
מי שהיה צריך הוכחה לאדישותן היחסית של המפלגות החרדיות לרפורמה המשפטית שמקדמת הממשלה, כפי שתיארנו כאן בשבוע שעבר - מצא אותה במוצאי השבת האחרונה בשיעורו השבועי של הרב הראשי יצחק יוסף בבית הכנסת היזדים בירושלים.
ש"ס ויהדות התורה אומנם היו מראשוני הדוחפים להתגברות על בג"ץ, אבל מבחינתן, ציינו, אין מדובר באידאולוגיה אלא בטכניקה. אם די בשינויים קלים כדי להשיג את המטרה הצנועה שהציבו לעצמן - שמירת הסטטוס־קוו בסוגיות דת ומדינה והחזרת אריה דרעי אל שולחן הממשלה - דיינו, עדיף ללא מלחמת אחים.
"אני לא מתערב ברפורמה, אני לא מבין בזה, ומה שאני לא מבין - אנחנו לא צריכים להתערב", אמר הראשון לציון, מנהיגה הרוחני העוד־לא־רשמי של ש"ס, לפני שהחל לדרוש בהלכות הפסח - וביטא את הלך הרוח של הפוליטיקאים החרדים. לשיטתו, איזון מחדש של היחסים בין רשויות השלטון אינו ערך בפני עצמו אלא רק אמצעי, והיה עדיף למצוא חלופה לטיפול השורש שמבצעת הממשלה במערכת המשפט. "צריך לשכנע אותם (את שופטי בג"ץ, ק"נ), לעשות מפגשים איתם, להסביר להם: לפחות בענייני דת - אל תתערבו", הציע הרב יוסף, "צריך לבוא איתם בכל מיני דברים, להסביר להם את הדברים בהסברה". לדבריו, "כל המחלוקת הזאת, כל המלחמת אחים שעושים, זה דבר שמטריד, דבר שכואב מאוד", ועלינו להשתדל ולהתפלל "שיהיה שלום בעם ישראל", "ואהבת לרעך כמוך".
הזרז העיקרי והרשמי לדרישת החרדים להגביל את יכולתו של בית המשפט העליון לפסול חוקים ולהעניק לכנסת הזדמנות להתגבר על פסיקותיו היה, כאמור, חוק הגיוס, לאחר שכל הניסיונות להסדיר את מעמדם המיוחד של תלמידי הישיבות במתווה שיהיה מקובל על בג"ץ מוצו ונכשלו. ואולם לרפורמה המשפטית המתהווה עשויה להיות השפעה מכרעת לא רק בנושא זה, אלא בשלל קונפליקטים ביחסים בין הדת למדינה שעד היום היו גורם לכיפופי ידיים בין הרשויות. שניים מהם - ההכרה בגיורים פרטיים והכנסת חמץ לבתי חולים ציבוריים בפסח - הזכיר הרב יצחק יוסף באותה דרשה במוצאי שבת, ואולם למעשה כמעט כל ההתנגשויות בתחום זה בשנים האחרונות - מהמרכולים ועד מתווה הכותל - נגרמו או נפתרו (או חישבו להיפתר) בחקיקה, ולכן חסינותה המסתמנת של החקיקה מפני ביקורת שיפוטית עשויה להתברר כשובר שוויון לכל רוחב הציר.
הנושא שהתניע את הרפורמה הוא דוגמה מובהקת לכך. מאז קום המדינה ובמשך חמישים שנה נשמר הסטטוס־קוו שלפיו תלמידי ישיבות מוחרגים מחוק שירות הביטחון ופטורים מגיוס לצבא. המצב שבו מתקיימת אפליה דה־פקטו בין חרדים לאוכלוסיות אחרות בנושא החשוב והרגיש של הנשיאה בנטל אומנם קרע את החברה הישראלית מהרגע הראשון, וביתר שאת ככל שמספר לומדי התורה שאינם משרתים הלך והתעצם, אבל המחלוקת לגבי ההצדקה המוסרית של העניין התנהלה בכנסת או ברחובות - ולא בהיכלי המשפט. רק ב־1998, כאשר בג"ץ קבע לראשונה כי לשר הביטחון אין סמכות לפטור את התלמידים מגיוס, הפך הנושא לסוגיה משפטית, וכבר 25 שנה היא אינה באה על פתרונה הסופי. חוק טל שאושר בעקבות כך כהוראת שעה ב־2002, במטרה להסדיר את מעמדם המיוחד של תלמידי הישיבות, היה זמני בלבד ונפסל אף הוא כעבור עשור - וכמוהו גם שני מתווים נוספים אחריו. אם בחצי היובל הזה הייתה מוגבלת סמכותו של בית המשפט לבטל חוקים, או אילו ניתנה לכנסת אפשרות להתגבר על פסיקות בית המשפט, כפי המוצע כעת - היה הנושא הטעון חוזר להכרעת העם, באמצעות נציגיו הפוליטיים.
משילות לא קונים במרכול
דוגמה נוספת מאותו מרוץ סמכויות בלתי נגמר היא חוק המרכולים – סוגיה שהפכה לאחד מסמלי הכפייה הדתית בשנים האחרונות. במקרה ההוא התערבות בית המשפט העליון שהולידה את מלחמת הדת התורנית הייתה דווקא בעניין מוניציפלי, ולכאורה נועדה בכלל לצמצם חילולי שבת, אך היא יצאה משליטה, התפתחה גם היא לכיפופי ידיים בין הרשויות, ונגמרה בעימות חזיתי בין השלטון הארצי למקומי.
