בעקבות הוויכוח הפומבי על סעיף הנכד בחוק השבות, שוטפים כעת את הרשת ואת העיתונות הדתית מאמרים רבים העוסקים בשאלת שיעורי ההתבוללות ובעיית ההתבוללות בישראל. כחוקר העוסק, בין השאר, בהיסטוריה של הזהות היהודית בגולה (בעיקר בספרד ובקהילות ספרדיות), חשוב להדגיש כי תופעות נישואי התערובת בין יהודים על פי ההלכה לכאלו שאינם יהודים על פי ההלכה היא תופעה שונה לגמרי בישראל ובגולה. התבוללות (assimilaton) אינה תהליך שבו קבוצה מתחתנת עם קבוצה אחרת, אלא תהליך שבו קבוצה, או חלק ממנה, מאבדת את זהותה ומתבוללת בתוך קבוצה אחרת (מילון בן יהודה).
יהודים ללא זהות יהודית
מכאן שדי בחישוב פשוט כדי להבין שנישואי תערובת בגולה אינם מקטינים את מספר היהודים על פי ההלכה – וזאת בהנחה שאותו מספר של גברים ונשים יהודיים מתחתנים עם נוכרים ושיש לכל אישה שני ילדים: בן ובת. כך לדוגמה שני אחים, גבר ואישה, בגולה, שנישאים בנישואי תערובת: ילדיו של הגבר אינם יהודים על פי ההלכה, ואילו ילדיה של האישה יהודים. גם ילדים אלו, גבר ואישה, מתחתנים עם גויים, ושוב ילדיה של האישה הם יהודים על פי ההלכה וילדיו של הגבר אינם – תהליך זה ממשיך במשך מאות שנים. בסוף התהליך אחוז היהודים על פי ההלכה בתוך האוכלוסייה זהה לאחוז היהודים בתחילת התהליך.
עם זאת, לאחר שלושה־ארבעה דורות גם היהודים על פי ההלכה שכחו, בדומה לאלו שאינם יהודים על פי ההלכה, שהיו להם סבתות יהודיות. הם לא נחשבים בעיני עצמם ובעיני הסביבה כיהודים – הם התבוללו. כך ההתבוללות מחסלת קהילות שלמות בגולה.
אין ספק שבספרד ובפורטוגל (וגם בחלק מן המושבות שלהם לשעבר באמריקה) יש אחוזים שלמים באוכלוסייה שהם יהודים על פי ההלכה (על פי ההערכות - מיליונים רבים של אנשים), מכיוון שסבתא של סבתא של סבתא וכו' שלהם הייתה יהודייה על פי ההלכה. אולם כמעט כל האנשים האלו אינם מודעים לקשר המשפחתי הזה ואין להם כל זהות יהודית – ומכאן שהם התבוללו, למרות היותם יהודים על פי ההלכה.
בוחרים בזהות היהודית
זהות יהודית היא מושג מורכב ועדין הרבה יותר מאשר השאלה ההלכתית אם האדם נחשב יהודי על פי ההלכה או לא. יש אנשים שהם יהודים על פי ההלכה אך אינם מחשיבים את עצמם לכאלו, ומאידך יש לא מעט אנשים שאינם יהודים על פי ההלכה אך מזדהים בדרך כזו או אחרת עם היהדות. אפשר לקרוא להם "יהודי הרצף". בגולה כיום, ובעיקר בקרב קהילות שהיו נתונות ללחץ שלטוני מסיבי לזנוח את זהותם היהודית, כמו במזרח אירופה, יהודי רצף אלו הם קבוצה גדולה פי כמה מן הקהילה היהודית המקומית, בעיקר בקרב הצעירים.
כאשר אנשים אלו מחליטים לעלות לארץ, הם בוחרים בחלק היהודי בזהותם המורכבת. מרביתם, ובעיקר הצעירים והמשכילים שבהם, היו יכולים להגר לגרמניה, לארצות הברית ולמקומות מערביים אחרים, כפי שאכן קורה למאות אלפים מהם. אך רובם המוחלט החליט לבוא לפה כדי להתחבר שוב לעם ישראל ולזהות היהודית שבתוכם, אף שחלקם הגדול אינם יהודים על פי ההלכה.
מכיוון שאין לקבוצה זו זהות נפרדת, הם מתחתנים בתוך אוכלוסיית הרוב היהודית. הגברים שבהם מתחתנים עם נשים יהודיות וילדיהם יהיו יהודים גם על פי ההלכה – הם למעשה התבוללו בחזרה לתוך היהדות – ובתוך מספר דורות אף אחד לא יזכור שהיו למי מהם סבא או סבתא ממוצא לא יהודי. כאשר הנשים שאינן יהודיות על פי ההלכה מתחתנות עם גברים יהודים, הפער בין הזהות של האדם ובין המציאות ההלכתית עלול לעבור לדור הבא.
