העצני דור 3

על אף שבועז העצני (65) גדל בבית תוסס ופעיל למען ארץ ישראל, בפעילות העצמאית שלו בתחום הוא החל בתקופת הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, במסגרת ארגון 'שנית גמלא לא תיפול'. כשנה אחרי הגירוש כבר הפך לשותף בכיר בפעילות למען החזרה לחומש. "כמו שרואים, הצלחנו", הוא אומר בסיפוק. בנוסף לכך, ב־13 השנים האחרונות הוא אחראי על סיורי אח"מים במועצה האזורית שומרון. "אנחנו מביאים לשומרון הרבה מאוד אנשים מכל מיני כיוונים - משפיענים, קבוצות - ועושים להם סיור בשטח כדי לעקוף את הדיס־אינפורמציה של התקשורת".

בתו, שרה העצני־כהן (39), מגדירה את עצמה קודם כול כאמא לארבעה ילדים. מבחינה ציבורית היא מנהלת את ארגון 'ישראל שלי' מזה כעשר שנים. "בהתחלה, אחרי שאיילת שקד ונפתלי בנט עזבו, במשך יותר משנתיים עשיתי זאת בהתנדבות מלאה. לאחר מכן זה הפך למשרה חלקית. בשש השנים האחרונות זהו מרכז עיסוקי". בנוסף לכך היא בעלת טור קבוע במדור הדעות של 'ישראל היום' ופעילת נמרצת במרחב הווירטואלי, מתחזקת ברשתות החברתיות מאות אלפי עוקבים ל'ישראל שלי' ועוד כמה עשרות אלפי עוקבים בחשבונה הפרטי.

גם לתלות כביסה זו אמירה

השניים הם דור שני ושלישי בפעילות למען שלמות הארץ. להם אין צל של ספק שהשורשים הארץ־ישראליים של אבא־סבא אליקים העצני ז"ל משפיעים עד היום על העשייה הציבורית שלהם. "בלי זה לא היה כלום", קובע בועז בפשטות. "גדלתי בבית שאי אפשר היה להתחמק בו מהעולם של הפעילות למען יהודה ושומרון. בשערות גררו אותי בגיל 15 לקריית ארבע. אבל למעשה, לא הייתי פעיל עד הגירוש. הייתי אידיאליסט, אבל לא מעבר לזה".

"זה לא נכון", מוחה שרה. "העובדה שנשארת לגור בקריית ארבע ושאר האחים שלך לא היא גם איזושהי אמירה. אולי לא היית אקטיביסט, אבל זה מרכז חייך. כחילוני בקריית ארבע יש לזה אמירה מאוד רצינית, במיוחד כשעברת שתי אינתיפאדות".

"אולי עצם החיים באזורים האלה הם סוג של פעילות, כי הנסיעה והחיים שם כבר מבטאים זאת", מודה בועז. "אפילו תליית כביסה זה עניין, זו פעילות. אבל באופן אקטיבי, התחלתי רק מאז הגירוש".

לעומת אביה בועז, שנולד וגדל בעיר ורק בגיל הנעורים עבר עם הוריו לקריית ארבע, שרה נולדה וגדלה בקריית ארבע. "לא בחרתי בזה, פשוט נולדתי שם. זה דבר שמעצב אותך. אנחנו לא דתיים, ולגדול במקום כזה בחברה שהיא יחסית דתית, ובסביבה שעברה שתי אינתיפאדות מאוד קשות בכבישים וגם בבית - זה משהו מאוד מעצב. בתקופת האינתיפאדה השנייה היו יריות על השכונה שלנו, על הרחוב שלנו. זה מעצב במיוחד כשאתה חי את זה לאורו של סבא שלי ז"ל, שהכול אצלו זה מהלב ומהראש - אתה רואה שזה בוער בו, אתה רואה שהוא חי את זה. גם סבתא שלי, ציפורה ז"ל, חיה את זה. זאת חוויה מעצבת".

האם זו רק המשכיות, או בחירה מחדש בכיוון הזה?

"גם וגם. אני עוסקת בזה כי זה מה שחשוב לי וזה מה שאני מאמינה ומרגישה שאני משפיעה בו. אבל לכל דבר יש מקור, והמקור אצלי הוא ללא ספק הבית".

אתה עובד יותר במרחב הפרונטלי של סיורי שטח, ואילו את יותר במרחב הווירטואלי. יש ביניכם שיתופי פעולה?

שרה: "יש לנו קורסי סטודנטים, אז אנחנו מביאים אותם לסיורים עם אבא שלי, וזה החלק הכי טוב בקורס. אחרי שאנחנו לומדים במשך כמה וכמה שיעורים על יהודה ושומרון מכל מיני היבטים, אנחנו יורדים לשטח והסיור הוא עם אבא שלי, פשוט כי הוא המדריך הכי טוב שיש", היא מפרגנת.

קריית ארבע היא מקום יותר דתי, ואילו אתם גדלתם שם כמשפחה חילונית וימנית, משהו שהוא יחסית ייחודי בנוף. זה מאתגר?