הכול החל בהחלטה של בית המשפט כי על עיריית תל אביב לפעול לסגירת מרכולים בשטחה בשבת, כפי שמחייב חוק העזר העירוני שהיא עצמה אישרה, או לחלופין לשנותו, ובכל מקרה לא להמשיך במדיניות אי־האכיפה שהייתה נהוגה עד אז, שכונתה בפי השופטים "ישראבלוף". העירייה בחרה, כצפוי, באפשרות השנייה, והובילה חקיקה חדשה שתתיר את פתיחת העסקים, אך שר הפנים דאז, גדעון סער, שבסמכותו היה לאשר או לפסול כל חוק עירוני חדש, סירב לחתום עליו.
בינתיים פרש סער מהתפקיד והכריז על פסק זמן מהפוליטיקה, אך גם השרים שבאו אחריו והנושא היה בסמכותם - מגלעד ארדן, דרך סילבן שלום ועד גילה גמליאל, וכמובן אריה דרעי החרדי - סירבו לאחוז בתפוח האדמה הלוהט ולהכריע בסוגיה. בג"ץ נכנס לתמונה ודרש מהממשלה לדאוג לשר שיקבל עליו את האחריות - לשווא. ועדות שרים ומנכ"לים קמו כדי להסדיר את העניין והתפזרו בזו אחר זו מבלי שקיבלו החלטה. לבסוף התערב בית המשפט ואישר בעצמו את החוק העירוני, במקום השרים שהשתמטו מחובתם, בהחלטה שתיזכר כאחרונה בקריירה השיפוטית של נשיאת העליון דאז, השופטת מרים נאור ז"ל. חוק המרכולים נועד אפוא לעקוף את החלטת בג"ץ, בכך שהוא מחזק עוד יותר את מעמד שר הפנים בנושא זה ומונע מבית המשפט להתערב בשיקול דעתו או להכריע במקומו. החוק קובע כי רשות מקומית לא תוכל לשנות חקיקה עירונית כדי להתיר פעילות מסחר בשבת בתחומה אלא באישור של השר - ושלו בלבד. מיני רפורמה משפטית שנועדה לדייק את האיזון בין הרשויות אד הוק.
שריד המקדש ואש המחלוקת
בדומה לסאגת גיוס החרדים, התערבות בג"ץ עם השנים בסוגיות דת-מדינה התאפשרה בדרך כלל כאשר הסטטוס־קוו נוצר בהחלטות ממשלה או בהסדרים אחרים ולא היה מעוגן בחקיקה. כך למשל קרה גם במחלוקות על צביון הכותל המערבי ועל ההכרה בגיורים פרטיים - שכמו השוויון בנטל, מלוות את ישראל כבר עשרות שנים וטרם הוכרעו, ונמצאות כעת גם הן על סדר יומה של הממשלה הנוכחית. בעניין דרישתן של נשות הכותל לחופש דת באתר הקדוש היה זה דווקא בית המשפט המחוזי (ולא העליון) ששינה מהמצב הקיים, כאשר העניק בשנת 2013 פרשנות חדשה להחלטה ישנה של בג"ץ וקבע כי מותר להן להתפלל כמנהגן בעזרת הנשים – אחרי שנים שבהן ניסו רשויות החוק למנוע זאת מהן. הדבר נתפס עד היום כקו פרשת מים במאבק בין הממסד השמרני לארגון הליברלי, ששינה את יחסי הכוחות ביניהם.
בעקבות כך נולדה ב־2016 פשרת מתווה הכותל, שהוקפאה בהמשך ולא יושמה עד היום, ובינתיים, בהיעדר חוק ברור, נמשכים כיפופי הידיים, ואש המחלוקת אוכלת את שריד המקדש מדי חודש בחודשו. גם מעמדו הבלעדי של הגיור הממלכתי לא עוגן מעולם בחקיקה, מה שאפשר לבג"ץ להכיר שוב ושוב בגיורים פרטיים, כולל רפורמיים, שנערכו בארץ ובחו"ל, ולהעניק למתגיירים זכויות אזרחיות כיהודים, בתהליך זוחל שנפרש על פני עשרות שנים בפסקי דין שונים. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים התחייב הליכוד להחזיר את המצב לקדמותו בשני הנושאים - ברחבת הכותל ובגיור הממלכתי – ולעגן זאת בחוק. על אף הרגישות הרבה של הנושא ליחסים שבין מדינת ישראל ליהדות התפוצות, שהרתיעה בעבר את נתניהו, הפעם נראה שהמפלגות החרדיות אינן מתכוונות לוותר. הרפורמה המשפטית המתהווה אמורה לבצר עוד את החקיקה המסתמנת ואת הסטטוס־קוו הישן ולמנוע התערבות חוזרת של בית המשפט.
והנה דוגמה אקטואלית נוספת שצצה אך לפני כשבועיים: בית המשפט העליון קבע כי על המדינה להכיר בתעודת נישואין אזרחיים שהונפקה בחו"ל אף אם הנישואין עצמם נערכו בתוך גבולות ישראל באמצעות שיחת וידאו מול הפקיד מהמדינה הזרה, וזאת למרות חוק שיפוט בתי הדין הרבניים שלפיו "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". המפלגות החרדיות עדיין לא העלו דרישה קואליציונית לפעולה שתחזיר את הסטטוס־קוו בנושא, אך ההערכה היא כי אם זוגות רבים ינצלו את הפרצה באופן שיהפוך את הנישואין בישראל לנישואין אזרחיים דה־פקטו – הפוליטיקאים יתערבו. במקרה כזה, לרפורמה המשפטית תהיה השפעה מכרעת על האפשרות של בג"ץ לפסול חקיקה עתידית בנושא, שאולי תעמוד בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
לתגובות: [email protected]
הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות
***