אבא: יאללה ילדים הגענו למגיד, בואו נתקתק את זה. אני מבקש רק בלי פוליטיקה, זה שולחן סדר. יוני, תתחיל לקרוא.
יוני: הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים.
אבא: מצרים זה מפלגת העבודה של ימינו.
אמא: ראובן, אמרת בלי פוליטיקה!
אבא: זה לא פוליטיקה, זה עובדות.
דוד אליהו: "עובדות" בגימטרייה "עבדות".
אמא: דוד אלי, זה לא קשור וגם לא מדויק.
דוד אליהו: הכול מפורש בחוכמת הגימטריות.
יוני: היינו חייבים להזמין את דוד אליהו?
אבא: אל תדבר ככה על אח של אמא שלך.
אמא: הוא אח שלך, ראובן.
אבא: אל תזכירי לי.
יוני: להמשיך?
אמא: דלג הלאה.
יוני: טוב, אז עכשיו שרים מה נשתנה, זה הקטנים צריכים לשיר.
אמא: קדימה ליבי.
ליבי: לעמוד על הכיסא?
אבא: נשמה את בת 24, אל תעמדי לי פה על אף כיסא.
ליבי: מההה נשתנההה הלילהה...
יוני: זה קול באישה, אני מבקש להפסיק או שאני הולך.
אמא: זאת אחותך, יוני.
יוני: אפילו הכי.
אמא: יוני, אתה כולה חצי שנה בישיבת הסדר ומתנהג כאילו גדלת בפוניבז'.
דוד אליהו: "פוניבז'" בגימטרייה "ויז'ניץ'".
אמא: חלאס דוד אלי.
יוני: הרמב"ם אומר שכדי לתקן את המידות צריך להקצין לצד השני, אז אני לא מוכן לשמוע את אחותי שרה.
אבא: אתה קורא לזה לשיר?
אמא: ראובן!
אבא: מרים, בואי נהיה אמיתיים, היא נשמעת כמו שונרא שנשך אותו כלבא.
ליבי: אבא, אני מבינה ארמית!
יוני: מעולה, אז אולי תלמדי אותי? אני לא מבין כלום מהשיעור הכללי של הרב גורשטיין.
ליבי: אני יכולה לשיר לך את זה אם אתה רוצה...
יוני: אחחח, מילכוד 22.
אמא: טוב, בוא נדלג קדימה.
יוני: עבדים היינו לפרעה במצרים...
אבא: פרעה זה בנט.
אמא: ראובן! אמרנו בלי פוליטיקה.
אבא: זה לא פוליטיקה, זה גלגול נשמות.
ליבי: מה ההיגיון שמצרים זה מפלגת העבודה ופרעה זה בנט?
דוד אליהו: אני יודע!
אמא: עוד גימטרייה אחת ואתה תלך לפסוח אצל השכנים.
דוד אליהו: חס וחלילה גימטרייה.
אמא: תודה לא־ל.
דוד אליהו: בנט זה פרעה בא"ת ב"ש.
אמא: אלוקים אדירים.
יוני: איך זה הגיוני שבנט זה פרעה בא"ת ב"ש? זה לא אותו מספר אותיות.
אבא: וראש ממשלה עם שישה מנדטים זה כן הגיוני???
אמא: ראובן, תירגע!
אבא: בסדר יאללה, דלגו הלאה, נו.
יוני: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה!
אמא: דלג על זה יוני, אנחנו לא נצא מזה טוב.
אבא: חבל, דווקא יש הרבה וורטים יפים על זה.
אמא: טוב, בסדר.
יוני: אחד חכם.
אבא: שמחה רוטמן!
אמא: ה' ישמור.
יוני: אחד רשע.
דודה ברכה: נתניהו!
אבא: דודה ברכה!
דודה ברכה: מה?
אבא: אמרנו בלי פוליטיקה.
דודה ברכה: זה לא פוליטיקה, זה ניתוח אישיותי.
אבא: אליהו, תשתלט על אשתך.
דודה ברכה: אני אשתו של גדליה.
אבא: אוי לא, גם גדליה פה?
גדליה: כמה מילים ברשותכם על כמות המצות שצריך לאכול במהלך הסדר...
כולם: שקט, דוד גדליה!
אמא: דלג הלאה, יוני.
אבא: אני לא מוכן שנמשיך עד שדודה ברכה מתנצלת.
דודה ברכה: זו סתימת פיות!
אבא: לא נכון, זו סתימת פה, כל השאר יכולים לדבר מבחינתי.
גדליה: מצוין! אז ככה, אם לא אוכלים כל אחד שבע עשרה מצות מכונה אז לפי חלק ניכר מהשיטות אתם בכרת.
אבא: טעות שלי, זו כן סתימת פיות.
דודה ברכה: תראה מה זה, רבע שעה אתה מנהל את הסדר וכבר יש פה כאוס, אתה יודע כמו מי זה?
אבא: לפיד!
דודה ברכה: בן גביר!
גדליה: שמיר!
אמא: מה הקשר שמיר?
גדליה: צמח השמיר יכול לשמש בדיעבד כמרור.
אמא: כמובן.
דוד אליהו: "גימטרייה" בגימטרייה "גימטרייה"!
יוני: מה יש לו זה?
ליבי: נתקע לו הסטרטר.
אמא: אוף, אני לא מאמינה ששוב פוצצנו את שולחן הסדר...
אבא: זו אשמת ברכה.
דודה ברכה: זו אשמת ראובן.
אמא: לא יודעת מי אשם, אבל אני לא רואה איך נחגוג יחד את יום העצמאות השנה.
דודה ברכה: עצוב מאוד.
אמא: נכון.
דודה ברכה: אבל עושים את המנגל אצלי, כן?
אבא: ברור, מסורת זו מסורת.
דודה ברכה: סגור.
אבא: יאללה יוני דלג הלאה, הרגת אותנו.
יוני: שולחן עורך?
אמא: יאללה.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***