתון כיולי אדלשטיין ודוד ביטן ובין אלו מהצד הניצי כמו משה סעדה וטלי גוטליב, יצביעו בעד החוק ויכפיפו את עצמם למשמעת הסיעתית.
בהנחה הסבירה שכך אכן יהיה, השאלה הגדולה היא כיצד יפעל בג"ץ. העתירות נגד החוק כבר מוכנות בתיבת המייל של התנועה לאיכות השלטון וארגונים אחרים, ממתינות לרגע שבו יכריז יושב ראש הכנסת כי הצעת חוק יסוד השפיטה עברה ברוב קולות. או אז ילחצו על החץ הכחול בתחתית החלון וישגרו את העתירה נגדו לבג"ץ. שם, בהיכל המפואר שבגבעת רם, תתרחש הדרמה שתכריע אם בית המשפט העליון החליט לשבור את הכלים ולהביא את מדינת ישראל למשבר חוקתי חסר תקדים, או שיקבל על עצמו בממלכתיות את דין הבוחר ורצון הרוב.
לא מעט בימין סבורים שדחיית שאר החוקים והצעת החוק המעודכנת הן חלק מהיערכות השר לוין לדיון בבג"ץ. הנימוק של פגיעה ב"עקרונות השיטה" הושמע כבר בעבר על ידי בג"ץ בהקשר של פסילת חוקי יסוד, אך הוא לא יושם הלכה למעשה ואף חוק יסוד לא נפסל. עתירה שהייתה מצביעה על חבילה של חוקי יסוד חדשים שחוקקה הכנסת בזמן קצר, תוך ערעור השיטה הדמוקרטית הקיימת, הייתה מקילה על בית המשפט לקבוע כי מדובר בתיקונים חוקתיים שנוגדים את עקרונות השיטה ולהודיע על בטלות החוקים. כשמדובר בחוק יסוד אחד, מרוכך למדי, ההצדקה לדרדור המדינה לכאוס תתערער.
אם הסוברים כך צודקים ואם לאו, בלשכתו של לוין מתכחשים לכוונות כאלה. שם חוזרים ומתעקשים כי לא עולה על דעתם מצב שבו בג"ץ ינהג בחוסר אחריות שכזה, והם בטוחים שהעתירות נגד החוק יידחו. עם זאת, ביום שני השבוע השמיע השר לוין קול אחר, כאשר אמר בריאיון לערוץ 14: "אם בג"ץ יפסול את חוק הוועדה לבחירת שופטים, אנחנו לא נקבל את זה". ביום למחרת נשמעו מלשכתו מסרים מרגיעים יותר. נכבד את פסיקת בג"ץ, הודיעו, אך נשב לחשוב מה ניתן לעשות כדי להעביר את החוקים למרות זאת.
דבר אחד, כך מודים בלשכת השר, לא התנהל על פי התוכנית. ההתגייסות הפוליטית המחפירה של כלי התקשורת הגדולים היא אומנם גורם מקשה, אך גם בתנאים אלה היו צריכים להיות הסברה ותיווך מסיביים יותר של הרפורמה לציבור. אם אכן כדברי רוטמן הרפורמה המשפטית היא תהליך ארוך שנים שעוד ממתין לנו, הרי שיש עוד די זמן לתקן. ואם יש זמן לתקן, זו חובה גמורה על הממשלה לעשות זאת.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***