הקרימינולוג והסוציולוג פרופ' אריה רטנר, נשיא המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע, מתייחס בראיון לערוץ 7 לזיכויו של רומן זדורוב בבית המשפט מאשמת רצח תאיר ראדה ז"ל.
את דבריו פותח פרופסור רטנר בברכה על זיכויו של זדורוב, אך בעוד אילנה ראדה מפנה אצבע מאשימה לפרקליטות שטייחה את הפרשה ולמעשה רצחה שוב את ביתה במשך למעלה מ-16 שנים, כלשונה, פרופ' רטנר מטיל אחריות על כלל מערכות האכיפה שעסקו בפרשה מראשית החקירה ועד שלבי הערעור.
"האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית לא רק כלפי הפרקליטות, אלא כלפי כל גורמי מערכת אכיפת החוק שעסקה בפרשה, החל מהחקירה ועד גיבוש כתב האישום בפרקליטות ועד בתי המשפט שאימצו לחיקם את הראיות שחלקם היו מלאות חורים וטלאי על טלאי. היום הדברים נחשפים בחלקם כי זה רק זיכוי מחמת הספק".
"כאשר ישנה הודאה תחת לחץ, וזה קורה בשלב החקירה ברמת המשטרה והפרקליטות קונה את הדברים ומכניסה הודאה שכזו בלי לבדוק באיזה אמצעים היא נגבתה, אז לפרקליטות יש חלק בזה, ולאחר מכן כאשר בית משפט מתעלם מראיות כמו באיזו סכין זה נעשה והוכחה שטביעת הנעל אינה של זדורוב, לכל הגורמים יחד יש חלק בהרשעת אדם חף מפשע".
לטעמו של פרופ' רטנר היו לאורך ההליך לא מעט תחנות שבהן ראוי היה לחזור ולבחון את הראיות ומהימנותן, אך בכל שלב אומצו טעויות השלב הקודם ובמקום לחזור לאחור הגופים השונים העדיפו גופי החקירה, הפרקליטות והמשפט לשרבב את הטעויות לתוך התיק ולאמץ אותן לחיקם.
"גופים מקבעים בהחלטות שלהם את הטעויות שכבר השתרבבו לתוך התיק ומקבלים אותן. זו בדיוק הבעיה. זו בעיה שעליתי עליה כשחקרתי מאות תיקים לאורך יותר משלושים השנים האחרונות. אמנם לא ניתן בכל שלב לפתוח את התיק מחדש, אבל כשמדובר באחד המקרים הספורים שבהם הנאשם טוען בעקביות טענת חפות אולי צריך גוף חיצוני שיפתח את הממצאים מחדש, יעיין בכל הראיות ואולי יגיע למסקנה הזו מוקדם יותר ולא נצטרך לחכות יותר מ-16 שנים".
באשר לדעת המיעוט הטוענת בין השאר שהיו בידי זדורוב פרטים מוכמנים, שהוא הפליל את עצמו בעדות עצמית, אומר פרופ' רטנר כי לאורך השנים ראה דוגמאות למקרים דומים ולכן הוא "לא מופתע מכך ששופטת מספרת שבידי נאשם פרטים מוכמנים. ראיתי איך במקרים מסוימים המשטרה דואגת שיהיו בידי הנאשם פרטים מוכמנים והוא חושף אותם במהלך השחזור או במהלך מתן ההודאה". בהקשר זה הוא מזכיר את פרשת רצח החייל אולג שייחט, כאשר הוגש כתב אישום נגד קבוצת חשודים ששחזרו את הרצח ובשחזור ניתן לראות "כיצד המשטרה מאכילה בכפית לפיו של הנחקר את הפרטים המוכמנים. זו אחת השיטות שהמשטרה נוקטת בהם".
ברוח זו ניתן לזכור את השחזור הבעייתי של זדורוב, כאשר הוא מבקש לעלות לקומה עליונה יותר ושוטר מפנה אותו לזירת הרצח, כאשר הוא מבקש לשחזר כיצד יצא מדלת תא השירותים אבל השוטרים מפנים אותו לקיר שדרכו דילג הרוצח לתא השירותים הסמוך וכיוצא באלה.
"יש שאלות מכוונות של המשטרה, יש אמצעים מכווינים שסוחבים את הנאשם לכיוון מסוים ולא לכיוון אחר. בשיטות פסולות כאלה הנאשם נחשף וחושף פרטים שהם לכאורה מוכמנים אבל שמישהו דאג שהוא ידע אותם".
לשאלתנו כמה זדורובים יושבים להערכתו בכלא בגלל התנהלות בעייתית ברמה כזו או אחרת של גורמי האכיפה, משיב פרופ' רטנר ומציין כי מחקרו שלו אמנם התמקד במקרים שלא התרחשו בארץ, אך מסקנתו היא שגם אם טעויות שכאלה מתרחשות בשיעור של חצי או רבע אחוז, הרי שהתוצאה היא עשרות או מאות אנשים שיושבים בכלא על לא עוול בכפם על עבירות חמורות או פעוטות שאנשים העדיפו להודות ובלבד שיניחו לנפשם.
על סוגיית תביעת הפיצוי שכעת צפוי זדורוב לפנות אליה, אומר פרופ' רטנר כי "לאדם כזה שאיבד חלק גדול מחייו והדברים גרמו לנזקים לא פשוטים בתא המשפחתי וברבדים נוספים, בהחלט מגיעים פיצויים מהמדינה. השאלה היא אם קיימים מנגנונים במערכת המשפט שבאמצעותם הוא יוכל לתבוע את המדינה. אני מאוד מקווה שכן".
עוד שאלנו אם יתכן והחשש של גורמים במערכת מאפשרות תביעת הפיצוי שתבוא, גם לו יש חלק בהתנהלות גורמי האכיפה שבחרו נתיב חקירה ללכת בו מבלי לבחון טעויות של קודמיהם וראיות בלתי מהימנות דיין. על כך הוא משיב: "קשה לי לענות אם כך המערכות עובדות, אבל זו אפשרות שזה משתרבב לתהליך של פעילות המערכות תחת לחץ ורצון למצוא חשוד ואז משתמשות בכל הכלים האפשריים. זה בהחלט יכול להיות".