השסע העמוק שנפער בחברה הישראלית בעקבות הרפורמה במערכת המשפט עורר גם את יהודי העולם, ובעיקר את הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם אחרי זו שחיה בארץ הקודש – יהדות ארצות הברית – לעסוק בנושא. הליברלים מבין הארגונים הביעו מחאה, תרמו ואף עשו צעדים אקטיביים נגד הרפורמה. ארגונים אחרים הסתפקו במילים. המסר שעבר מצפון אמריקה לירושלים היה ברור: יהודי ארצות הברית מודאגים שמדינת ישראל, שהייתה בשבילם סמל במשך שנים ארוכות, עומדת בפני שבר קשה שעלול להשפיע גם עליהם.
באחרונה שלחו פדרציות הקהילות היהודיות של צפון אמריקה, הארגון היהודי הגדול ביותר בארצות הברית, מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו וליושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד בבקשה שיעצרו את החקיקה המשפטית וישבו לשיח סביב הרפורמה. צריך להבין שמדובר בארגון שמייצג 146 פדרציות מקומיות ועוד כ־300 קהילות קטנות בכל רחבי ארצות הברית ומגייס מדי שנה יותר משני מיליארד דולר לתמיכה בקהילות יהודיות ובישראל.
"אנו מכירים בכך שכל מערכת בלמים ואיזונים תהיה שונה מאלה שבמדינות שלנו, אך לשינוי כה דרמטי במערכת הממשל הישראלית יהיו השלכות מרחיקות לכת בצפון אמריקה, הן בתוך הקהילה היהודית והן מחוצה לה", לשון המכתב.
אז מה מציק כל כך ליהודי ארצות הברית והאם הם מקבלים תמונת מצב ברורה על המתרחש בישראל? עד כמה הם מבינים בכלל בפרטי הרפורמה והשפעתה? ד"ר דוד ברק־גורודצקי, ראש תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית באוניברסיטת חיפה, מנסה להכניס אותנו לנבכי החשיבה של היהדות האמריקנית שרובה מזוהה עם הצד הליברלי יותר. "ראשית, כשמדברים על יהודי ארצות הברית, כדאי לעשות הבחנה בין היהודים הליברלים, שהם הרוב – מצביעים לדמוקרטים, משויכים לקהילות רפורמיות, קונסרבטיביות או שאינן מזדהות, חלק מהקהילות האורתודוקסיות־הליברליות – ובין קהילות אחרות כמו חרדים, ישראלים, יוצאי ברית המועצות לשעבר ועוד. חשוב לזכור שרוב היהודים בארצות הברית, כ־70 אחוזים ואולי יותר, הם ליברלים, אבל לא כולם".
"בעיני הצד הליברלי ביהדות האמריקאית, בדומה לפחות לחלק מהשיח הליברלי בישראל, השסע בארץ נתפס כמאבק של בני האור בבני החושך. מצד אחד ליברליזם שמגן על זכויות הפרט, למשל של קהילת הלהט"ב, ומצד שני – משיחיות לאומנית. ככלל, אין ביהדות האמריקאית הליברלית קבלה של הביקורת האפשרית על מערכת המשפט בישראל, או של צורך בשינוי כלשהו במערכת המשפט. כל שינוי כזה נתפס כאיום על הדמוקרטיה, שהיא בעיני יהדות ארצות הברית ערך חשוב בזהות היהודית שלהם, שמעמידה במרכז תפיסות של שוויון וחירות, ובשורה התחתונה – את הליברליזם עצמו", הוא מוסיף.
יהודי ארצות הברית באמת מבינים את הסיטואציה כאן ויש להם את כל האמצעים להבין אותה? או שחלק מהם פשוט מסתמכים על הקרובים אליהם שחושבים, כנראה, בדיוק כמותם?
"מקורות המידע של יהודי ארצות הברית הם לא מגוונים, והם לא באמת חשופים לדיון מהותי בין שני צדדים. זאת אחת המחלות של תקופתנו – כל צד ניזון מאמצעי התקשורת ומהקהילות הפנימיות שלו ברשתות החברתיות, וכפועל יוצא מכך הדעות מקצינות ואין גישור. בהקשר הספציפי של הקשר של יהודי ארצות הברית עם ישראל, יש תופעה נוספת שכדאי לשים אליה לב. בפרט משנות השמונים והלאה, יהודים ליברלים מארצות הברית מנהלים את עיקר הקשר שלהם, גם הפילנתרופי, עם גורמים ליברלים בישראל. באופן טבעי, אלה הופכים להיות הגורמים שמתווכים ומפרשים ליהודי ארצות הברית את המצב בישראל. התוצאה היא תמונה חלקית".
