"הרייטינג עולה ועולה, הפאנל משתבח ומשתבח, ובום! פיצוץ גלקטי", כך מתאר בהתלהבות ינון מגל, מגיש התוכנית 'הפטריוטים' ב'עכשיו 14', את הנסיקה המטאורית של הערוץ בחודשים האחרונים. 'עכשיו 14', עד לפני כשנה וחצי 'ערוץ 20', שדרג את חוויית הצפייה בו כשעבר לפני יותר משנה לאולפנים חדשים במודיעין, עבר דירה בשלט מ־20 ל־14 וגייס לשורותיו טאלנטים חדשים כמו מגיש תוכנית הבוקר שי גולדן ומגישת החדשות מגי טביבי. לצד זאת השיקו בערוץ תוכנית לייף סטייל בהגשת הזוג עדן הראל ועודד מנשה, ולאחרונה הצטרף למהדורת החדשות גם המגיש הוותיק שרון גל.
חבר מביא חבר
אני מנסה לברר מהו הגורם לעלייה בצפייה ומהו סוד ההצלחה של הערוץ. אודליה סיטבון, עורכת המשנה של 'הפטריוטים', תוכנית הדגל של 'עכשיו 14', מודה כי "יוצא לי לחשוב המון מה סוד ההצלחה של 'הפטריוטים', ואולי התשובה היא שזו תוכנית שמביאה תוכן שנחשב לכבד בעטיפה קלילה. 'הפטריוטים' היא תוכנית אקטואליה שעושה שואו מצוין. אנחנו מנסים להנגיש תוכן שהוא לעיתים קשה לעיכול ויכול לעצבן ולתסכל דרך קליפים משעשעים, פאנצ'ים של חברי הפאנל ותוכנית שהיא בגובה העיניים. הצופה מרגיש שהוא אחד מהחבר'ה. הצופים שלנו מרגישים שהם חלק ממה שקורה על המסך", מסבירה סיטבון.
יש עלייה ניכרת ברייטינג שלכם לאחרונה - מארבעה אחוזי רייטינג עליתם לשמונה ולתשעה אחוזים. זו מגמה חולפת או שהיא עתידה להישאר?
"העלייה הפכה להיות קבועה. בימים חזקים במיוחד צופים בנו כ־200 אלף צופים", היא מציינת. "לדעתי זה עובד בדרך של חבר מביא חבר. מה שעוד תורם לרייטינג הוא העובדה שלינון מגל יש חשבון חזק מאוד בטוויטר, וגם שאר הפאנליסטים חזקים ברשתות. רבים מהאנשים האלה משדרים ברדיו בבוקר, הם שולטים בסדר היום, אלו עיתונאים ואנשי תקשורת ותיקים".
סיטבון סבורה שהתוכנית בפרט והערוץ בכלל ממלאים ואקום שהיה קיים לאורך שנים. "אנשים אומרים: לא היה לנו קול עד שהגעתם. אנחנו מקבלים הודעות בפייסבוק: תמסרו תודה לינון שמבטא את מה שאני מרגיש וחושב, הוא הפה שלי. אנשים היו צמאים לשמוע מגישים שמדברים ככה, ופתאום יש להם את זה כל ערב בטלוויזיה שלהם". גורם נוסף להצלחתו הגדולה של הערוץ, לדעתה, הוא הניסיון של ראש הממשלה הזמני לשעבר יאיר לפיד לסגור את הערוץ במהלך קמפיין הבחירות האחרון: "זה דווקא נתן לנו דחיפה חשובה".
איך אתם בוחרים את התכנים? הפאנליסטים מעורבים בבחירת הנושאים?
"אם יש נושא מסוים שחשוב לפאנליסט, הוא משתף אותנו, אבל בדרך כלל אנחנו בוחרים את התכנים עם ינון. לא כל הנושאים שעל סדר היום נכנסים אלינו, כי הפורמט של התוכנית הוא דיון. אם הנושא לא יעורר דיון הוא לא ייכנס לליין־אפ. אנחנו גם מנסים לכסות כמה שיותר תחומים חוץ מפוליטיקה. אולי הכול נראה קשור ומעורב בפוליטיקה, אבל יש לנו אייטמים רבים על כלכלה, חינוך, יהדות או צבא. אנחנו מכניסים גם סוגיות אחרות, והכי חשוב בעיניי זה שבכל נושא שאנחנו מעלים, אנחנו מבטאים קול שהרבה מאוד שנים לא נשמע בטלוויזיה, בטח לא בפלטפורמה כזאת. הקול של העם נשמע בפריים טיים, ובשבילי זה הדבר הכי חשוב".