למען הזהות הדתית של כל אוכלוסייה, ההלכה צריכה לתת מענה לבעיה זו. יש אכן רבנים אמיצים שעמלים על פתרון כזה, וחוטפים על כך קיתונות של ביקורת מפי רבנים אחרים. מכיוון שאינני איש הלכה, לא אדבר בנושאים אלו.
לפתוח את הדלת
חשוב לציין שמצב הגיור היום אינו מצליח לעמוד בקצב העלייה העצום של יהודי רצף. הוא כן מצליח למנוע כמעט לחלוטין ריבוי טבעי של אוכלוסיית יהודי הרצף בארץ. על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית המוגדרים כ"אחרים" מבחינת השתייכות דתית היא בעלת שיעור הריבוי הטבעי הנמוך ביותר, והוא נמצא בירידה מתמדת (חצה בשנה שעברה את רף ה־10 לידות ל־1,000 נפש כלפי מטה – קצת יותר מחצי משיעור הילודה של האוכלוסייה היהודית). הסיבה לכך היא שמרבית המתגיירים הם למעשה מתגיירות צעירות, ולכן רוב הילדים של מי שעלו כלא יהודים על פי ההלכה לארץ (גברים ונשים) נולדים כאן כיהודים: כל ילדי הגברים שמתחתנים עם יהודיות, וחלק ניכר מילדי הנשים, בזכות גיורן. עם גיור קטינים ומאמץ לגיור מסורתיים, סביר מאוד שמצב זה יוכל להשתפר פלאים ולאפשר את חזרתם ליהדות על פי ההלכה של צאצאי המתבוללים בגולה שהחליטו לעלות ארצה.
דבר חשוב שאפשר ללמוד לימינו מן המצב בספרד בסוף ימי הביניים ובתחילת העת החדשה הוא שבספרד, אחד הגורמים החשובים ששמרו על זהותם הנפרדת של ה"קונברסוס" (יהודים שהמירו את דתם לנצרות) וצאצאיהם היה העוינות מצד הסביבה. עוינות זו התבטאה בספרי יוחסין, בסירוב להתחתן עם הקונברסוס ובהקמת האינקוויזיציה, ששמרה על אותם ספרי יוחסין עד תחילת המאה ה־19.
מרבית יהודי הרצף שעולים כעת ארצה רוצים להיות שייכים לעם ישראל, להדגיש את זהותם היהודית ו"לתקן" את נישואי התערובת של אבותיהם. יחס מקרב יכול להביא את חלקם בחזרה לעם ישראל ואף לקרבם לקיום תורה ומצוות. בניגוד לכך, יחס עוין מן הממסד הרבני ומן הנציגים הפוליטיים של הציבור הדתי יכול להביא ליצירת זהות נפרדת, בדומה לזו של הקונברסוס בספרד, שעלולה להשאיר את הבעיה לעוד מאות שנים.
מהבחינה הזו אנו בתקופה גורלית במיוחד. האם נשכיל לקלוט את העולים שאינם יהודים על פי ההלכה לתוכנו? או שהעוינות שלנו תגרום להם ולצאצאיהם לפתח זהות עצמאית שאיננה יהודית בלבד?
רבים בציבור הדתי והמסורתי בישראל רואים בנישואי התערובת בגולה ויתור של האדם המתחתן עם בן זוג גוי על זהותו היהודית. בעיני אותם אנשים, היהודי שהתחתן עם גויה ויתר על יהדותו, לכן איננו צריכים להתאמץ כדי להחזיר את ילדיו לעם ישראל. אולם אנשים שגדלו בארץ, ואף בקהילות דתיות מבוססות בגולה, אינם מבינים את הקושי העצום שיש בשמירה על זהות יהודית בקהילות בגולה שאינן מבוססות מבחינה דתית. בברית המועצות לשעבר, בגלל האנטישמיות הרבה והיעדר ממסד רבני מסודר, לא הייתה באמת אפשרות לגייר את בן או בת הזוג הנוכרי ליהדות (בניגוד למצב במערב), ואפילו לא להקים קהילות ומוסדות יהודיים. גברים רבים שהזדהו מאוד עם יהדותם, ושנכפה עליהם לחיות ללא מסגרת יהודית מסודרת, התחתנו עם בת זוג לא יהודייה וניסו בכל כוחם להעביר לצאצאיהם את הזהות היהודית. חלק מן הילדים הזדהו עם היהדות של הוריהם והעבירו אותה לצאצאיהם, שכעת החליטו לעלות ארצה.
אנשים שעולים לארץ מתוקף סעיף הנכד היום אינם זרים שפולשים לארצנו, אלא אחינו שמנסים לחזור הביתה. אל לנו לסגור את הדלת בפניהם.
הכותב הוא פרופסור במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן־גוריון בנגב
***