מה בעצם היו רוצים יהודי ארצות הברית לראות שמתרחש כאן? בקרב הארגונים היהודיים הייתה תחושה של הקלה בעקבות עצירת החקיקה.
"החקיקה היא כאמור בעיני יהודי ארצות הברית איום ממשי על זהותה הדמוקרטית של ישראל, והם אכן חשו הקלה בעקבות עצירתה. הם גם לא היססו ככלל להביע את עמדתם נגד החקיקה. אך הבעיה האמיתית עמוקה יותר. יהודי ארצות הברית הליברלים, בשורה התחתונה, היו מעדיפים לראות פה ממשלה ליברלית שקרובה יותר לערכיהם. הם מקבלים את הכרעת הבוחר בישראל, אך הם מתקשים להשלים איתה. בעיניי, הם צריכים לשנות גישה. מדינת ישראל, עם המגוון הזהותי והגרעין השמרני שלה, לעולם לא תהיה דומה לערכים של הקהילה היהודית בארצות הברית, שגורלה כרוך בליברליזם שמאפשר בסופו של דבר את השתלבותה בחברה האמריקאית. אסור לשכוח שהסיפור של יהדות ארצות הברית הוא סיפור של הצלחה חסרת תקדים של קהילה יהודית בהשתלבות בחברה לא־יהודית. אבל מדינת ישראל היא שונה, ולעולם לא תוכל לעמוד בציפיות שלהם.
"השאלה היסודית היא האם הקהילה היהודית בארצות הברית מצד אחד, ומדינת ישראל מהצד השני, יכולים לפתח קשר שמושתת על ההכרה בשוני, קשר של אחדות ההפכים. זה דורש מהם הרבה, אך לא פחות מכך – זה דורש מאיתנו הרבה. שני הצדדים נדרשים לענווה וליכולת קבלה של האחר, גם כשאיננו מסכימים איתו. על בסיס נכונות כזו אפשר לחשוב על מודלים לפתרון, גם בשאלות קשות של עמדות פוליטיות ואפילו בשאלות של גיור. בעיניי, זאת המשימה הגדולה של דורנו".
איפה אנחנו מפספסים? מה איך היינו צריכים לספר את הסיפור כדי שיובן טוב יותר בקהילות היהודיות?
"קודם כול, צריך להודות שזאת משימה קשה. חלק גדול מהמורכבות של הסיפור הישראלי לא עובר היטב את הפילטרים הרעיוניים של היהדות האמריקאית, שהיא תוצאה של נסיבות קיום שונות ומערכת ערכים שונה. פרט לכך, יש שתי אסטרטגיות שאפשר לנקוט. מצד אחד, אנחנו לא מספיק קשובים למערכת הערכים של יהודי ארצות הברית בעת ניהול השיח איתם. מצד שני, אנחנו צריכים לספק להם כלים לשיח מחוץ לגבולות שלהם, זאת אומרת – לא רק במרחב הליברלי אלא במרחב של גישור בין ליברלים לשמרנים, מציאת האמצע והטוב המשותף. אי אפשר להבין את המצב בישראל, ההיסטורי והעכשווי, רק בכלים של ליברליזם. אבל צריך לדעת גם להשיב במטבע ליברלי, כשצריך.
"יש כאן בסופו של דבר עסקת חבילה. אם רוצים להרחיב את המנעד של הדעות שיהודי ארצות הברית חשופים להן, צריך לתת משהו בתמורה – בפרט ביחס להכרה בלגיטימציה של הזהות היהודית שלהם, על זרמיה השונים. זה בוודאי נושא שקשה לציבור הדתי והשמרני בישראל, אבל זה חיוני, ויש פתרונות שאפשר לחיות איתם. בסופו של דבר הם בשר מבשרנו".
מנווה אילן תצא תורה
בעבר, כך נראה, התמיכה במדינת ישראל הייתה קונצנזוס ביהדות האמריקנית. הפרה הקדושה הזאת נשחטה מזמן, אבל נראה שבתקופה הנוכחית הקיטוב בישראל בא לידי ביטוי גם מהצד האמריקני.
אילן גאל־דור, מנכ"ל ארגון גשר, מסביר: "הייתה פעם תפיסה שיהודי בחו"ל תומך בישראל בכל מקרה ובכל מה שתעשה. באופן כולל זה עדיין כך ויהודי העולם לא מתערבים בתוככי ישראל. אבל יש מקרי קיצון שבהם הם זועקים. לכעוס עליהם זה להפסיד פעמיים. אלה שמרגישים שיהודי העולם יוצאים נגדם בלי סיבה צריכים לתהות כיצד הם הגיעו למסקנה שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת בסכנה. הרי אם נפתח את מהדורות החדשות המרכזיות נשמע את המסרים הללו. זה רוב מה שאנחנו שומעים כאן, אז אל לנו להתפלא שזה מה ששומעים שם, ורק את זה, ולכן הם מביעים דאגה.