"לאנשים נמאס לשמוע כמה יש פה דיקטטורה"
שי גולדן הוא מגיש תוכנית הבוקר בערוץ. גולדן הוא איש תקשורת ותיק, שמילא תפקידים בולטים של עריכה וכתיבה ב'הארץ', 'ידיעות אחרונות', 'מעריב', ו'וואלה', ואף הגיש תוכניות בערוץ 2 ובערוץ 13. בנובמבר 2021 החל גולדן להגיש את תוכנית הבוקר של 'עכשיו 14', שלאחרונה צוברת רייטינג וכבר מצליחה לעקוף את שיעורי הרייטינג של תוכנית הבוקר בהגשת גאולה אבן בערוץ 13.
לשאלתי אם המגמה של עליית הרייטינג יציבה, הוא אומר שטלוויזיה היא עסק הפכפך, אולם המגמה חיובית, ולדעתו יש אופק אף לצמיחה נוספת. גולדן סבור כי יש כמה גורמים עיקריים להצלחה. הראשון הוא הסרת המסכות בתקשורת: "ערוץ 12, ובעיקר 13, לקחו צד. הם בעד המחאה ונגד הממשלה באופן מובהק. בעיניי הם הפכו לערוץ יחסי הציבור של המחאה, ולכן מי שמרגיש אחרת, אפילו אם לא באופן קיצוני, מבין שאין לו מה לחפש שם. להרבה אנשים נמאס לשמוע כמה נתניהו רע וכמה יש פה דיקטטורה, או שבן גביר ואבי מעוז הולכים להפוך את נשות ישראל לשפחות. אנשים לא רוצים שיגידו להם שהם נחותים כי הם הצביעו ליכוד. בעבר הייתה תחושה שאין אלטרנטיבה, הציבור היה שבוי במדורת השבט של ערוצי המיינסטרים, ולכן אנשים נאלצו לבלוע את התוכן שלהם. היום כבר יש אלטרנטיבה".
גורם נוסף שגולדן מציין קשור גם לשדרוג הטכני והוויזואלי שעבר הערוץ: "עברנו למיקום טוב יותר בשלט, ואנחנו נמצאים מיד אחרי 11, 12 ו־13. זה הבדל דרמטי, כי בזפזופ, הערוץ הוא כעת ההמשך הטבעי. זה נשמע הבדל קטן, אבל זה לא. כמו כן לערוץ יש אולפנים חדשים והוא שדרג את עצמו מבחינת הנראות. המסך שלנו נראה טוב הרבה יותר ממה שנראה לפני כן".
גורם נוסף שהוא מציין הוא הפריחה של הרשתות החברתיות והעוצמה שיש שם לחלק ממגישי הערוץ והפאנליסטים. "ערוץ 14 הושק בנובמבר שעבר, ואז התחיל סחף לכיווננו של אנשים שגילו שאצלנו לא אומרים להם שהם מטומטמים, והם פתאום יכולים לשמוע את מה שהם מאמינים בו. יש ערוץ שבו הם מרגישים שמכבדים אותם. מציגים אותנו כשופרות, אבל באופן אירוני, לפחות אצלי באולפן, הפאנל מגוון הרבה יותר מאשר ב־12 וב־13. אני מביא גם פרשנים ערבים ושמאלנים ומאפשר לכל הדעות להישמע. ב־12 או ב־13 מביאים שישה פאנליסטים שמחזיקים באותה דעה ופאנליסט אחד ימני לרפואה", מתאר גולדן. "קחי למשל את אמיר איבגי, שאני אוהב מאוד וחושב שהוא עושה עבודה נהדרת, אבל הוא יושב מול שישה אנשים שברגע שהוא פותח את הפה הם צורחים עליו ונותנים לו להרגיש אידיוט. גם הדרך שבה השאלות מוצגות כלפי פאנליסטים ימנים מיד מכניסה אותם לפוזיציה אפולוגטית: 'אתה מסכים עם האמירות המפלגות של קרעי ודיסטל־אטבריאן? נראה לך הגיוני שאבי מעוז יקבל תפקיד במשרד החינוך?' כימני אין לך שום יכולת להציג טיעון, כי מיד מתנפלים עליך ואתה מושתק. החוויה שעובר אמיר איבגי היא גם החוויה של הצופה הימני, שמרגיש שהוא לא רצוי שם ושרוצים לסתום לו את הפה".
