התחלה// לפני 53 שנה בירושלים. הבכור מתוך שלושה אחים.
אבא// פנחס אביבי (76), שימש דיפלומט ושגריר במשך 51 שנה. "היה שגריר ישראל בקולומביה, צ'ילה וטורקיה ומשנה למנכ"ל משרד החוץ. אבא דיפלומט מקצועי, עם יכולת בין־אישית יוצאת דופן. למדתי ממנו חריצות, אהבת הארץ וניהול שמבוסס על יחסי אנוש טובים. בכל דבר שנגע – הצליח".
אמא// מדלן (75). ילידת בולגריה שעלתה לארץ ערב הקמת המדינה היישר לירושלים. "אמא משרה ביטחון על כולם. היא הכוח המניע שאיפשר לאבא להצליח בעשייה שלו. אישה חזקה, מוכשרת ודומיננטית. העוגן המשפחתי. מארחת מעולה ובשלנית בחסד".
ירושלמי על מלא// בן למשפחה ירושלמית שורשית המתגוררת בירושלים מזה 15 דורות. "ירושלים היא כור מחצבתי. אני בן למשפחה שגורשה מספרד והגיעה לעיר העתיקה בירושלים ובהמשך עברו אל מחוץ לחומות. גם המשפחה של אמא שעלתה לארץ קבעה את ביתה בירושלים, כך שאני ירושלמי על מלא".
מסורת// גדל במשפחה לא דתית, אבל עם כבוד לספר הספרים ולתולדות ישראל. "גדלתי עם תודעה לאומית־יהודית חזקה. במשפחה שלי ציטטו מהתנ"ך ותמיד היה ברור שהציונות נשענת על היותנו יהודים. גם במהלך השנים שהיינו בשליחות בעולם, האווירה המיוחדת בקהילות היהודיות והביקורים עם אבא בבתי הכנסת חיזקו אצלי את הזהות".
יהודי נודד// את רוב שנות ילדותו העביר בחו"ל בעקבות השליחויות של אביו. "נולדתי בישראל. בשנתיים וחצי הראשונות בחיי היינו בשליחות ברומא. בגלל הקריירה של אבא, עד גיל 18 בפועל גרתי בישראל בערך שלוש שנים". כתוצאה מכך שילדותו עברה עליו בנדודים ממדינה למדינה, הוא דובר לא פחות מחמש שפות.
רומא// את חייו החל ברומא. "בתור ילד קטן למדתי איטלקית. גדלתי על פיצות ופסטות, אוכל שאני אוהב עד היום". בגיל שנתיים וחצי עברה המשפחה לשליחות הבאה - באפריקה.
חוף השנהב// "גרנו בחוף השנהב באזור מגורים ישראלי סגור. הגן היה בתוך המתחם והגננות היו אמא שלי ודודה שלי, שגם גרה שם באותן שנים. שם למדתי צרפתית ונחשפתי לתרבות אחרת לגמרי".
מעצב זהות// "כילד אי אפשר להישאר אדיש לאורח חיים דינמי כזה ולמעברים התכופים ממדינה למדינה. אנשים שגדלו כמוני - או שהלכו לכיוון של התבוללות ומחיקה ואובדן זהות, או להפך, לעיצוב והתחזקות בזהות שלך. אני מגיע ממשפחה מאוד ציונית שורשית וחוויות הילדות שלי חידדו אצלי את הזהות".
צ'ילה// בתקופת מלחמת יום הכיפורים שבה המשפחה לישראל לתקופה של שנה וחצי ומשם לאתגר הבא, צ'ילה. "זה שוב לעבור לשפה אחרת ותרבות אחרת. אמא נשארה עוד בארץ לסגור כמה דברים ואני טסתי עם אבא. אני מוצא את עצמי נוחת עם אבא בצ'ילה, מדינה עם משטר צבאי וחיילים בכל מקום".
לבד בעולם// לאורך שנות ילדותו בחו"ל התחנך בבתי ספר בין־לאומיים. "רשמו אותי לבית הספר האמריקני 'קן הנשרים'. בית ספר באנגלית במדינה דוברת ספרדית, ואבא שעסוק בעניינים שלו משאיר אותי, ילד בן שבע, לבד בבית הספר החדש. אני זוכר את עצמי מסתכל ימינה ושמאלה ולא מבין כלום. הרגשתי אבוד ופרצתי בבכי. זה היה אירוע טראומטי בטירוף. הלם מוחלט".
