משה שטטמן הלך לעולמו; הנכדה סופדת ומתגעגעת

אין מספידין בניסן, ולכן לא באתי לספר בשבחך סבא. באתי לומר תודה.

תודה על משפחה לתפארת שהשארת לנו. תודה על משפחה שגידלת יחד עם סבתא, ויצקת לתוכה, לתוכנו משמעות של חיבור, של יחד, של אהבה, משמעות של תורה, חסד ונתינה.

כבר כמה שבועות, תמונה חרוטה בראשי. יום הולדת 60 שלך, אתה יושב נינוח על כורסא שחורה, אצל שרה וישראל במרכז שפירא, ומסביבך כל נכדיך, על הברכיים, על מסעד הכורסא, ועל הרצפה... כמה חום מקרינה אלי התמונה הזו במחשבתי ובליבי.

אינסוף של אנרגיה ומאמצים, השקעתם, אתה וסבתא בכל שבת משפחתית, בכל חופשה בקיץ, מפגש חנוכה, חוה''מ סוכות ופסח, טיולים ועוד.

כמה התגאיתי לספר לחברות שיש לנו חופשה משפחתית, לא רק של האחים שלי, אלא של כל הדודים ובני הדודים. כמה גאווה אני מתמלאת עכשיו, בעומדי פה, רועדת ובוכה אותך, ואני מוקפת במשפחה, במשפחה שלכם! שלנו! במשפחה שלך סבא!

סבא יקר, הרבה דברים למדתי ממך, הרבה דברים חתומים בנפשי לעד.

אהבת התורה שלך, אהבת הלימוד והסקרנות, שבאות לידי ביטוי בקטעי זכרונות, בתמונות שרצות בראשי.

עוד כילדה קטנה, ישנה אצל סבא וסבתא, מתעוררת באמצע הלילה ומוצאת את סבא רכון בכסאו אל שולחן המטבח הקטן, לומד תורה. פתקים קטנים. מתוייקים בקלסרים קטנים, בתיקיות במרפסת הגדולה, בסדר מופתי...

היית איש משפחה סבא, ועם זאת היית לנו דוגמא ומופת כאיש עשיה וכאיש ציבור.

במפד''ל בחיפה, בעירייה ובמועצה הדתית. בכל מקום שבו היית נתת את הנשמה, וחיברת אותנו לעשייה שלך. זכרונות רבים מהמשרד שלך, מהפקידים והמזכירה, מטיולים בחיפה. כמה מיוחדת הרגשתי, נכדה של איש חשוב ואהוב על כולם! איש עסוק בעינייני ציבור, שתמיד יש לו זמן בשבילי. פלא!

וכעת, אחרי כל כך הרבה שנים של עשייה, של לימוד ושל אהבה גדולה, הגעת אל המנוחה.

נוח בשלום על משכבך סבא

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.