יושב ראש ההסתדרות, ארנון בר־דוד
יושב ראש ההסתדרות, ארנון בר־דודצילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

"מי זה? הלו? תעצרו מהרגע הזה את כל ההמראות. נחיתות להמשיך רגיל. תעצרו את ההמראות. זהו נעצרו ההמראות, כן. נבוא נדבר בהמשך". השורות האלה, מצולמות ומופצות היטב במרחבי האינטרנט, כאילו נלקחו מעוד סרט קאלט מוצלח של קישון. שדות של פנחס, או שם אחר בסגנון. פנחס עידן, יושב ראש ועד רשות שדות התעופה, נשא אותן במין גמגום מול קהל משולהב בבית ההסתדרות ביום שני האחרון, ובמילים הקצרות האלה נעל את המרחב האווירי של מדינת ישראל, ביטל טיסות לאלפי ישראלים שקנו כרטיסים ותיאמו פגישות ובתי מלון בחו"ל וגרם נזקים של מיליונים להם, לחברות התעופה ולעובדים.

זה היה חלק ממופע מתוזמן ומתוזמר שהוכן זמן רב מראש, שאת שמו הגו טובי המוחות של המחאה נגד הרפורמה המשפטית – "שבוע השיבוש". יחד עם עידן שבתו כל שירותי המדינה והחברות במשק שעובדיהן מאוגדים תחת ההסתדרות החדשה. ארנון בר־דוד, יושב ראש ההסתדרות, הודיע ביום שני בבוקר על שביתה כללית במשק כחלק מהמחאה, עד שהקואליציה תורה על עצירת החקיקה לתקופת חג הפסח והחגים הלאומיים שאחריו.

ההודעה על השביתה הגיעה בשעה שהשמועות על החלטה של ראש הממשלה לעצור את החקיקה באופן זמני כבר זרמו לתקשורת, אך אין לדעת בבירור מה התרחש בחדרים הסגורים באותן שעות. ייתכן מאוד שגם לצעד החריג של השבתת כל המשק הייתה השפעה על שיקול דעתו של ראש הממשלה נתניהו. ועל כן יש צורך להדגיש עובדה שאין עליה חולק, אך קצת נדחקה בהמולת החדשות של אותו יום: השביתה שעליה הכריז בר־דוד מנוגדת לחוק, והיא עוד מעשה עבריינות שהוכשר וחובק על ידי תקשורת המחאה המגויסת.

העבריינות שבשביתה הבריונית היא כפולה. ראשית, לפי החוק ליישוב סכסוכי עבודה, להכרזה על שביתה כללית יש פרוצדורה מאוד ברורה, שנועדה למנוע גחמות מן הסוג שראינו ביום שני. כדי להגיע לצעד דרסטי ובעל משמעות הרסנית כל כך לכלכלת המדינה, נדרשת הודעה על סכסוך עבודה למשרד האוצר ורק 15 ימים אחריה תותר שביתה על פי החוק – בכפוף לאישור בית הדין לעבודה. המטרה היא לאפשר הידברות בין הצדדים לפני שבירת הכלים, וזה דבר שבהסתדרות כמובן לא רצו.

הפן השני של העבריינות מהותי הרבה יותר, והוא עצם רעיון העוועים שהסתדרות העובדים רשאית להשבית את המשק כולו בשל סיבות פוליטיות. החוק מאפשר שביתה רק בשל עילות הקשורות לזכויות העובדים המאוגדים בהסתדרות, ואם זה לא מספיק ברור אז כמה פסיקות של בג"ץ מאשררות את העיקרון הפשוט הזה. בהסתדרות יטענו מן הסתם שהגנה על הדמוקרטיה אינה עניין של פוליטיקה אלא האמת לאמיתה כפי שירדה מן השמיים. אכן, לגוף ששאב את השראתו ממנהיגי המהפכה האדומה ברוסיה זו השקפה ראויה ביותר.

