חודשיים ציפה שי שלומאי (41), שחולה בסרטן המעי הגס, לבדיקת ה־MRI. התור נקבע לפני חודשיים בבית החולים שבו הוא מטופל, אבל ביום שני השבוע, כמה שעות לפני הבדיקה, התקשרו אליו מבית החולים והודיעו על ביטולה עקב השבתת בית החולים כחלק מהמאבק ברפורמה המשפטית. שלומאי התקשה לעכל את הדחייה בבדיקה הדחופה. "זו סיטואציה הזויה. עברתי חודש ומשהו של הקרנות ואחר כך טיפולים כימותרפיים, שאותם סיימתי לפני שבוע, ועל פי הפרוטוקול הייתי צריך לעשות היום בדיקת MRI כדי להבין מה מצבי והאם הטיפולים עזרו, או חלילה יש החמרה ואני זקוק לניתוח או לטיפול דחוף אחר", מסביר שלומאי את נחיצות הבדיקה.
"התור נקבע כבר לפני חודשיים במיוחד למועד הזה, שבוע אחרי סיום סבבי הכימו. גם ככה מדובר במתח נפשי לא נורמלי לקראת הבדיקה", הוא משתף בכנות. "אני יומיים לא ישנתי ואשתי כבר שבוע לא ישנה, ופתאום המזכירה מתקשרת ומודיעה שהם בשביתה בגלל הרפורמה ונקבע לי תור לעוד חודשיים. זה אומר שעד אז אני בהולד ושלא אדע אם אני בריא או שיש לי גרורות", הוא נאנח. "זה פשוט לשים סטופ על החיים שלי לחודשיים והכול בגלל מאבק פוליטי על רפורמה משפטית. למישהו לא מתאימה איזו אג׳נדה, אז הוא משבית מערכת רפואית? זה לא הגיוני. ומה עם המטופלים האחרים שחיכו לבדיקה הזאת כמוני ודחו להם את התור, ואין להם דרך לדאוג לעצמם?"
מה אתה מתכנן לעשות?
"אני מנסה להפעיל את כל הקשרים שלי כדי להשיג תור חדש. אני מקרה פרטי ואני מקווה להסתדר. אבל מה לגבי חולים אחרים שבגלל ההשבתה שהייתה השבוע ישלמו מחיר אישי? מישהו ידבר איתם? לא. הרי אף אחד לא עבר על התורים ועשה איזשהו סינון על רמת הדחיפות לבדיקה. ביטלו תורים באופן גורף. זו לא התנהלות של מדינה. זו לא סולידריות. ואם המחאות ימשיכו במאי, אז יבטלו לי גם את התור הבא? מישהו יכול להתחייב שזה לא יקרה? השבתה כזאת זה לשרוף הכול", הוא מאשים.
מה בעצם המשמעות של ביטול תור כזה?
"יש סוגי סרטן שבהם הכול מתחיל ונגמר בחודשיים. מי יודע כמה אנשים מתעכבים עם טיפול דחוף בגלל השביתה. מישהו בדק את ההשלכות של השבתת מערכת הבריאות על החולים? וההשבתה היא לא כי מצרים פלשה לארץ או שיש טילים מאיראן, אלא שביתה שקשורה למחלוקת פוליטית. אנחנו מדברים על מערכת הבריאות של מדינת ישראל, והבעיה היא שברגע שזה כבר נעשה אלו יהיו הפנים שלנו מעכשיו והלאה", הוא מזהיר.
"זה בדיוק כמו סרבנות בצבא. ברגע שאתה לא מבהיר שזו חציית קו אדום ושלא משביתים פעילות רפואית בגלל איזו אג'נדה פוליטית כזאת או אחרת, אז מהיום כל מי שחושב קצת אחרת ממה שקורה במדינה תהיה לו לגיטימציה מוחלטת לשבות. זו קריסה של כל המערכות", הוא מודאג. "זה הסיפור בעצם. זה לא המקרה הפרטי שלי. זה בסדר גמור למחות, אבל זו שביתה ששומטת מתחת לרגליים שלנו את הביטחון ואת האמון שלנו במערכת הציבורית".