מכונן// "הרגעים המטלטלים היו נקודה חשובה בעיצוב האישיות שלי. דווקא בגלל המשבריות שהייתה באירוע הזה בשבילי - מאותו יום למדתי להסתגל למצבים משתנים. עברתי תהליך פנימי שמפה והלאה איפה שלא אהיה - אני מסתדר בכל מצב ומתייחס לכל אתגר כהזדמנות. משם זה כבר הפך לדנ"א שלי".
ארגנטינה// אחרי שנתיים בצ'ילה הגיע האתגר הבא - השליחות בארגנטינה. "בארגנטינה של שנת 1978 היה משטר צבאי. הייתה שם קהילה יהודית גדולה שחיה בזמן של המון חטיפות והיעלמויות. למדתי בבית ספר ישראלי שהיה מוקף חומה ונראה יותר כמו כלא. נסענו באוטובוס ממוגן והיו מאבטחים חמושים במקלעים. מצד שני, האנשים היו שמחים וחמים והנופים היו מדהימים".
חוזרים// בשנת בר המצווה חזר עם משפחתו ארצה והשתלב מחדש בחברה ובבית הספר בירושלים. "היה לי מאוד נחמד, אבל כשרק התחלתי להסתגל לחברים ולאווירה בארץ, כבר הציעו לאבא שליחות חדשה. אבא שאל אותי מה דעתי בעניין ואני, בלי למצמץ, לא חשבתי פעמיים ואמרתי יאללה לך על זה". כך יצא לשליחות במדינה שבה בילה את שנות חייו הראשונות.
שוב איטליה// ברומא סיים בגרות בריטית בתיכון אנגלי בינלאומי. "הבגרויות שם שונות מישראל, כשלמעשה עד כיתה י' משלימים את מבחני הבגרות ובכיתות הבאות בוחרים שלושה מקצועות שלומדים ביסודיות. ואני מגיע לשם בכיתה י' וצריך להספיק להשלים הכול בשנה אחת. זה היה בהחלט מאתגר. הגעתי לתיכון שיש בו תלמידים שלומדים יחד מכיתה א', והשתלבתי. למדתי ברצינות אבל גם השתתפתי בתחרויות ספורט ובעוד פעילויות חברתיות".
אני ניצחתי// עד כדי כך הפך לחלק מהחבורה בתיכון, שבכיתה י"ב נבחר לתפקיד הנכסף - ראש בית. "אני חושב שזה היה ניצחון מבחינתי. העובדה שהגעתי רק בכיתה י' והפכתי לדמות מקובלת ודומיננטית חברתית, ועוד שאני ישראלי ויהודי - נבעה מכך שהייתי גאה במי שאני ובמה שאני מייצג. זה הקרין החוצה בעוצמה ואנשים העריכו את זה. משם למדתי שאם אתה רוצה שיעריכו אותך - תעריך את עצמך. זה לקח שהוא חשוב גם לנו כעם".
מוזיקה// בילדותו עסק רבות במוזיקה קלאסית. ניגן בפסנתר ובקלרינט והלחין יצירות קלאסיות. "מצד אחד הייתי מאוד חברותי, משקיע בספורט וסוג של מנהיג, ובאותו זמן מנגן מוזיקה קלאסית, מלחין והולך לקונצרטים".
חייל בודד// בצה"ל החל את שירותו כחייל בודד. "מחליפות ועניבות פרפר בקוקטיילים וקונצרטים נחתי ישר לעולם הצבאי". ההתחלה בהחלט הייתה קשה. "המשפחה שלי נשארה ברומא והייתי צריך להתרגל לבד לשפה חדשה ולתרבות אחרת ממה שהכרתי. החודשיים הראשונים בצבא היו לא פשוטים, אבל היכולת שרכשתי בילדות להסתגל לשינויים עזרה לי".
