בשבוע שעבר שח במסדרונות הכנסת חבר בכיר באחת ממפלגות השמאל "אחרי שהבלאגן עם הרפורמה יעבור, מחנה השמאל בישראל יצטרך לעשות חשבון נפש גדול על משמעות הקווים האדומים שחצה במהלך המאבק, בדגש על הפירוק של צה"ל, איך נחנך את ילדינו - שאנחנו נאמנים למדינה על תנאי?!".
ביום שישי האחרון ישבו כמה עשרות טייסים מול המצלמות והודיעו שלא רק שהם מסרבים להתייצב למילואים ולאימונים אלא במידה ויגיע איום משמעותי לקיומה של המדינה וצה"ל יידרש לתקוף את הגרעין האיראני הם יסרבו להתייצב לקיום המבצע.
לפני זה פורסם מכתב של רופאים צבאיים במילואים שמסרבים להתייצב לשירות ולטפל בחיילים הזקוקים לטיפול רפואי, והם מצטרפים לקצינים וחיילים נוספים במילואים שיצאו בקריאות סרבנות בתקופה האחרונה.
אינני נכנס כלל לשאלת הרפורמה המשפטית, אם היא טובה או לא, האם לעצור או להמשיך לחוקק, אבל מחאת השמאל שמתרחשת מול עיננו חושפת נקודת עומק מטרידה מאוד ומאיימת על החברה הישראלית.
המציאות שטייס או לוחם בצה"ל אומר שהוא מוכן להעמיד את חיי אזרחי ישראל בסכנה מול אוייב ולהפקיר את אחיו לנשק בשטח לבד- בגלל ויכוח פוליטי על מינוי שני שופטים לבית המשפט העליון על ידי ממשלה נבחרת, שרופא מודיע שהוא יטפל בחייל פצוע רק אם חוק מסויים לא עובר בכנסת, זה אומר שאהבה שלו למדינה תלויה בקיום דעותיו הפוליטיות. שהשירות שלו בצבא והמוכנות למסור את חייו למען חבריו ואזרחי ישראל תלויים בשאלה האם הפתק ששם בקלפי ניצח את הבחירות.
השבר הערכי והבלבול האידיאולוגי הזה מהווה סימן שאלה גדול על נאמנות חלקים בשמאל למדינה ולאזרחיה.
מה שמוסיף לעוצמת הכאוס הוא משבר ההנהגה בשמאל. חבר הכנסת רם בן ברק עמד על הדוכן במליאה בשבוע שעבר, סרב לגנות את הסרבנות ואמר שהוא מבין אותה, יאיר לפיד וחבריו מובילי המחאה נתנו לאותם סרבנים רוח גבית, עיתונאים רבים וערוצי הטלוויזיה הדהדו בהתלהבות כל מכתב ועצומה- כל אלה רק מעמיקים את התהום והשבר.
אנחנו משרתים יחד בסדיר ובמילואים, שמאל וימין, דתיים וחילונים, אנשי התנחלויות וקיבוצניקים, והביחד הזה בצבא, תחת האלונקה מהווה נקודת מצפן בחיינו כחברה, המשכנו לשרת יחד אחרי אוסלו ואחרי רצח רבין, אחרי ההתנתקות ובממשלות ימין ושמאל, ידענו שכשלובשים מדים מתגלה עומק הערבות ההדדית הזו שאחים אנחנו,
ואני מוכן למסור את נפשי גם בשביל להציל את חברי לפלוגה מצביע מרצ שדעותיו הפוכות מתפיסת עולמי. ונקודת הביחד הזו היוותה את עוצמתו של הצבא ואת עומק אחדותינו כחברה.
מה יקרה מעכשיו - ניתנה הלגיטימציה לכל מיעוט שלא מתקבלת דעתו והוא בטוח שהמהלכים של ממשלה נבחרת, משמאל או מימין אינם טובים להגיד- אני מסרב לשרת?! אנו רוצים שכל מפקד בגולני יחליט עכשיו אם יוצא למעצר מחבלים עם חייליו או לא - בגלל קידום חקיקה של ממשלה שנבחרה על ידי הרוב במדינת ישראל?
חשוב להדגיש, מדובר על מיעוט קטן של סרבנים, רוב ככל לוחמי צה"ל וחיילי המילואים יתייצבו תמיד, בלי אבל ובלי אולי. אבל קולות המיעוט האלו יחד עם תמיכת הנהגת השמאל וגמגום הצבא מעידים על תקדים מסוכן שעלול לפורר את הצבא ולפגוע אנוש באחדותינו כחברה.
עוד לא מאוחר מידי להציב קו אדום. ליישר קו ערכי שמוקיע גילויי סרבנות שפוגעים בצה"ל ובמדינה. זה אינטרס של כולנו, בימין ובשמאל. אחים אנחנו, ואין לנו ארץ אחרת.
יהודה ולד הוא מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית