התחלה// נולד בכפר הנוער מקווה ישראל, שם התחילו ההורים את הקריירה החינוכית שלהם. בגיל שנה יצאה המשפחה לשליחות חינוכית מטעם בני עקיבא בפריז, שם גדל עד גיל חמש.
אבא// פרופ' יעקב רנד ז"ל, איש חינוך וחתן פרס ישראל. "יותר מכול הוא היה מענטש. יהודי טוב. ברוך ה' שזכיתי לאבא כזה".
אמא// בלהה רנד ז"ל. "אישה טובה, חכמה, מלאת שמחה, כאב והומור. היה לה כישרון חיקוי גדול, כנראה שאת כישרון המשחק קיבלתי ממנה. נפטרה בתוך השבעה של אבא. אין מילים לתאר כמה היא חסרה לי. אשריי שזכיתי להורים כאלה".
אח// בתקופת השליחות בפריז, אחיו בן ה־15 שלמד בישיבת נחלים חלה במחלה קשה. ההורים קטעו את השליחות וחזרו ארצה. "בשלב הראשון, בגלל שההורים שלי ישבו 24 שעות ביממה סביב המיטה של אח שלי, גרתי אצל דוד שמשון ודודה נחמה במושב נחלים. שם ביליתי כמה חודשים, עד שאחי נפטר. התקופה הזאת השפיעה עליי מאוד ושינתה אותי". לאחר מכן עבר לגור עם ההורים בבני ברק.
ספסל הלימודים// למד בבית הספר ממ"ד מוהליבר בבני ברק ולאחר מכן בסגולה, "שהיה בית ספר תורני יותר, המורים היו מאגודת ישראל והוא היה נחשב לבית ספר חזק". בחטיבה למד בישיבת נחלים, משם עבר ללמוד בישיבת אור עציון במשך שנתיים. "למדתי קצת בישיבה העירונית בתל אביב, אבל זה היה לעשות צחוק מעבודה, כבר הייתי בחוץ".
בחוץ// "הסתובבתי בעיקר ברחובות תל אביב, מחפש את עצמי. התחלתי להשתחרר מעול תורה ומצוות. זה הבקיע עוד קודם, אבל התחיל בפועל בשנים הללו. באותם ימים לא היו ערמות של דתל"שים. הייתה לי נפש סוערת וסקרנית, רציתי לבלוע את העולם הגדול. נמשכתי לכל מה שהריח חופש".
על מדים// בגיל 18 התגייס לצה"ל. "באורח פלא ובניגוד ליכולת הפיזית שלי כנער חלוש הגעתי ליחידה 424 – ניסיון להקמה מחדש של סיירת שקד שהתפרקה כעשור קודם לכן. הייתי חי"רניק. המתנה הכי גדולה שקיבלתי בשירות הצבאי היא הזיהוי של כוח הרצון. מבחינת כוח סיבולת, הוא היה מופלא באופן יחסי לנתונים שלי. בצבא קיבלתי את היכולת לעשות דברים מעבר לדרך שבה הם נראים בטבע".
עבודת השדה// אחרי השחרור מהצבא, המחשבה הראשונית הייתה להיות חקלאי. "ראיתי את עצמי יושב עם כלב זאב ליד המדורה בלילה. הלכתי חזרה לדודים שלי שהיו חקלאים במושב נחלים וניסיתי להיות חקלאי. אבל לא היה לי את הכלי העיקרי של החקלאי: הסבלנות. הצלחתי לגדל יבול או שניים של קישואים, שאחרי זה קיבלו מחלה כלשהי. זה היה סוף הקריירה שלי כחקלאי".
שחקן// עבר להתגורר ברמת גן והמשיך לחפש את עצמו. "לא ידעתי כל כך מה אני רוצה לעשות. ניסיתי ללמוד נגינה על קלרינט ועבדתי בעבודות זמניות. באורח פלא, פתאום נכנס העניין של המשחק. ידעתי לספר בדיחות והחברים אמרו שכדאי שאהיה שחקן. התחלתי לגשש לכיוון העולם הזה. היה לי כוח רצון חזק להיכנס לעולם הזה כשחקן. התחלתי להתעניין, לקרוא, ללמוד ולהיבחן בבתי ספר למשחק". בסופו של דבר למד בבית הספר ניסן נתיב. "שם זה כבר הפך למהות שלי, הייתי מאוד טוטאלי בזה".
