אחד הזיכרונות הראשונים שלי הוא מגיל חמש. הייתי אז בגן חובה. לכבוד חג הפסח תפרו לנו בקיבוץ בגד חדש יפהפה, עם הדפס של תותים על הבד. כולנו עמדנו נרגשים, רועדים מגודל המעמד, מול תשע מאות חברי קיבוץ, כדי לשיר "מה נשתנה". אפילו אז, בהיותי חילונית, שמאלנית, רחוקה מאוד מאוד מהיום, המילים הללו ריגשו אותי בצורה לא רגילה. למרות שאני זוכרת איך הייתי קצת מוטרדת מהעובדה שלא הצלחתי להבין לאיזה אריה מתכוונים, במשפט "שהאריה רכות"...
השעון רץ קדימה חמישים שנה, ואני יושבת עכשיו מול המחשב, במרחק של בערך חמש וחצי דקות, ורק עוד סיום של צביעת כמה קירות, ניקוי של התנור, פיניש של הארונות, ספונג'ה גדולה בכל הבית ויומיים של בישולים אינסופיים לפני ששוב יגיע ליל הסדר, ליל הסדר תשפ"ג.
יושבת ומנסה לחשוב מה באמת נשתנה.
השמיים שייכים לכולם
בחוץ סערה. סערה ממש עם רוח וגשם שלא ברור איך הוא נפל עלינו דווקא עכשיו, אל תוך האביב והמפות הלבנות שעוד צריכות להתייבש על החבל. וסערה עוצמתית עוד יותר, של התנגחויות והתנגשויות ודעות תקיפות ורגשות עזים ובלבולים קשים והסתר פנים, ומכל כיוון וצד טעויות, כל כך הרבה טעויות.
אבל בפנים, אל תוך הבית, הרוח הנושבת לא מצליחה להיכנס. כאן יושבת ילדה אחת ומקרצפת את כלי הכסף, וילד אחר צובע את הקיר. וגם אני, לפני ואחרי כתיבת הטור, חופרת בתוך הארונות של המטבח. ומלפניי, מאחוריי ומכל צדדיי כל השכנים כולם, באותו מקום בדיוק. מתכוננים.
אני זוכרת איך נדהמתי פעם, בטיסה לאנגליה, שהייתה באחד הימים הגשומים ביותר של החורף. עננים כמעט שחורים מרוב כובד כיסו את עין השמיים לכל כיוון, גשם זלעפות ירד, מלווה בברקים ורעמים. ממש לא הזמן הכי כיף לטוס בו. אבל המטוס המריא בכל זאת, נרעד קצת משכבת העננים הסוערת ועובר לו הלאה, הלאה, מתקדם לעבר שמיים זוהרים בכחול בוהק מאופק עד אופק. המומה לגמרי שפשפתי את העיניים מול השמש הזהובה ששלחה קרניים חייכניות לכל עבר, כאילו שום ענן לא מטפטף מתחתיה ובכלל לא חורף עכשיו בעולם.
אף פעם לא חשבתי מה קורה מעל העננים, אבל באותו רגע זכיתי לראות שיש אמת אחת זכה, בהירה, נצחית, אמת שלא משתנה ותמיד זוהרת שם, אפילו אם לרגע הכול התכסה לנו בצבע אפור.
ויש אמת כזו זכה, נצחית ובהירה, גם כאן. למטה. בין השפשופים והמירוקים, עם הבלגן והסדר בלולים יחד, עם המפה הלבנה הבוהקת וכוס היין הראשונה שנשפכת חמש דקות לתחילת ההגדה, עם צחוק של אושר וסיפוק ותקווה, לצד רגעים של פחד וכאב וחשש ודאגה. עם האוכל הפסחי המופלא והטעים כל כך שהצליח, ומנה אחת שיצאה ממש נורא. עם כל מי שחושב ממש כמוני, וכל האחרים שדווקא חושבים אחרת. עם חברה שמתקשרת לספר לי שהבן שלה התארס אתמול בלילה, וחברה אחרת שבעלה חולה במצב קשה וזקוק לעזרה ולתפילות של כולנו (דוד חי בן אסתר, אם תמצאו את עצמכם זוכרים, כי הוא זקוק לכל תפילה שלנו). עם אלפי מפגינים שצורחים וצווחים ומשתוללים, ומפגין אחד עטוף בדגל ישראל שפתאום נעצר, נזכר, דומע, מניף ידיים לשמיים.
