כשסבא שלי היה צעיר, יוצא אצ"ל גאה, הוא לא רצה להישבע אמונים לדעות השמאל של מפא"י, והוא לא קיבל את הפנקס האדום השווה.
מסתבר שדעות היו שוות כסף, וסבא שלי נשאר בלי הרבה עבודה, בטח לא עבודה בשירות המדינה, ובלי הרבה כסף. שנים של עוני עברו עליו. למרות שהיה משכיל, חכם ונעים הליכות, הוא היה ימני לא עלינו. עד שחנות הספרים המשפחתית הניבה סכומי כסף יפים ושפר עליו מזלו. בעסק פרטי.
לצערי, נראה בתקופה האחרונה שהפנקס האדום חוזר. לא יכול להיות שכל הפרופסורים באוניברסיטה העברית, ובאוניברסיטת חיפה, זאת של תל אביב וזאת של באר שבע, חושבים בדיוק אותו דבר על הרפורמה המשפטית. זה פשוט לא סביר במדינה דמוקרטית. אפילו הילדים בבית שלי - שכולם ישנים באותו הבית, אוכלים את אותם מאכלים ומסדרים את אותו השולחן, חושבים שונה על החיים. כי ככה זה, אנשים שונים חושבים שונה. כשמותר.
אבל כשאסור, כשאנשי מפא"י בגלגול הנוכחי מסבירים היטב שמי שיעז לחשוב אחרת ויותר מזה- להביע את דעתו בקול רם, יוחרם, ינודה, יתנכלו לו בעבודה, לא יקנו ממנו כרטיסים להופעה, לא יפרסמו אותו יותר כשחקן/ זמר/ דוגמן, יורידו לו בציוני הקורסים - רואים מאות אנשים ונשים שכולם חושבים בדיוק אותו הדבר, ומסבירים בדיוק בדיוק אותו הדבר ואוי ואבוי למי שיסטה מהקו המדויק. אוי ואבוי.
לי דרך ההשתקה הזאת נשמעת דיקטטורית, מפחידה ומחזירה את המדינה אי שם לתקופה שבה מזרחי, דתי, אדם שגר בשיכון או ימני שווה פחות, הרבה פחות מאשכנזי-חילוני-קיבוצניק נאור - שרק לו יש את הפנקס האדום ורק הוא משתייך לחברה הנכונה ורק הוא יכול להתגייס למקומות הנכונים, לעבוד במקומות המשפיעים ולשלוט על השאר, הבורים שחייבים להשאיר בבורותם.
אם הרפורמה המשפטית לא תעבור, האם נחזור לתקופת הפנקס האדום, התקופה ההיא שמי שלא מיישר קו עם השמאל ששולט בפועל (כי הוא בטוח שהוא המוסרי והנעלה והצודק לעומת הברברים הימניים, כמובן), מודר מכל מקום משפיע? האם נחזור לתקופה שזמרת ענקית כמו נעמי שמר תמות ענייה, כי היא לא בדעות השמאל הנכונות? האם אנחנו בדרך לחזור לדמוקרטיה נוסח השמאל שבו סותמים פיות, מסלילים חיים של אנשים לפי דעות פוליטיות ומעריצים אנשים כמו סטאלין אבל סולדים מדוד המלך?