על הבימה// אחרי שלוש שנות לימוד יצא לעולם התיאטרון. "באותם ימים השוק היה מאוד קטן. היו כמה תיאטראות, ערוץ 1 וכמה סרטים בשנה. חיפשתי את עצמי, עד שבת כיתה שלי שעבדה איתי בתיאטרון אלטרנטיבי שמעה שמגיע לארץ במאי בין־לאומי שעתיד לביים את 'הדיבוק' בתיאטרון הבימה. היא הצליחה לקבוע אודישנים לשנינו, ובסופו של דבר הבמאי בחר אותי לתפקיד. ההצגה הצליחה מאוד ופתחה את פסטיבל ישראל. בעקבותיה הגיעו הצגות נוספות, ביניהן ההצגה 'המלט' בתרגום מופלא וגבוה של שלונסקי, שעבדנו עליה זמן רב בעבודת אנסמבל קבוצתית".
פרץ של געגועים// "הדרך חזרה לדת תמיד הייתה שם באיזושהי צורה. בחוכמת החינוך של ההורים שלי, היציאה שלי מהדת לא הייתה טראומטית. היא הייתה איטית ומזדחלת מגיל מאוד צעיר, אבל עם געגועים גדולים חזרה כבר מהרגע הראשון. חלקם טמירים יותר, חלקם נשכחים לגמרי. פרץ של געגועים התחיל את המהלך חזרה".
תשובה ותקווה// השלב הראשון היה יותר לכיוון ליטאי, אך די מהר הוא הגיע לרבי נחמן מברסלב. "זה מעיין של דעת, חוכמה, אהבה, דרך ואמונה. מעיין נפלא שאני עדיין קשור אליו. בעיקר דרך הדעת שלו, הספרים העמוקים והעצות שלו. כל כך הרבה בעלי תשובה מתקרבים דווקא לברסלב כי הוא מבין את נפשנו. למרות שהוא דיבר לתלמידים שלו, שהיו צדיקים ונוראים - המונח של תשובה נותן תקווה".
תיאטרון קוגל// אחרי החזרה בתשובה לקח זמן עד שחזר לעסוק בתיאטרון. ההתחלה הייתה בהצגות יחיד על פי סיפורי ש"י עגנון. ההצגה הראשונה הייתה 'יארצייט' על פי 'מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו בעירנו'. היא התנהלה בצורה מיוחדת עם אמירה תיאטרלית. הישיבה הייתה סביב השולחן והנוכחים אכלו קוגל. "ההצגה הצליחה באופן יוצא מן הכלל וזכתה בפרסים". לאור ההצלחה החליט להיכנס לתחום הקולנוע עם הסרט 'אושפיזין', שאותו כתב יחד עם גידי דר, שזכה אף הוא להצלחה מסחררת. "יש עליו חן מיוחד".
פסקול// בתוך שנים ספורות פצח בקריירה מוזיקלית והוציא את האלבום 'נקודה טובה', שהפך לרב מכר ומהווה חלק מפס הקול של המוזיקה היהודית המתחדשת. "עמיר בניון עזר לי לגלות את החלק המוזיקלי שבי. האלבום הזה היה בין הראשונים שיצאו מהלחנת הפסוקים והנכיחו את הקב"ה במילים אישיות, כהדרכתו של רבי נחמן מברסלב. עד היום בהופעות, נערים שהיו בני ארבע או חמש כשהאלבום הזה יצא שרים איתי את השירים מילה במילה".
סולחה// עברו כמעט עשור וחצי עד לסרט הבא שבו הוא כיכב כשחקן הראשי: 'הבלתי רשמיים'. ההיכרות בינו ובין הבמאי אלירן מלכה החלה עוד קודם לכן, כששיתפו פעולה בסדרה 'שבבניקים'. "הסיפור נגע לי ללב, הוא היה כתוב נהדר. מאוד נהניתי מהעבודה עליו ואני מאוד גאה בתוצאה. זה סרט חשוב מאוד. יעקב כהן היה דמות אמיתית. אחרי מותו, ראשי ש"ס עלו לקברו כדי לבקש סליחה. אם אפילו חלק הכי קטן מזה קרה בעקבות הסרט שעורר את המודעות - אשרינו".