גולדן סבור שהתהליך שמתרחש בתקשורת הישראלית הוא בהחלט מבורך: "מדורת השבט היא קונספט כוזב של גורמים מסחריים שרצו לפנות לקהל כמה שיותר גדול. עד לאחרונה הערוצים התיימרו לייצג את כל הישראלים, ועכשיו המסכות הוסרו. 12 ו־13 מייצגים רק את תומכי המחאה ואת הטייסים הסרבנים. למסעודה משדרות וליוסי מקריית שמונה אין שם קול, וגם מתנשאים עליהם. כיום יש כמה מדורות שבט: מדורת השבט של הימין היא 14, ומדורות השבט של השמאל הן 12 ו־13, וזה ממש בסדר. אני בעד שכל אחד יחליט מול איזו מדורה הוא רוצה להתחמם ולהדליק את הפינג'אן שלו. התחושה שכולנו ישראלים ושיש בינינו הסכמות על דברים רבים התפוגגה, ויש הרבה יותר מחלוקות מהסכמות כיום, אפילו על דברים כמו צה"ל וביטחון. אם פעם לאח הגדול היו ארבעים אחוזי רייטינג, עכשיו זה נגמר. אנשים רוצים להתכנס לקבוצות הייחוס שלהם, וזה בסדר גמור".
'עכשיו 14' הוא ערוץ צעיר מאוד. איך החוויה המקצועית שלך בשידור בו לעומת הערוצים האחרים?
"זה ערוץ בחבלי לידה. יש לו עוד מהלכים רבים לעשות, והוא ודאי צריך להרחיב את יכולותיו. מרבית האנשים בכל ערוץ טלוויזיה אינם הטאלנטים אלא אנשי מנהלה, הפקה, תחקיר, שיווק, דיגיטל, במאים ועוד. אלה האנשים האמיתיים שעושים טלוויזיה, והם חשובים לא פחות מהטאלנטים. לאט לאט הערוץ מגדל אנשי טלוויזיה מהצד הימני של המפה, עורכים, מפיקים ותחקירנים, וברוך ה' נראה את המהפכה הולכת וגדלה עם אנשים שילכו ויתמקצעו יותר ויותר. אני אופטימי מאוד".
איך תתחרו בהפקות היקרות של הערוצים האחרים שאינן אקטואליה?
"אני לא בהנהלת הערוץ", מדגיש גולדן, "אבל אני לא חושב שאנחנו רוצים להתחרות בריאליטי וכדומה. אגב, יש משהו מוזר בלעשות משדר חדשות ולהגיד 'המדינה נחרבת', ואז לעבור לפרק של הזמר במסכה. חלק גדול מהכוח של 12 ו־13 נעוץ בעובדה שהם נותנים בידור, אבל בשמונים אחוז מזמן המסך שלהם הם עוסקים באקטואליה. בפריים טיים הם נותנים לחם ושעשועים, וככה הם מושכים קהל. אנחנו לא חייבים לשחק את המשחק הזה".
אתה מרגיש שהקול שלך משפיע יותר מאז שעברת ל־14?
"חד־משמעית. לציבור הימני יש מעורבות רבה מאוד וקשר חזק עם מובילי הדעה שלו. עכשיו, למשל, כתבתי ברשתות שאני ממליץ לעצור את החקיקה ושהפיטורין של שר הביטחון גלנט הם טעות קשה בעיניי, ופתאום הופנה כלפיי כעס גדול. חלק מהאפקט של 14 זה שהוא משמש בית ופה להמון אנשים שחשו מושתקים. מבחינתם אתה הדובר שלהם, וכשאתה אומר דברים שהם מתנגדים אליהם, הם כועסים ונפגעים. ספגתי נאצות וקללות מכוערות מאוד. זה לא נעים, אבל אני מבין שזה נובע מכך שאנשים מרגישים שאני הפה שלהם וזו כביכול הפניית עורף מבחינתם. צריך ללמוד לנווט בין הרצון לשמש פה לקהל לבין הצורך להשמיע קול ביקורתי, כמצופה מעיתונאי. בשמאל אי אפשר להשמיע שום קול אחר, אבל בימין יש שיח ער, וגם אם אנשים כועסים אפשר לנהל דיון פורה ומשמעותי".
"14 זה האיילון שלנו"
יותם זמרי הוא פאנליסט קבוע בתוכנית 'הפטריוטים', ומדי פעם הוא מגיש תוכנית ומשתתף בפאנלים נוספים של הערוץ. העלייה ברייטינג קשורה בעיניו לכמה גורמים. "קודם כול, מובילי הערוץ הבינו שאנחנו צריכים להיראות טוב יותר כדי להשאיר את הצופים. עשינו את העבודה הזו כשעברנו לאולפנים החדשים, ועכשיו הדברים נראים איכותיים יותר", אומר זמרי.