לפקד// "ידעתי שאני רוצה להיות קצין וממש לא תכננתי לעשות קריירה צבאית. אבל מהרגע הראשון לפיקוד התרגשתי מהיכולת להנהיג, לחנך ולהוביל אנשים קדימה". לאורך שירותו הוביל בשלל תפקידים בכירים, ובהם סגן מבקר מערכת הביטחון, ראש לשכת הרמטכ"ל, סגן מפקד אוגדת עזה, מפקד חטיבת שגיא, מפקד גדוד 605 ומפקד בית הספר להנדסה קרבית. את שירותו הצבאי סיים בדרגת תא"ל, כשמאחוריו קריירה צבאית של שלושה עשורים. בנוסף לכך הוא בעל תואר ראשון ושני במדעי המדינה ותואר שני נוסף במנהל עסקים.
החצי השני// ענת (51), נישואין פרק ב', מזה 17 שנה. קצינה במילואים, בוגרת תואר ראשון בכלכלה ובספרות אנגלית ובעלת תואר שני במנהל עסקים. עבדה שנים רבות בתעשייה ובהמשך כעיתונאית בתחום שוק ההון. כיום היא נהגת אמבולנס וחובשת בכירה במד"א. "ענת היא החברה הכי טובה שלי בלב ובנפש. השותפה לעשייה ואהבת חיי".
הנחת// ארבעה. הבכורה אריאל בת 27, אופק בן 24, ניר בן 13 ונעמה בת תשע. "הם אושר צרוף. פינה של שקט בתוך ההמולה של העשייה הציבורית והתקשורתית".
הביטחוניסטים// לפני שלוש שנים יזם והקים את תנועת הביטחוניסטים, שהפכה לאחד הגופים המשפיעים בישראל בכל הקשור לשיח ביטחוני־לאומי. "תוכנית ההתנתקות הייתה קו פרשת המים מבחינתי, והבנתי שצריך גוף שיהיה גורם משפיע בקבלת ההחלטות ובעיצוב התודעה הביטחונית־לאומית".
קול גדול// התנועה מונה כ־17 אלף חברים, אלפי קצינים במילואים, מפקדים, לוחמים לשעבר וציבור רחב, "לכולם חשוב ביטחון ישראל". התנועה משמיעה קול ופועלת בסוגיות הבוערות וביניהן החלת הריבונות בבקעת הירדן ובהתיישבות בכללה, הפקת לקחים מאירועי שומר החומות, הקמת משמר לאומי, הסכם הגז עם ירדן ועוד.
רק בגלל הרוח// "המטרה העיקרית של הביטחוניסטים היא להיות שומר הסף הציבורי בכל מה שקשור לביטחון הלאומי של המדינה, במבט של דורות קדימה. המשימה היא לבנות תנועה שתבטיח את ביטחון ישראל לטווח הארוך. ביטחון לאומי הוא קודם כול חיבור לערכים הלאומיים שלנו. בלי רוח וחיבור עמוק למסורת ולשורשים שלנו כעם - שום טנק או מטוס לא יעזרו".
אם זה לא היה המסלול// "בוודאי הייתי עוסק במוזיקה".
ובמגרש הביתי:
הבוקר שלי// קם בין חמש לשש וחצי בבוקר. "אוהב את השעות המוקדמות של הבוקר. אין לי סדר יום קבוע ואין יום אחד שדומה למשנהו. תלוי בלו"ז שלי שעמוס בהרצאות, פגישות, תקשורת והמון נסיעות לקהילות יהודיות בחו"ל". לישון הולך בסביבות אחת עשרה בלילה.
פלייליסט// "שילוב של מוזיקה קלאסית ומוזיקה ארץ־ישראלית".
השבת שלי// "יום למשפחה ולניקוי ראש. יום של טעינה מחדש".
דמות מופת// יהודה המכבי. "דמות נערצת. החלום שלי הוא להיות בתדרוך לקרב של יהודה המכבי. היה בו שילוב של כריזמה, חיבור למורשת, עמוד שדרה איתן, כישרון צבאי ויכולת להניע אנשים לפעולה. דוגמה לאיך אני מצפה מיהודי להיות".
משאלה// "כשיגיע תורי להיפרד מהעולם שאדע שקיימת מדינה עם פוטנציאל נצחי. זו משימת חיי".
מפחיד אותי// "להיות מדינה שתלויה על בלימה".
כשאהיה גדול// "זאת משימת חיים מבחינתי, ליצור גוף מרכזי שילווה ויסייע לעם ישראל בביסוס התהליך הביטחוני־לאומי שלו".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***