מנרמלים את הסרבנות
השביתה במערכת הבריאות הייתה רק חלק מגל השבתה רחב היקף שהוכרז השבוע (שני) במשק כאקט מחאה נגד הרפורמה המשפטית. יושב ראש ההסתדרות ארנון בר־דוד הודיע על שביתה כללית במשק בבוקרו של יום שני במסיבת עיתונאים מיוחדת. בר־דוד הכריז כי מדובר בשביתה היסטורית והבהיר כי "נשבית את המשק עד לעצירת החקיקה". בין הגופים השובתים היו מרכז השלטון המקומי, רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, רשויות ממשלתיות, חברת החשמל, בנקים, נתב"ג, הדואר, נמל אשדוד, קניונים ועוד גופים רבים וגדולים. לשביתה הצטרפו הרוב הגורף של המוסדות להשכלה גבוהה וכאמור ההסתדרות הרפואית שהודיעה כי בתי החולים יפעלו במתכונת חירום. על פי הערכות המומחים, השביתה עלתה למשק הישראלי סכום עתק של כשניים וחצי מיליארד שקלים.
יום השבתת המשק במסגרת המאבק ברפורמה המשפטית מצטרף לשלל פעולות שהתקיימו בשבועות האחרונים, שכוללות בין היתר חסימת כבישים מרכזיים ברחבי הארץ לפרקי זמן ממושכים, קריאה למשיכה והוצאת כספים והשקעות מישראל, הודעתם של אלפי מילואימניקים על הפסקת התנדבותם בצה"ל, קריאה לירידה מהארץ ועוד. הגדיל לעשות פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות, שקרא השבוע לכל העצמאים בישראל לפתוח במרד מיסים החל מה־15 בחודש הבא, יום תשלום המיסים החודשי למדינה, עד לעצירה מוחלטת של החקיקה.
"לא נשלם מיסים למדינת ישראל, שהופכת לנגד עינינו לדיקטטורה", נכתב. "הכלכלה והעסקים מתרסקים בשל אובדן האחיזה במציאות של הממשלה והעומד בראשה, שמובילים אותנו לתהום", אמר יושב ראש הפורום, רמי בז'ה. "הגיעה העת להכריז על מרד מיסים... אנו קוראים לא לשלם את המס עד לעצירה מוחלטת של החקיקה המובילה אותנו לאסון", הכריז הפורום.
פרופ' אשר כהן, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, מוטרד מגבולות המחאה שנפרצו ברגל גסה בשבועות האחרונים בישראל. "אין שום בעיה עם מחאה. המחאה היא כמובן חלק מחופש הביטוי והיא זכות יסוד והיא ממש מגדירה את הדמוקרטיה. אלא שיש רק מגבלה אחת קטנטנה: המחאה חייבת להיעשות על פי כללי המשחק, ולא ייתכן שבאותה מערכת כללי המשחק יעבדו בצורה מסוימת לאגף אחד ולא יעבדו לאגף אחר", מדגיש פרופ' כהן.
"אם חסימת כבישים זה משהו שהוא לא בתוך כללי המשחק, אז איך עד היום, 12 שבועות של מחאה נגד הרפורמה, ובאורח פלא אין עצור אחד, ובהתנתקות לעומת זאת היו גם היו". יש כאן טיעון על גבי טיעון, מבקש פרופ' כהן לחדד: "קודם כול, יש לנהוג לפי כללי המשחק, ושנית שלטון החוק צריך לעבוד באופן זהה לכולם. פתאום לצד אחד במחאה הכול בסדר, חסימת כבישים, עצירת תנועה ועוד, וכשזה הצד השני אז נכנסים בו בכל הכוח. אף אחד לא מדבר על עצם הזכות למחות", מציין כהן, "אם לא היו לי דוגמאות להשוואה בין מחאות אז ניחא, אבל לא ייתכן שאתיופים, חרדים, נכים או ימנים יצאו למחאה וינהגו כלפיהם אחרת. ההתנהלות צריכה להיות שווה לכולם".
מי קובע את כללי המשחק?
"יש כללי משחק פורמליים שכתובים בהנחיות, בנהלים ובתקנות ויש את ההפעלה שלהם. את הכללים בעצם קובעים כשמפעילים אותם, כי אם המשטרה מחליטה שבמחאה א' נפעל כך ובמחאה ב' נפעל אחרת - אז ככה מופעלים הכללים בצורה לא שוויונית בעליל. לא יכול להיות שבמשך שלושה חודשים של מחאה כל העצורים משתחררים. לא מצאתם אחד שהתפרע וראוי למעצר עד תום ההליכים? כולם שוחררו? איך זה יכול להיות?" מתקשה כהן להבין את הפער שבין המחאות.
לשיטתך, האחריות מוטלת רק על הרשויות והמוחים יעשו כרצונם?
"אלו שבאים למחות הם אנשים שאחראים למעשיהם והם יחליטו האם לעבור על החוק או לא. הבחירה בידיים שלהם. השאלה היא איך המשטרה כרשות שאחראית על שמירת הסדר הציבורי מתייחסת לזה ואיך אמצעי התקשורת מתייחסים לכך. מתי המפגינים הופכים למתפרעים? רק כשהם בחווארה או רק כשהם מיצהר?