"לצערי בשנים האחרונות נוצרה הקבלה מסוימת, גם בגלל תהליכים פוליטיים בארצות הברית וגם בגלל תהליכים כאלה בישראל. אם פעם גם הרפובליקנים וגם הדמוקרטים תמכו בישראל ובירושלים פעלו מול כל ממשל באופן שווה, בשנים האחרונות נוצרה מציאות של חיבור חזק יותר בין הרפובליקנים לימין הישראלי ובין הדמוקרטים לשמאל הישראלי. כך נוצרה סוג של חלוקה – מי חבר של מי. כך, אם בעבר היית יהודי דמוקרט אמריקני ותמכת בישראל בלב שלם, היום אתה פועל אחרת בגלל החיבורים הללו", מבהיר גאל־דור.
מה היינו צריכים לעשות אחרת? איפה טעינו בהבהרת המצב ליהדות התפוצות?
"ממשלת ישראל צריכה להסביר את המהלכים שלה טוב יותר – בשביל זה יש משרד תפוצות ושגרירים בכל מדינות העולם. המשימה של השגרירים היא להסביר את מדיניות הממשלה – תהיה אשר תהיה. כמובן שצריך לתת להם את כל הכלים לכך. כך יהודי התפוצות יוכלו לשמוע את כל הצדדים ולהבין או לפחות לנסות להבין את מהלכי הממשלה. המשימה הגדולה שלנו היא לראות איך מחזירים את האהדה לישראל בלי שזה יהיה תלוי בצידי המתרס הפוליטיים.
"גם אצלנו צריכים להבין שהפוליטיקה בארצות הברית מאוד חזקה בתקופה הזאת, ואם אתה דמוקרט זה יוצר סט של מחויבויות. לכן כשהממשלה פה היא מהימין, הדמוקרטים באופן אוטומטי מתרחקים ממנה. כפי שציינתי, בגלל זה ישראל צריכה להיות הרבה יותר אקטיבית, יוזמת ומשתפת פעולה עם כל היהודים בארצות הברית. זה נכון שככל שהיהודים יותר ליברלים הם פחות תומכים בממשלת הימין, והשאלה היא: איך מתמודדים עם המציאות? נעלבים וכועסים או מנסים ליצור גשר וחיבור לכולם".
גאל־דור בטוח שרבים מיהודי ארצות הברית נוקטים עמדה שאינה נוחה לתומכי הממשלה מתוך דאגה משום שהם מקבלים תמונת מצב מאוד מסוימת. "כשאתה נמצא רחוק ממקום, אתה שומע כותרות. אם אנחנו יודעים שבארץ רחוקה היה ניסוי גרעיני, נסיק מיד שהמדינה מפתחת נשק אטומי ואין לנו מושג עמוק יותר. מתנגדי הרפורמה הצליחו לייצר כותרות שרפורמה משפטית היא אנטי־דמוקרטית. לכן היהודים אוהבי ישראל שגרים ברחבי העולם שמעו והבינו שמדובר בסכנה לדמוקרטיה, ומבחינתם כדי להפגין את אהבתם ודאגתם לישראל הם צריכים להביע את דעתם נגד. מי שמבין את זה כך אומר לעצמו שאם אכפת לו מישראל עליו לעשות הכול כדי להביא אותה למקום טוב יותר".
"האנשים שהובילו את הרפורמה לא עשו שום הסברה בקרב יהודי העולם, ומי שהוביל את כל המהלכים התקשורתיים הם אותם אנשים שמתנגדים לרפורמה והם יצרו משוואה שלפיה המהלך שווה לקץ הדמוקרטיה. הצד החיובי הוא שאני רואה שלחלק גדול מיהודי העולם אכפת מאוד ממה שנעשה בישראל, אבל הם נתונים לקולות שהם שומעים ולא לאלה שלא נשמעים", הוא מסכם.