רצוא ושוב// לפני כחמש שנים הוציא אלבום שני, 'רצוא ושוב', שונה ובוגר יותר מהאלבום הראשון. "אלבום אחר לגמרי, כי הוא בא משנים אחרות. זה מה שיצא ממני באותה תקופה. האלבום הזה מאוד יקר לליבי, כשמו כן הוא – 'רצוא ושוב'".
סיפור חיי// קצת לפני הקורונה יצא במופע חדש בשם 'תשליך' שנגדע באיבו, אך חזר לתפוקה מלאה עם שחרור ההגבלות והוא רץ איתו עד היום. "מופע מיוחד, סוג של מחזמר של אדם אחד, שבו אני מספר חלק מסיפור החיים שלי, בעיקר מתוך נקודת מבט של אמונה, מה קורה ביני ובין הקב"ה. לאורך כל המופע משולבים שירים של יוצרים אחרים, שמוסיפים אמירה על הסיפור. פעם ראשונה שאני מספר על עצמי בגוף ראשון".
פינות עלומות// בחול המועד פסח הקרוב, יום שני י"ט בניסן, יקיים בבנייני האומה מופע לבחורי ישיבות. "פעם בשנה אני מופיע לפני בני הישיבות, אהובי נפשי. זה הקהל הכי מדהים שאומן יכול לאחל לעצמו. הם מכירים דברים שאף אחד אחר לא מכיר, מהפינות הכי עלומות של הקריירה שלי. הופעה שאני ממש מחכה לה".
דער בדחן// בימים אלה עובד במרץ על כמה פרויקטים חדשים, גולת הכותרת היא הסרט 'הבדחן' שעליו הוא עובד עם גידי דר. "סיפור על בדחן ירושלמי, אלכוהוליסט לשעבר שאמר כמה דברים מיותרים בתור שיכור ומאז אף אחד לא לוקח סיכון להזמין אותו. בנוסף לכך יש לו בת יחידה שהוא לא מצליח לחתן וכך מתגלגל סיפור יהודי נפלא".
החצי השני// נשוי בשנית לצופית גרנט, "המתנה הכי גדולה שיכולתי לאחל לעצמי. הייתי בשלב בחיים שחשבתי שזוגיות כבר לא רלוונטית לגביי, גם מבחינת זה שאני מביא איתי תיק קשה שאני לא הולך להנחית על אף אחד. אז הקב"ה שלח לי את האישה היחידה שיכולה להתמודד איתו".
הנחת// שבעה ילדים. דניאל (32) נשוי לבת־אל ואב לשלושה, דוד (27) נשוי לקמילה ואב לבת, הילה (26), אריה יהודה (25), ישראל (23) עם תסמונת דאון, ואודליה (21).
אם זה לא היה המסלול// "הייתי לומד תורה".
במגרש הביתי
בוקר טוב// סדר היום מתחיל בתפילת שחרית ואחר כך משתנה על פי היומן. "משבוע לשבוע היומן שלי מתעדכן. הוא נקבע בעזרת השותף שלי דוד פדידה וכולל חזרות, עבודה על מחזה, עבודה על הסרט, שעות כתיבה וכמובן הופעות והצגות בצהריים ובערב".
פלייליסט// "אוהב לשמוע את החברים שלי: ישי, חנן, עקיבא, אביתר, אהוד. משתדל להיות מעודכן במוזיקה היהודית".
השבת שלי// "שבת זוגית. משתדלים ללמוד, לשחק הרבה. כשיש לי מצב רוח טוב אני גם מבשל".
דמויות מופת// רבי נחמן מברסלב. "כל כך צפוי, אבל זאת האמת. דמות מופת מבחינת שכל, דעת, כנות, חוכמה וגאונות בלתי נתפסת, ויחד עם זאת מקושרת ללב בצורה הכי עמוקה".
מפחיד אותי// "התפרקות מפוארת של מה שאנחנו מנסים לבנות כל החיים שלנו".
משאלה// "שתירגענה הרוחות. אני לא מצליח למצוא שום פתרון שהוא לא בהבנה עמוקה שאנחנו חייבים להפסיק לתעב זה את זה, לשנוא כל כך. מתפלל שהקב"ה יביא להנחתת דעת או שיקום מנהיג אחד שיהיה מעל כל זה ויביא אותנו לשקט ולנחלה".
כשאהיה גדול// "סבא נחמד ורגוע".
לתגובות: [email protected]
***