השיבוש של בהרב־מיארה

במדינת חוק, המתבקש ביותר הוא שגופי אכיפת החוק ימלאו את תפקידם ויעצרו את העבריינות. הדרישה הפשוטה הזאת עלתה מצד משרד האוצר, אך כפי שנוכחנו בחודשים האחרונים בעניין הקריאות לסרבנות וחסימות הכבישים – למחאת השמאל נגד הרפורמה המשפטית ישנה חסינות מוחלטת מפני החוק. ניגוד העניינים המובנה של המשפטנים בשירות המדינה, שמהווים חוד החנית של המאבק בממשלה תוך שהם אמונים על ייעוץ לה וייצוג שלה, שוב צף על פני השטח בצורה הגסה ביותר.

מיד עם היוודע דבר השביתה פנו אנשי לשכתו של סמוטריץ' אל פרקליטות המדינה כדי שתעתור לבית הדין לעבודה נגד השביתה הבלתי חוקית בבקשה להוצאת צו מניעה. הטלפון צלצל, אך איש לא ענה מן העבר השני. האבסורד כאן מובנה: מי שאמור להציל את המדינה מיד חוטפיה קשר קשר עם החוטפים עצמם. עובדי הפרקליטות מאוגדים גם הם בפרקליטות, ומשכך היו באותה שעה בעיצומה של שביתה בלתי חוקית ולא היה סיפק בידם לעתור נגדה.

סמוטריץ' לא נכנע. הוא פנה אל היועצת המשפטית לממשלה, שלמרבה המזל לא שבתה, וביקש אישור לייצוג פרטי מול בית הדין לעבודה. כאן, בניגוד לשאלות אחרות של ייצוג פרטי, אין שום שאלה. לא מדובר בשר שמבקש לצפצף על עמדת היועמ"שית ולשם כך זקוק לייצוג משלו, אלא בבעיה טכנית של שביתה בפרקליטות המצריכה חלופה פרטית לצורך עניין משפטי די פשוט וברור לכול.

אבל גלי בהרב־מיארה, כך מסתבר, היא אדם רציני ומקצועי למדי, ולא היא תאשר כלאחר יד בקשה של שר האוצר, אפילו אם היא נראית פשוטה לאזרח הנבער. במשך כל שעות יום העבודה היא קיבלה טלפונים מאנשי לשכתו של סמוטריץ', אך התשובות חזרו על עצמן. "צריך לכנס ישיבה", "הנושא בטיפול", "היועצת שוקלת את הדברים", כך עד שיום העבודה נגמר ולצו המניעה לא נותרה משמעות. שביתה ביום למחרת, הבינו כולם, כבר לא תהיה. בשלב הזה היה ברור שנתניהו יודיע על הקפאת החקיקה ודרישות הבריונים מההסתדרות ימולאו.

הצעד של בר־דוד היה יותר ציני מאשר מנהיגותי. בהנהגת המחאה מצפים ממנו כבר זמן ארוך שיודיע על השבתת המשק כחלק מהמאבק, אך עד יום שני השבוע הוא סירב. יש להעריך שהישיבה על הגדר לא הייתה קשורה לאהבתו הגדולה לממשלה, אלא להסכם השכר שחתם עם שר האוצר לפני כשבועיים, וההישגים שרצה להביא להסתדרות. עדי ארבל אף הוסיף בחשבון הפייסבוק שלו בציניות מרירה את העובדה שהמענק המיוחד שעליו סיכמו בר־דוד וסמוטריץ', על סך 6,000 שקלים לכל עובד, נכנס יום אחד בלבד לפני ההכרזה על השביתה. כשזה היה מאחוריו, וכשההודעה של נתניהו על עצירת החקיקה כבר הייתה עובדה מוגמרת, אזר בר־דוד אומץ והראה את כוחו.

פרט לפשע כלפי אזרחי ישראל, השביתה הבריונית של בר־דוד הייתה גם מעשה מכוער כלפי העובדים שמאוגדים תחתיו. נניח לרגע בצד את הבעייתיות שבייצוג הכפוי של ההסתדרות, שבמסגרתו נגבים דמי חבר גם מעובדים שלא ביקשו להצטרף אך שליש מחבריהם למקום העבודה עשו זאת. גם בתוך המיוצגים מרצון, סביר להניח שההתפלגות הפוליטית דומה לזו שבאוכלוסייה הכללית, וכמחצית מהם תומכים ברפורמה. המנדט שניתן לבר־דוד הוא אך ורק לצורכי קידום האינטרסים והזכויות הכספיות שלהם, אך הוא בשיכרון כוחו החליט לנצל את אמונם לצורך קידום פוליטי.