"כמו כן, העלייה התחילה במערכת הבחירות האחרונה, כשהקלחת הפוליטית הייתה סוערת מאוד והיה חוסר מענה כמעט מוחלט בהרגלי הצפייה הישנים. אנשים בציבור הימני כיום הרבה יותר מעורבים פוליטית גם מבחינה רגשית, וערוצי המיינסטרים הישנים רק הולכים ומתרחקים מהם. באולפנים הישנים הציבור הימני תמיד הרגיש מותקף, טועה ונחות, ולכן במערכת הבחירות האחרונה הוא החליט לתת צ'אנס לחבר'ה האלה, שנראים טוב יותר עכשיו, בבחינת 'אם הם השקיעו בי - אני אשקיע בהם ואתן להם צ'אנס'.
"יש ציבור ימני גדול שבכלל לא נחשף אלינו עד הבחירות האחרונות, והאשמה לא הייתה רק בו אלא גם בנו, שלא התאמצנו מספיק בשבילו. החסך והצורך אצל הקהל שמרגיש רע עם התקשורת, יחד עם השיפור בנראות שלנו, הביאו לתחילת המהפכה התקשורתית. עכשיו זה כבר השתנה, ובאיזשהו שלב הערוץ הפך למשהו שאנשים מרגישים שהם לא בעניינים אם הם לא חלק ממנו.
"הם מפגינים ברחובות, ואנחנו מפגינים בשלט. 14 זה האיילון שלנו. זו גם ההפגנה שהכי קשה להוציא אליה אנשים. קל יותר לגרום לאדם לצאת לאיילון מלגרום לו לעזוב ערוץ שהוא צופה בו כל ערב כבר עשרים שנה".
אז זו בעיקר הצבעת מחאה?
"אולי זה התחיל ככה, אבל מי שרואה 'הפטריוטים' נהנה מאוד. זה שואו, אלה אנשים איכותיים, והתוכנית חצתה מזמן את אחוזי הצפייה של הקהל שמכור לפוליטיקה. אנשים רוצים להיות חלק מזה, מרגישים שאנחנו הקול שלהם, והתוכנית גם מרגיעה את המתקפה עליהם מבחינתם ונותנת הרגשה טובה".
אז אולי טוב שאתם משמיעים קול אחיד ומונוליטי?
"אני חושב שאנחנו משמיעים גם לא מעט ביקורת על המחנה, אבל כשאיש מהמחנה שלך אומר שהביקורת מוצדקת, הציבור מקבל את זה טוב יותר. אלה החברים שלי, אז אני סומך עליהם".
אתה אדם שמצד אחד משתדל שלא לקחת את עצמו ברצינות גדולה מדי, אבל מצד שני הפכת למוביל דעה בולט. איך זה משפיע עליך?
"זה מחמיא לי מאוד. לפעמים נראה לי שאנחנו בערוץ לא מבינים עד כמה אנחנו משמעותיים לאנשים. אני מקבל תגובות כאילו אני מנתח מוח", הוא צוחק, "כאילו הבאתי לאנשים מימייה במדבר בחום של חמישים מעלות. זה מרגש אותי מאוד. אנשים פונים אליי וממש בוכים בדמעות, וזה מביך אותי, כי מה אני בסך הכול עושה? אבל כשאתה מבין כמה זה חשוב לאנשים, אתה לא יכול שלא לקחת את עצמך קצת ברצינות. זה גם שם לך אחריות על הכתפיים. בעיניי זו התחלה של השתחררות הימין מכל מיני רגשות קשים שהיו לו כל השנים ועכשיו סוף סוף מקבלים ביטוי".
אתה חושב שהערוץ יצליח למנף את ההצלחה שלו ולשמור עליה?
"הערוצים האחרים קיימים כבר עשרות שנים, חלקם קרסו ונבנו מחדש. אנחנו קיימים שנה בסך הכול. ברור שנצטרך לייצר עוד תוכן".
מה הייחודיות של הערוץ מלבד היותו ימני ומסורתי?
"אולי עצם העובדה שאנחנו נגישים יותר ממגישים בערוצים אחרים, כי צמחנו מתוך הקהל ומתוך הרשתות, התחלנו ממקומות שבהם הכול נגיש וכולם יכולים להגיב על מה שאתה כותב. אנשים בערוץ מרגישים שהם חלק משינוי גדול, ממשהו בעל חשיבות חברתית. זו התחושה של כולם: מעוזרי הפקה דרך טכנאים ומאפרות ועד במאים וטאלנטים. אנחנו בתחושה שאנחנו משיבים מלחמה ווואלה, גם מנצחים".
***