"כך גם בנושא הסרבנות בצבא. פתאום יש ניסיון לכבס מילים ומסבירים לנו בצורה מלומדת שהם לא בדיוק סרבנים כי הם מתנדבים, ומה פתאום לקרוא להם סרבנים הם הרי נלחמים להגן על הדמוקרטיה. יש תהליך מדהים של נרמול התופעה. בעבר גם כשהיו אנשי שמאל סרבנים אף אחד לא בא לטעון שהם לא סרבנים, אלא הם אמרו שהמטרה ראויה ואנחנו מוכנים לשלם את המחיר. עכשיו מנסים לשנות את ההתייחסות וזה כבר חלק לגיטימי מהמחאה לסרב פקודה או לחסום את הכביש".
פסיכוזה של ההמונים
פרופ' כהן מבקש להצביע על מאבק אליטות שצף ועולה בימים אלו תוך כדי המחאה: "מה שקרה הוא שחוסר השוויון יצא עכשיו החוצה לעיני כול. יש פה משהו יותר חמור מעצם המחאה, ופליטת הפה של יאיר לפיד חשפה את זה ברבים כשאמר 'אנשים אחרים'. יש אנשים אחרים שכלפיהם המשטרה פועלת בצורה מסוימת, מערכת אכיפת החוק עובדת בצורה מסוימת והתקשורת מתייחסת אליהם באופן מסוים. לעומתם יש אנשים שהם לא אחרים אלא הם אנחנו, והתקשורת היא שונה כלפיהם ואכיפת החוק היא אחרת איתם. וזה הסיפור", קובע פרופ' כהן. "הנקודה החשובה היא שזה יצא החוצה במלוא העוצמה".
וזו לא מחאה עניינית על הרפורמה?
"אני לא מדבר על אלו שיוצאים להפגין והם חרדים באמת מהחקיקה, אלא על סוכני הכאוס, גרעין פעילים שראינו אותו במחאה של קריים מיניסטר והדגלים השחורים, בבלפור ובחוק הלאום ועוד. זו חבורת אנשים שעד שלא תראה את הצד השני נכנע ואת ביבי הולך הביתה, היא לא תפסיק את המחאה. הרפורמה ירדה מהפרק לעת עתה, זה כבר ברור, ומה הם אומרים? זה ממש לא הרפורמה. יושב ראש ההסתדרות הרפואית, פרופ' ציון חגי, אמר את זה השבוע במפורש: לא נסתפק בעצירת החקיקה. זהו, זה כבר על השולחן. הרפורמה זה כלום. יש לנו עוד מטרות".
אבל דווקא הוא לא מראשי המחאה שעליה דיברת.
"כאשר מתחיל טרנד כולם מרגישים צורך להצטרף, ואם זה טרנד של אליטות אז בכלל. את חושבת שנעים לי לפרסם פוסטים נגד האקדמיה ולצאת נגד ראשיה? רוב האנשים באקדמיה שבעד הרפורמה מעדיפים לשתוק. יש גם כאלו שמסתירים את דעתם, כמו אנוסים. סגרו בהשבתה את קניוני עזריאלי - זה טרנד. כולם השביתו. זאת פסיכוזה של ההמונים. ואף אחד לא מדבר על מקומות העבודה שקוראים לעובדים לצאת נגד הרפורמה. יש אנשים שלא חושבים כמוכם, מה איתם? אותו דבר גם על הסרבנות בצבא. אם אלוף משנה מתקשר לטייס צעיר ושואל 'אתה איתנו?' מה מצפים ממנו שיענה?"
פרופ' כהן מזהה השפעה עתידית של המחאה גם על מחנה הימין: "אין לי יכולת לנבא מה קורה עכשיו בתודעה של הימין כי מחאה כזאת לא הייתה בישראל. אבל כאן, במועד שצמוד מאוד לבחירות, יש אמירת־על ענקית, שעדיין לא ברור איך היא תשפיע, שאומרת למחנה הימין: הקול שלכם שווה פחות ואנחנו נקבע את גבולות הגזרה שלו. נבחרתם, נכון, אבל יש דברים שתוכלו לעשות ויש דברים שלא. מה תהיה ההשפעה של אמירה כזאת? ימים יגידו".