כשאין הבנה חוזרים לאינסטינקט
שמואל רוזנר, מומחה לארצות הברית ופרשן כאן חדשות, חושב שיהודי ארצות הברית בעיקר חשים מעורערים משום שאלה מהם שישראל נמצאת במקום גבוה בסדר היום שלהם – שואבים ממנה הרבה כוח. "הציבור היהודי בארצות הברית, כמו חלק גדול מהציבור בישראל, מאוד מבולבל מהמצב הנוכחי וחש אי נוחות מכך שהישראלים נלחמים אלה באלה ומתקשים להגיע להכרעות. זה מהדהד ליהודים בארצות הברית קודם כול את הבעיות הפנימיות שלהם ואת החששות שלהם מהקיטוב העמוק שיש באמריקה וההשפעה שלו עלינו, ובנוסף לכך מקשה עליהם את היכולת להזדהות עם ישראל כמוקד יציב של זהות".
מה השאלות שמעסיקות אותם בהקשר הישראלי בימים אלה?
"דברים התערערו להם. ברגע שלא ברור מבחינתם מהי ישראל, מה החזון שלה ולאן היא הולכת, במקום עוגן של יציבות אתה מקבל ספינה מיטלטלת שקשה מאוד להיאחז בה. אז רבים מהיהודים מודאגים ומבולבלים. כמובן שיש את הנדבך הפוליטי, וכל קבוצה ביהדות אמריקה יש לה את הקבוצה בישראל שהיא יותר סומכת עליה ומחוברת אליה. אני חושב שיהדות אמריקה מוצאת את עצמה במבוכה שמאוד מקשה עליה את הקשר היומיומי עם ישראל.
"מבחינת היהודים בעולם ישראל צריכה להיות אי של יציבות, גאווה וזהות. ברגע שאנחנו לא מספקים את הסחורה הזאת אנחנו הופכים בשבילם לפחות משמעותיים. היהודים מחכים שהמדינה עצמה תחזור למסלול הרגיל שלה ונראה שהם יקבלו כל הסדר שיניח את הדעת ויתקבל בהסכמה רחבה. התיקון צריך להתחיל אצלנו בבית פנימה. אם אנחנו רואים את עצמנו כמדינת הלאום של העם היהודי עלינו לספק עמוד תווך אמיתי ולא משענת קנה רצוץ".
אתה מכיר היטב את הקהילות היהודיות השונות בארצות הברית. הם באמת מבינים על מה הוויכוח?
"אם ננסה לבחון לעמוק יהיו יותר יהודים שיגידו שהם מתקשים לעכל את הרפורמה או אפילו יאמרו שהיא פוגעת קשות בדמוקרטיה. אבל האמת היא שלאמריקנים הסיפור מסובך כי השיטה אצלם שונה מאוד, וכל ניסיון שלהם לפענח מה קורה פה ולתרגם את זה למונחים שהם מכירים מהמערכת הפוליטית שלהם או מההסדר החוקתי או מהיחסים בין הרשויות אצלם הוא לא מוצלח. לכן אנשים נשארים עם האינסטינקט שלהם ועם המחנה שהם מזדהים איתו, ואם רובם מקבלים את המידע מהמחנה של המרכז־שמאל אז הם מביעים חשש ודאגה.
"ליהדות אמריקה הרבה יותר נוח כשישראל לא מפולגת אלא כשהיא מאוחדת ואין צורך לבחור קבוצה מסוימת להזדהות וקבוצה אחרת שאליה תתנגד, וזה מה שהם שואפים שיקרה".
בשורה התחתונה אפשר כמובן לומר שיהודי ארצות הברית, שברובם אינם מזוהים כלל עם הימין הישראלי, מטבע הדברים יהיו נגד מהלכי הממשלה. אבל דווקא מתוך רצון להסתכל על העם היהודי בכללותו, כדאי לתת את הדעת גם על השקפתם של יהודים אלה. אומנם מי שמשפיע בסופו של דבר על הנעשה במדינה הם אזרחי ישראל ולא יהודי העולם, אבל ניכר שכפי שמהלך הרפורמה לא הוסבר בצורה טובה לציבור הישראלי, יהודי העולם נותרו עם סימן שאלה גדול הרבה יותר לגביה ובחרו את העמדה שהיה להם הכי קל לבחור.
הוויכוח סביב הרפורמה המשפטית הוא נקודת קצה שיכולה להבליט ולשמש כתמונת מראה למובילי המהלך, שהיו רוצים מאוד לקבל תמיכה מיהדות ארצות הברית בפרט ומהעולם היהודי בכלל. במקרה הזה הם לא זכו לה, בעיקר כי לא פעלו במישור הזה ולא חשבו כיצד לנסות לרתום למטרתם את האחים שמעבר לים. בין שלל הדברים שממשלת ישראל הנוכחית יכולה וצריכה לטפל בהם, הקשר עם יהודי התפוצות צריך להיות במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות.
***