וכל אדם הוא עולם מלא. מדהים לחשוב על זה, איך לכל אחד מאיתנו יש את העולם שלו. עם המוזיקה שהוא אוהב, עם הבגדים שנכונים לו, עם החברים והמשפחה שהם רק שלו, עם האופי והתכונות והקשיים והבלבולים הפרטיים. אולי נדמה לנו לפעמים שכולנו חיים בעולם אחד, אבל באמת גם כל אחד מאיתנו חי בעולם משלו, ורק בשבילו נברא העולם. העולם הזה הפרטי.
ולכל אחד מאיתנו כאן למטה יש שמיים. והם פרושים בשבילנו, מאירים, זורחים, נקיים, נצחיים. הם היו שם כבר אז, כשהייתי בת חמש. ואותם שמיים היו גם לסבתא שלי, בפולין של שנות המלחמה, ולסבים וסבתות הרבים־רבים שלפניה.
והם עדיין כאן. שייכים לכולנו. בכל צבע, מבטא, טעם, ריח, מחכים תמיד, לא משתנים. מבטיחים לנו הבטחה עתיקת יומין - שאחרי הסערה, העננים, הרוחות והבלבול, אחרי הכול - האמת הזאת תזרח ותיראה ותתברר ותתגלה. תרחץ את כולנו באור של שלום ואחדות ויופי ואהבה.
הם כאן בשביל להזכיר לנו את ההבטחה הזאת, וגם בשביל להזכיר עד כמה היא קרובה.
חזה עוף אפוי במילוי פטריות
המנה הנפלאה הזאת מלווה אותי כבר שנים. היא כל כך קלה להכנה, מרשימה וטעימה במיוחד. מלית עסיסית וריחנית של פטריות, אגוזים טחונים ועשבי תיבול מעלה את חזה העוף לרמה חדשה של טעם. גם צורת המילוי פשוטה במיוחד, והאפייה בתנור יחד עם הרוטב המתקתק משלימה את המתכון כולו למנה שראויה לפאר את שולחן החג.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן טיגון:
15 דקות
זמן אפייה:
20 דקות
6 מנות
12 פרוסות שניצל חזה עוף, נקיות משומן וסחוס
ביצה טרופה
שליש כוס אגוזים או שקדים טחונים
2 כפות שמן זית
למלית:
בצל בינוני קצוץ דק
3 כפות שמן זית
סלסילת פטריות טריות קצוצות
3 שיני שום כתושות
2 כפות פטרוזיליה קצוצה
2/3 כוס אגוזים טחונים
מלח ופלפל
לרוטב:
רבע כוס יין אדום
2 כפות סילאן או דבש
מלח ופלפל
מכינים את המלית: מחממים מחבת על אש גבוהה, מוסיפים את שמן הזית והבצל ומטגנים ומערבבים מדי פעם במשך 3 דקות. מנמיכים את האש וממשיכים לטגן ולערבב מדי פעם עוד 10 דקות. מגבירים שוב את האש ומוסיפים את השום הכתוש והפטריות הקצוצות. מתבלים במלח ופלפל ומערבבים. מטגנים שתיים־שלוש דקות, עד שכל הנוזלים מתאדים. מסירים מהאש, מוסיפים את הפטרוזיליה הקצוצה והאגוזים ומצננים מעט.
מכינים את חזות העוף: מחממים תנור לחום של 200 מעלות. מרפדים תבנית בינונית בנייר אפייה. עוברים על חזות העוף, ואם הם עבים דופקים עליהם מעט בעזרת פטיש שניצל לשטח אותם. לוקחים פרוסה ראשונה של חזה עוף ומסדרים לאורכה פס של מלית בעובי של כסנטימטר אחד. מגלגלים את חזה העוף בצורה מהודקת על המלית לקבלת גלילה. מניחים את גלילת העוף בתבנית כשהחתך כלפי מטה, וממשיכים להכין את כל הפרוסות באותה צורה. כשכל הגלילות מוכנות בתבנית, מערבבים יחד את מרכיבי הרוטב ויוצקים מעל חזות העוף. לבסוף מורחים על חזות העוף בחלקן העליון ביצה טרופה ומפזרים שקדים או אגוזים טחונים, יוצקים את שמן הזית באופן אחיד על כל החזות ומכניסים לתנור החם. אופים במשך 20-15 דקות, עד שהעופות מזהיבים.
להגשה: חוצים את החזות בצורה נאה כדי שיראו את המלית היפה שבתוכם, יוצקים כף או שתיים מהרוטב שהצטבר בתבנית ומגישים.
אם רוצים להגיש בשבת או בחג – לחימום על הפלטה, חשוב לשים את המנה על כלי שני ולא ישירות על הפלטה, כדי שהעוף יישמר חם אך לא יישרף.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***