סרבנות שיוצרת סחף מסוכן
גם הקריאות לסרבנות והתניית השירות הצבאי בעצירת מהלך פוליטי נשמעו בשבועות האחרונים במסגרת המאבק נגד הרפורמה. סא"ל במילואים ירון בוסקילה מתנועת הביטחוניסטים קובע שבכך נחצה קו אדום מסוכן: "חד משמעית נחצו הקווים. אני כבר לא יודע כמה זמן ייקח לתקן את הקווים האדומים שנפרצו כאן, מכיוון שאם צה"ל היה מאז קום המדינה צבא העם והיה לו איזה סטטוס־קוו ואמון מלא בו - באה לה קבוצה מסוימת בתוך הצבא, ולא משנה מה הזהות היחידתית שלה, והחליטה שהיא מציבה כתנאי את השירות שלה בצבא ואת ההגנה שלה על אזרחי המדינה. היא הוציאה את עצמה מהכלל ומתוך צבא העם. במעשה הזה הם בעצם אומרים: אם אתם רוצים את ההגנה שלנו - תיישרו קו איתנו, ואם לא - תעמדו לבד לגורלכם. זה בדיוק מה שיוצא מדבריהם. אבל הם לא מבינים שהם גרים בארץ הזאת והאיום הביטחוני מרחף על כולם, וכמאמר השיר 'גורל אחד שם אותנו כאן בארץ הזאת'. כולם תחת אותו גורל, כך שאני לא מצליח להבין את האיום", תוהה בוסקילה.
"דבר נוסף, הם השתמשו בכנפיים שלהם כקלף מיקוח, אבל בואו לא נשכח שאת ההכשרה שלהם הם קיבלו מהחברה הישראלית שהעניקה להם את הכשירות הזאת. הם לא עשו קורס טיס פרטי", הוא מוחה. "והם יצאו לקורס טיס מתוך ידיעה ברורה שהם עושים ימי מילואים אחרי השחרור. זה חלק אינטגרלי מכך שאתה טייס. לא שואלים אותך אם אתה מוכן או לא. אותם טייסים לקחו את ההכשרה הזאת שהמדינה העניקה להם, ומשתמשים בה נגד חלקים מהחברה הישראלית וזה קו אדום מאוד בעייתי שנחצה".
בוסקילה חרד מהשפעת הקריאות לסרבנות גם על יתר החיילים בצה"ל. "שמעתי עכשיו ריאיון מצמרר של אותו איש טכני דרג א' של הטייסת, וזה בדיוק מה שהתרעתי מפניו כששמעתי על הקריאות האלה לסרבנות. אנשי המנהלה שאחראים על החימוש, על התדלוק ועל תחזוקת המטוס יכולים לבוא ולומר: אין בעיה, גם אנחנו משביתים ולא באים למילואים, ועכשיו נראה אתכם מסתדרים בלעדינו".
זה מדרון חלקלק בתוך הצבא.
"לצערי אנחנו כבר שם. זו חרב פיפיות. הם הצהירו מפורשות 'אנחנו לא נתקוף באיראן' ובכך בעצם אמרו: אנחנו לא נקפוץ לשמיים ולא נתקוף באיראן, ואנחנו נמות יחד איתכם רק בגלל שאתם לא מיישרים איתנו קו ברפורמה, שזה עניין פוליטי מובהק", מחדד בוסקילה את חוסר הלגיטימיות שבעניין.
אם זה צעד כל כך חמור שמכרסם בביטחון ישראל, איפה הבכירים שיבהירו שסרבנות כזאת לא תתקבל בשום צורה?
"צריך לומר שיצאו לפני כשבועיים עשרות אלופים ורמטכ"לים לשעבר שחתמו על קריאה נגד הסרבנות. בעניין הזה הם גילו אחריות רבה הרבה יותר מהטייסים עצמם, שנהגו בחוסר אחריות משווע".
עם זאת, בוסקילה מצפה מצה"ל לתגובה נחרצת בהרבה: "אני שמח על מכתב הרמטכ"ל, אבל אני חושב שהוא היה צריך לעשות זאת הרבה קודם ולטפל משמעתית עוד בניצני הסרבנות. סרבנות דורשת תגובה מיידית. כבר היו בעבר תופעות סרבנות ביחידות מילואים על רקע משמעתי, או כאשר הם סברו שהזכויות שלהם מופרות, ומיד טיפלו בזה משמעתית. הצבא מעולם לא היה סלחן כלפי סרבנות וכך עליו לנהוג".
ואי אפשר להגדיר את קריאת הטייסים רק כאקט של מחאה לגיטימית בתקופה סוערת?
"אי אפשר לקבל את זה בשום צורה", הוא שב ומדגיש. "המחאה שלהם הייתה לא רק באיומים אלא גם הלכה למעשה. הם השביתו חלק מהאימונים. וגם כאשר הדברים הללו נשמעים זה יוצר סחף גם ביחידות אחרות. לסרבנות בוודאי שאין מקום, לא באיומים ולא במעשים", פוסק בוסקילה.
***