א', אב גרוש ל-2 בנים, נאבק כבר למעלה מ-5 שנים בבית המשפט לענייני משפחה על הזכות הכה פשוטה לגדל את ילדיו. א' הוא אדם נורמטיבי לכל הדעות, עובד ומפרנס, איש משפחה למופת, רואה את ילדיו רק יומיים בשבוע, וכל זה תחת חסות בית המשפט לענייני משפחה, שלא רק שאינו מיישב את הסכסוך בין א' לבין גרושתו, אלא אף מגביר אותו.
כל יום שעובר על ילדיו של א', לא ישוב עוד. בנו הבכור של א' היה בן 9 כאשר החל הסכסוך המשפטי בין הוריו, וכיום, לאחר 5 שנים הוא בן 14. בנו הצעיר של א' היה בן 5 כשהחל הסכסוך, וכיום הוא בן 10. חיים שלמים מבחינתם. מה שהחל כחזקת הגיל הרך, השתרש והפך לסטטוס הקבוע בחייהם א' ושל בניו בצל סכסוך משפטי מתארך. הבנים, עדיין בצל סכסוך משפטי בין הוריהם, רואים את אביהם רק יומיים בשבוע. א' חסר לילדיו, הם חסרים לו, וישועה אין.
בעקבות פרסומה של ח"כ טלי גוטליב, הגיע הזמן לדבר על אחת מהעוולות הקשות כלפי ילדים ואבותיהם במדינת ישראל – חזקת הגיל הרך.
החזקה, הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, משנת 1962, נועדה להסדיר את חלוקת הטיפול בילדים שהוריהם חיים בנפרד ושלא באו לידי הסכם מי יחזיק בילדים. החזקה קובעת כי בית המשפט רשאי לקבוע את חלוקת הימים בהם שוהה כל הורה עם ילדיו בכל שבוע ( זמני השהות), כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.
החזקה משמשת כלי ביד בתי המשפט לענייני משפחה, להרחקת אבות מילדיהם הרכים במקרי הקיצון, או לחלופין, לפגיעה קשה בקשר מיטיב בין אבות לילדיהם באמצעות קביעת זמני שהות מצומצמים. הלכה למעשה, החזקה יוצרת מצב מובנה של סחרחרה משפטית עבור הצדדים. בהיעדר חוק הקובע חלוקת זמני שהות שווים, כברירת מחדל, נכנסים הצדדים לקרב משפטי על ראשם של הילדים. מכיוון שגובה דמי המזונות מחושב על בסיס חלוקת זמני השהות, הופכים הילדים מטבע עובר לסוחר בהליך הגירושין, לשם הגדלת דמי המזונות המשולמים לאם, וכל זה נעשה באמצעות ובחסות חזקת הגיל הרך.
חזקת הגיל הרך התפתחה במשפט המקובל (המשפט האנגלי) במאה ה-19. מאז אמצע המאה ה-20 ירדה קרנה של דוקטרינת חזקת הגיל הרך והתחזקו דוקטרינות ניטרליות של טובת הילד. חזקה אנכרוניסטית זאת בוטלה ברוב ככול מדינות המערב מזה עשרות בשנים מתוך הבנה כי אין לחייב נשים אך ורק לתפקידן המסורתי כהורה מרכזי, אלא יש לאפשר לנשים להתחלק עם אבי ילדיהן שבנפרד בזכות ובחובה לגדל את הילדים המשותפים באופן המאפשר להן לפתח קריירה ותחומים נוספים בחייהן. ברוב המדינות, את מקומה של חזקת הגיל הרך החליפה חזקת ההורות המשותפת או האחריות ההורית המשותפת. יתרה מזאת, הוועדה לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבויות של האו"ם דרשה ממדינת ישראל, כבר שנת 2011, לבטל את חזקת הגיל הרך. משהדבר לא נעשה, הוועדה חזרה על דרישתה זו בשנת 2019.
מדינה שעגנה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, את עקרון השוויון, ושקבעה בחוק שיווי זכויות האשה, משנת 1951, עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האישה לבין האיש, ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל, והורתה כי דין אחד יהיה לאישה ולאיש לכל פעולה משפטית, אינה יכולה להרשות לעצמה שסעיף אנכרוניסטי זה, המפלה הלכה למעשה בין אבות לאמהות, ישרוד בספר החוקים שלה. כאשר מדובר בשוויון בין המינים, בזכות ההורים לגדל את ילדיהם, ובזכות הילדים לגדול עם הוריהם, אין מקום לשלול שורת זכויות מהורה זה או אחר, רק בשל מינו.
במחקר קונצנזוס שנערך על ידי פרופ' ריצ'רד וורשאק מאוניברסיטת טקסס בשנת 2014 שהתמחה בנושא אחריות ההורים בעת גירושים, נקבע פה אחד על ידי 111 מומחים מרחבי העולם כי זמני שהות שוויוניים מגיל לידה אצל שני ההורים הינה הדרך המיטיבה ביותר לגידול הילדים בהינתן הורים החיים בנפרד. כאשר כל אופציה אחרת פוגעת בהתפתחותם התקינה של הקטינים.
המתנגדים לביטול החזקה טוענים, כי מדובר רק באפשרות העומדת לבית המשפט לקבוע זמני שהות שאינם שוויוניים בין האם לאב במקרה של פרידה, ושממילא, במקרים רבים, נקבעים זמני שהות שוויוניים בין הצדדים. אמנם לעתים נכונה טענה זו, ובימינו אכן נוטים בתי המשפט לקבוע זמני שהות בחלוקה כמעט שווה בין הצדדים. אך טענה זו אינה עומדת במקרים בהם האם מתנגדת לחלוקת זמני השהות השווים. או אז בתי המשפט נוטים לחלוקת זמני שהות לטובת האם, מכוח החזקה, מותירים את האב כמטפל משני בילדים, ומצמצמים את הזמן הכה יקר של אב עם ילדיו.
עוד נציין כי חזקה זו פועלת הלכה למעשה גם ביחס לילדים שעברו את גיל 6, וזאת מכיוון שחלוקת זמני השהות בין ההורים מתייחסת לילדים כמקשה אחת. ולכן, במשפחה בה ישנם ילדים שעברו את גיל 6, ייקבעו זמני השהות על פי הילד הצעיר ביותר שהינו מתחת לגיל 6. כך למשל, אם הילד הצעיר ביותר הוא בן שנתיים, ויתר הילדים עברו את גיל 10, בתי המשפט רשאים לקבוע חלוקת זמני שהות בלתי שוויונית בנוגע לכל הילדים במשפחה למשך 4 השנים הנוספות. לדבר ישנה השפעה מכרעת על התפתחותם של הילדים, ועל הקשר המיטיב שהם מפתחים עם אביהם.
הצעתה של ח"כ טלי גוטליב, באה לתקן עוולה רבת שנים, ונובעת מהתשתית הרעיונית הכה ברורה - ילדים זקוקים לקשר מיטיב עם שני ההורים. הצעתה של ח"כ גוטליב, טוב לה שתקבע זמני שהות שווים בין שני הורים כברירת מחדל. לאור העיכוב שחל היום בבתי המשפט לענייני משפחה, יש לקבוע בחוק כי החלטות בית המשפט בעניין זמני השהות תהיינה מוגבלות בזמן קצוב, וזאת על מנת לממש בהסדר מהיר ככל הניתן את הקשר המיטיב של הקטין עם שני הוריו. כל יום הוא קריטי, והימים שאבדו לא ישובו עוד, לא בעבור הקטין ולא בעבור ההורה המורחק או המנותק.