את המחיר ישלמו הם, לא בר־דוד שמרוויח משכורות עתק. הממונה על השכר באוצר הודיע כבר בחודש שעבר ששביתות בשל מחלוקות פוליטיות אינן זכאיות לתשלום שכר, ואסר על מעסיקים לשלם לעובדי מדינה על ימי שביתה. את האפקט אפשר היה לראות בקרב המשפטנים עובדי המדינה, שמיהרו לחתום בהמוניהם על טופס אי השתתפות בשביתה. חלקם עשו זאת בשל השקפתם הפוליטית, אך אחרים לקחו בחשבון את ימי השביתה הקודמים שקידם ארגון הפרקליטים במחאה נגד הרפורמה והחליטו שהספיק להם. עובדי מדינה אחרים, בקיאים פחות בנבכי המשפטיזציה של השביתה, נשדדו על ידי בר־דוד ויגיעו לקניות של פסח עם פחות כסף בחשבון.

מאחר שמערכות אכיפת החוק החליטו להעניק חסינות גורפת למחאה, לא נותר אלא לקוות שמי שנפגעו קשות מהשביתה הבלתי חוקית – במיוחד נוסעים שטיסתם בוטלה – יתבעו אזרחית את האחראים לנזק הכספי. בימים שאחרי האירוע המופרע הזה דיווחו כמה עורכי דין על מספר לא מועט של נפגעים שפנו אליהם. לאחר שפורסמו ביום שלישי האחרון הקלטות שבהן מודה פנחס עידן בכך שידע על אי חוקיות השביתה, המלאכה שלהם תהיה קלה בהרבה. המישור האזרחי הוכח לא פעם כאפקטיבי לא פחות מהמישור הפלילי והמנהלי, ופגיעה בכיס עשויה לחנך אפילו אדם אימפולסיבי כבר־דוד. יש לזה גם תקדים – חברות שנפגעו משביתה בלתי חוקית בנמל חיפה תבעו את ועד העובדים וזכו בפיצויי עתק. אם יקרה דבר כזה גם הפעם, זו תהיה ברכה גדולה לשלטון החוק ולסדר הציבורי.

במקביל, יוזמה נוספת שהתגלגלה בעקבות האירוע המופרע עשויה לגלות בפעם הראשונה להנהלת ההסתדרות את מגבלות הכוח. היא התחילה בכמה עובדים מן המניין וצוברת תאוצה. הם מבקשים לגייס כמה שיותר עובדים לארגון העובדים המתחרה של ההסתדרות החדשה מצד ימין – ההסתדרות הלאומית – ובכך לרסן את כוחו של הגוף השולט במשק ובמגזר הציבורי. עשויה להיות לזה השפעה קריטית: כל עובד שמאוגד בארגון אחר אינו מחויב בשביתות של ההסתדרות, ואם מושג רוב של עובדים באותו מקום עבודה ההסתדרות הלאומית הופכת אוטומטית להיות הארגון היציג שלו.

ומילה לסיום על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה. לפני שבוע שלחה לראש הממשלה מכתב מחוצף ופטרוני שבו היא מודיעה לו כי חרג מהסדר ניגוד העניינים שלו בכך שהודיע שיחזור לעסוק ברפורמה ויפעל למען הרגעת הרוחות בעם. לראש הממשלה לא התעניינה בתימרות העשן באיילון, לא בסרבנות של הטייסת האסטרטגית של צה"ל ולא בחורבן הכלכלה – זה רק היא והצדק העליון שלה. כשרואים את האופן שבו היא פועלת, ניגוד עניינים מובנה המביא לכדי פעולות חבלה מכוונות בהתנהלות הממשלה, קשה לשאת את הטפות המוסר המזויפות. אם יש הוכחה מובהקת לצורך הדחוף ברפורמה משפטית קוראים לה גלי בהרב־מיארה.

לתגובות: yoniro770@gmail.com

***