כבר בתחילת הדברים אציג את עמדתי, והיא: הרפורמה המשפטית לא תסכן את חיילי ולוחמי וטייסי צה"ל מול תביעה אפשרית בבית דין שבהאג - ואדרבה, האמת ממש הפוכה!
להסביר זאת נקדים כמה דברי רקע מפיו של אדם המעורה בנושא. עו"ד (ד"ר) רועי שיינדורף שירת בצה"ל במחלקת הדין הבין-לאומי בפרקליטות הצבאית בין השנים 1995–2001 ,וכן השתתף במשלחת הישראלית למשא ומתן בנושא הקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי. לדבריו ישראל לא נאותה לאשרר את אמנת רומא, שמכוחה יונקת סמכותו של בית הדין בהאג, מפני שמדינות ערב עמדו על כך שלבֵּית הדין הזה תהיה סמכות לשפוט גם בסוגיות של העברת אוכלוסיה לשטח כבוש, במגמה לפגוע בישראל באמצעות בית הדין. משום כך כשהוקם בית הדין ב 2002 אין ישראל כפופה במישרין להחלטותיו. (ראו בהרחבה, במאמרה של פרופ' טליה איינהורן, מרכז אריאל למחקרי מדיניות 2003).
אם כן, ההיסטוריה של בית הדין שבהאג הן בהליך הקמתו הן בהליכי הרוח השוררים בו כיום, מלמדת על עמדתו המוּטה הבלתי אוהדת לישראל בשאלת הסכסוך הערבי-ישראלי, ועל האווירה הנוכחית הבינלאומית שאינה מבשרת טוב.
במצב דברים זה, מוּעלים בישראל חששות ממעצרים ותביעות כנגד יחידים שביצעו פעולות צבאיות במסגרת צה"ל ופגעו באוכלוסיה פלשתינית, וכנגד מפקדים ודיפלומטים שהצהירו או הורו הוראות, שיימָצאו בלתי חוקיות בעיני בית הדין. ועד לכדי כך, שכּמה נושאי תפקידים שונים בישראל, נזהרים שלא לבקר במדינות אירופאיות מסוימות אלא אם כן נבדק היטב שהם אינם עתידים להיעצר.
לאחרונה כחלק מהפאניקה הממומנת, אחזה תבהלה באנשי צבא מחיל האוויר וחילות אחרים, הטוענים שבג"ץ אשר היה עד כה השכפ"ץ שהגן עליה מאימתו של הדין הבינלאומי - אותו בג"ץ יאבד עתה מִעצמאותו בעקבות הרפורמה המשפטית, והם יהיו צפויים חלילה לחיות כנרדפים ע"י בית הדין הפלילי הבינלאומי. טייסים ומפקדים דואגים מכך שלא יוכלו לבקר בכמה מדינות, ובכלל ירגישו כפושעים שתמונתם ופרטיהם האישיים מפורסמים בכלי התקשורת הבינלאומיים, כאחרוני הפושעים.
באיזה אופן מהווה מערכת המשפט ובג"ץ, שכפ"ץ עבור אנשי הצבא? זאת מסבירים לנו חכמי השמאל, על פי מה שקרוי "עיקרון המשלימוּת" . דהיינו, לפי כללי בית הדין שבהאג, הוא רשאי להגיש תביעה כנגד אדם פלוני בגין פשע מלחמה, אך ורק בנסיבות שהנתבע הנו אזרח במדינה שאין בה מערכת משפט עצמאית יעילה – שאז בית הדין הבינלאומי משלים את החסר. ולאידך גיסא, מדינות בהם מתַפקד בית משפט עצמאי ונשכַני, אין סמכות לבית הדין הבינלאומי לתחוב את אפו ולתבוע אזרח מאזרחיהן. ומאחר והרפורמה המשפטית הנוכחית, נוטלת ממערכת המשפט הישראלית את עצמאותה, צפויים מפקדים וחיילים בצה"ל לעמוד בפני תביעות בית הדין שבהאג. עד כאן הגיגיהם ודאגתם של חוגי השמאל בישראל.
אולם פלפול ספקולטיבי זה, הוא שטחי ומחמיץ את התמונה הרחבה. מפני שהטריבונאלים הפליליים הבינלאומיים שאינם מאוהבי מדינת היהודים, מחבבים דווקא את בג"ץ, משום שלאורך שנים - ומשנות ה 90 בוודאי - הוא מחליש את כוחה הצבאי והכלכלי ואת זהותה היהודית של ישראל, באמצעות פסיקותיו ה'נאורות'. הווה אומר, מזווית השקפתם של הטריבונאלים, נוח ורצוי בעיניהם לדון ולהעלות באופן מלאכותי תביעות כלפי ישראלים יחידים כחשודים בפשעי מלחמה ולהעצים את חומרתם, ואז לעצור ולהימנע ברגע האחרון, מתביעה דורסנית ועקשנית כלפי הנתבעים שבכוֹח – וזאת בַּנימוק הרשמי, שבישראל מתקיימת מערכת משפט עצמאית, שממילא לא יחול כאן עיקרון ה"משלימוּת" הנ"ל.
כתוצאה מהעלאת נימוק רשמי זה המתפרסם בערוצי התקשורת, תתרומם קרנו של בג"ץ כשכפ"ץ ויתחזק ויתרחב כוח סמכותו בישראל - כוח המחליש באופן שיטתי ויסודי את זהותה היהודית של ישראל, ומצמצם את יכולותיה הצבאיות ופוגע בכלכלתה.
ובשפה חדה ובהירה; הצגתו של בית המשפט העליון הישראלי, כחומת מגן מפני תביעות מצד גופים בינלאומיים, היא פוליטיקה ערמומית מצד הגופים הללו עצמם. שכן, לאמתו של דבר ואם נביט בראייה כוללת, בג"ץ הבלתי מוגבל בכוחו, גורם בפסיקותיו השגרתיות נזק אדיר למדינת היהודים, ובכך הוא משרת היטב את מגמתם הנסתרת והבלתי הרשמית של הטריבונאלים הבינלאומיים.
נשוב עתה לענין בו פתחנו; מפקדים וחיילים שונים טוענים שצמצום כוחה של המערכת המשפטית יזרז תביעות משפטיות כלפיהם מצד בית הדין שבהאג. לאור הנקודות שפרטנו , אפילו אם נקבל את הנָחתם שהרפורמה פוגעת בעצמאותו המשפטית של בג"ץ – הרי הנזק הצפוי להם יהיה שיתכן והם יאלצו לוותר על נסיעות חשובות ועל טיולים למדינות שונות. אולם אותו בג"ץ עצמאי המגן עליהם ומשחרר אותם ממגבלה זו, הביא בפועַל (וכך צפוי בעתיד) לפגיעה בחייהם ובשלמות גופם ובמעמדם הכלכלי של רבים מאוד מאזרחי ישראל, חיילים ושאינם חיילים - המופקרים יום יום לטרור איסלאמו-ערבי שבג"ץ מקשה על ההתמודדות כנגדו, ומביא להחלשת כוח ההרתעה הישראלי, ושאר נזקים קשים ביותר, ראו לדוגמא ב"מפלגת בג"ץ" ספרו של חה"כ שמחה רוטמן.
ובכן, בג"ץ אולי מאפשר לנו נסיעות נעימות לחוץ לארץ, רק שמחיר הנסיעה יקר מאוד ועל גבול הטירוף; המחיר הוא שבשוּבֵנו לארץ ובשבְתנו בארצנו, עלינו לשבת בכסא גלגלים. אני מוותר על גלגלי בג"ץ. ואַתם?