הדיין, אב"ד באריאל, הרב יהודה גליק, מעלה בראיון לערוץ 7 נקודות למחשבה סביב המשמעות הדתית של המדינה ושל יום העצמאות לנוכח מאבקי הכוחות בין הרשות השופטת, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.
"מה שקורה עכשיו צריך להביא אותנו כציבור דתי לאומי לחשבון נפש על היחס שלנו למדינה. הדבר הזה מאוד קשה בגלל שהדבר נוגע לזהות שלנו כאנשים המשתייכים לציבור הדתי לאומי", אומר הרב גליק ומבהיר כי בניגוד למאפייני השיח הקיימים כיום, הוא אינו מבקש להטיל אחריות ולחפש אשמים, אלא לקדם בירור אמיתי ועמוק המחייב לעיתים הסתכלות שונה על המציאות.
בהמשך הדברים הציג הרב גליק מספר סוגיות הדורשות התייחסות וחשיבה מחודשת והראשון והטעון שבהם הוא התפילה לשלום המדינה ונוסחה. בדבריו הוא מעלה את השאלה האם נכון להתפלל על ראשי שריה ויועציה באשר הם, בכל צורת ממשל ובכל הרכב ממשלתי, או שמא נכון להגדיר במפורש מהי המלכות שלשלומה מתפלל הציבור הציוני דתי.
מקור שאלתו זו של הרב גליק נובע מהעולה מדבריו של אהרון ברק המייצג תפיסה לפיה המדינה היא מדינה חילונית ככל העמים, ולתפיסה זו השלכות ומשמעויות בהיבט החקיקה והחברה בישראל. הגדרת המדינה ככזו נעשתה ללא דיון ציבורי וללא מהלך חקיקתי המבטא את דעת הרוב, ובניגוד לעולה ממגילת העצמאות עליה חתמו נציגי העם כולו וינה מבטאת ערכים דמוקרטיים בהכרח אלא ערכים יהודיים דווקא.
"אני לא מקבל מדינה חילונית כמדינה יהודית", אומר הרב גליק הסבור כי למעט הקיבוץ הדתי ותנועת נאמני תורה ועבודה אין מי בציבור הדתי שרואה במציאות העכשווית של יחסי דת ומדינה מציאות המקובלת עליהם. לטעמו של הרב גליק נכון היה לציבור הדתי לאומי להביע לפחות באופן סמלי את התנגדותו למדינה חילונית שכזו ואף להביע מרי דתי לאומי נגד מדינה שכזו. הביטוי למרי שכזה צריך ויכול לבוא על ידי שינוי בנוסח התפילה לשלום המדינה.
בהקשר זה הוא מזכיר את עמדת הרב ישראלי זצ"ל לאחר הסכמי אוסלו, ולפיה יש לשנות את נוסח התפילה. עמדה זו לא התקבלה בישיבת מרכז הרב והרב שפירא זצ"ל שאז כבר לא היה רב ראשי התנגד לגישה זו ולרעיון השינוי בתפילה לשלום המדינה. עם זאת הרב גליק סבור כי בימים בהם נוסחה התפילה המונח 'ראשיה' התייחס גם לרבנים הראשיים, מה שאין כן כיום, ומאחר וכך אין מקום לתפילה המבטאת קבלתה של המדינה החילונית וערכיה עלינו.
"חסידי הממלכתיות מביאים דוגמא מאליהו שרץ לפני אחאב כדי לחלוק כבוד למלכות", מציין הרב גליק אך מיד מזכיר את דברי התלמוד על היחס שהיה לאחאב לתורה שאותה ראה כמחמד עיניו, עדות לכך שעל אף מעשיו החמורים עדיין נתן לתורה יחס של כבוד, ומשום כך ראוי היה לריצתו של אליהו. לא היה במעשיו של אחאב כדי לחלן את העם, מה שאין כן במדינת ישראל כפי שנהגו בילדי העולים בשנות החמישים.
"הם צריכים לקבל מסר מהציבור הדתי לאומי שהם הגזימו, שהם עברו את כל הגבולות. המסר הזה צריך לעבור קודם כל כלפי עצמנו", אומר הרב גליק המחדד ומציין כי הוא יגיד הלל בברכה ביום העצמאות, אך האמירה והצעד הסמליים צריכים להיעשות.
בהמשך דבריו מוסיף הרב גליק ומציין כי בדיונים המתקיימים בבית הנשיא לא קיים דיון על המהות והיא היחס לסוגיה הדתית. "אני קורא את דבריו של אהרון ברק ומהם אני מבין שיש כאן בעיה במשמעות הדתית של המדינה היהודית. הוא רואה ביחסי דת ומדינה חור שחור, וחור שחור משמעותו שהוא שואב כל מה שעובר לידו ומבטל את קיומו". מתוך גישה זו, אומר הרב גליק רואה הקבוצה השלטת שאותה מייצג אהרון ברק את המדינה כ"מפד"ל" בראשי תיבות שונים מכפי שהכרנו, מדינה פלורליסטית דמוקרטית ליבראלית, "האם זה מה שאמור להיות מדינה יהודית? אני אומר שלא", אומר הרב גליק.
סוגיה נוספת שיש לדון בה היא שאלת מקומה של מפלגה דתית לאומית בפוליטיקה הישראלית ובהמשך הדברים מעלה הרב גליק גם את הצורך בהקמת טריבונל משפטי דתי שבו ניתן יהיה לדון בטענות של אדם דתי על חברו, בטענות קהילה על רבה, טענות הדדיות בין רבנים וכיוצא באלה סוגיות שהן מעבר לתחומי אחריותו של בית הדין הרבני, תחומי אחריות שגם מהם נעקרה על ידי בית המשפט העליון יכולת ההכרעה מדייני בתי הדין.
לנוכח כל אלה שאלנו את הרב גליק אם עמדותיו אינן מבטאות צעד משמעותי לקראת הסכמה ציונית דתית בנכונות לכאורה של עמדות נטורי קרתא, שהרי יוכלו הקיצוניים שבעדה החרדית לטעון שזה מכבר הם קבעו שלמדינת ישראל אין דבר וחצי דבר עם התורה והיהדות וכל הניסיונות של הציונות הדתית לחבר בין השניים הם ניסיונות מאולצים שלא החזיקו מעמד, ומה שהיה קיים כל הזמן מתחת לפני השטח הולך ומתגלה בתקופה האחרונה.
על כך משיב הרב גליק וקובע כי עמדתו אינה עמדת נטורי קרתא, אלא להיפך. בעיניו למעט אותה קבוצה מתבדלת שאינה מקבלת תקציבים מהמדינה, כל השאר, גם החרדים לפלגיהם, גם אנשי ש"ס, הם חלק מהציבור הדתי לאומי שיכלול גם את הקיבוץ הדתית ואת נאמני תורה ועבודה, אם רק יביעו כפיפות מוחלטת להלכה ולשולחן ערוך. וכלל הציבור הזה מחייב מחשבה ודיון מעמיק על השאלות העולות מחייה של מדינה, שאלות של מוסר, רפואה והלכה, היות ישראל אור לגויים ועוד ועוד. כל אלה מחייבים מענה תורני הלכתי שינבע מתוך סמכות הלכתית וללא כפייה.
בכל דבריו אלה, הנרחבים לכשלעצמם, מבקש הרב גליק לפתוח דיון מקיף בו תשתתף הנהגת הציבור הדתי לאומי על רבני ושליחי הציבור שלה.