"המוטו של אבא שלי היה תמיד לא להתרגש מהאפשרות לא להיות חלק מהעדר, לא להתרגש מהאפשרות לא להיות כמו כולם", מתאר בועז. "להביע דעות עצמאיות. לא להיכנס למשבצות הרגילות. היום בכל נושא אפשר לראות את העדריות, כולם צפויים וכולם יגידו אותו דבר, יתאימו את עצמם למחנה שלהם ולזרם שלהם, ובצד השני בדיוק אותו דבר. רוב האנשים הם בתוך המסלולים האלה. מעטים מוכנים לחרוג ולהביע דעות שלפעמים הן לא חלק מהמחנה שלהם, כי זו האמת. זה היה מוטו אצל אבא שלי: יש מצב שאתה תעמוד נגד הרוב, וגם אם בהרבה דברים אתה חושב אותו הדבר, אם משהו לא נראה לך תביע את דעתך ואל תסכים. שתהיה לך את הדרך העצמאית שלך ואת הראש שלך לחשוב בעצמך על הדברים ולא להתאים את עצמך לדעה הרווחת".

איפה קל יותר, להיות חילוני ביישוב של דתיים או להיות ימני במעוז של שמאלנים?

בועז: "שאלה טובה. אני לא יודע".

שרה נחרצת יותר: "יותר קל להיות חילוני ביישוב של דתיים, חד־משמעית".

בועז מהרהר ולבסוף מסכים: "כן, כי השמאל הוא בולשביקי".

שרה: "הוא מאוד דורסני, מנתקים קשרים חברתיים. עם כל המתח הדתי שהיה בקריית ארבע - סוגיות של לבוש, בריכה וגם של נסיעה בשבת - אלו סוגיות וצריך לנהל אותן, אבל יש עם מי לדבר. אני רואה היום בעיקר סביב הרפורמה, שאני מוצפת בסיפור הזה, שאנשים מנתקים קשרים אישיים בגלל דעות שונות. בחיים לא אנתק קשר אישי עם מישהו על בסיס פוליטי. והם עושים את זה".

"תראה מה שהם עשו לנעמי פרנקל, למשל, שהייתה שכנה שלנו", ממחישה שרה, "היא לא הייתה אישה דתייה, והיא עברה לגור בקריית ארבע, וקיבלו אותה יותר טוב בקריית ארבע מאשר במעוז החילוני שבו היא הייתה גרה, מכיוון שהיא שינתה את דעתה. לכן התשובה שלי היא חד־משמעית: הרבה יותר קל להיות חילוני ביישוב של דתיים, למרות הקושי ולמרות שזה לא אידיאלי, מאשר להיות ימני בסביבה שמאלנית".

הסוד: יחסים טובים ודוגמה אישית

איך משמרים פעילות ערכית בתוך המשפחה במשך כמה דורות?

בועז: "כשהיחסים בתוך המשפחה טובים ואוהבים ויש דוגמה אישית, שזה דבר חשוב מאוד מבחינה חינוכית ומנהיגותית, אין סיבה שזה לא יקרה. לפעמים ילדים הולכים נגד ההורים שלהם בקטע הזה, כי יש להם איתם חשבונות אחרים מהיומיום. אבל אם אין את החשבונות האלה ואם היחסים הם טובים ואוהבים וההורים יודעים להסביר את זה ונותנים דוגמה אישית - הסיכוי שתהיה המשכיות גבוה יותר".

יש הבדל בין לשמר את האידאולוגיה שסופגים בבית ובין להמשיך אותה לפעילות מעשית. זה משהו שצריך להיות ממש בוער בבית.

שרה: "תראה למשל את אח שלי, איתי, גם בו זה בוער. נכון שהוא לא עוסק בזה ביומיום. זה לא המקצוע שלו כמו שזה המקצוע שלי, אבל הוא הלך לגור במבוא דותן, וגר שם כשזה עדיין לא היה פופולרי. הם היו ראשונים - הם אלה שפרצו את הסכר ליצירת קהילה צעירה חילונית־דתית תוססת. הם הביאו את המשפחות הצעירות למבוא דותן. אז האם הוא עושה פחות ממני? אני לא חושבת. הוא לקח את המשפחה שלו וגר שם למרות אי הנוחות, והוא פעיל בגרעין של שאנור. אבל זה לא המקצוע שלו, הוא לא מתפרנס מזה. בשבילי זאת העבודה שלי, אבל אני גרה בירושלים. אז בסוף זה לא חד־משמעי. יש כל מיני דרכים להמשיך".

אתם מייעצים זה לזה בעשייה הציבורית?

בועז: "אם יש, אנחנו נותנים עצות בשוטף. לפעמים הערות על ריאיון, על איזשהו פרט שהיא שכחה, מידע כלשהו, דברים כאלה. אבל טיפ איך לעשות את הדברים טוב יותר בטח אני לא יכול לתת לה, כי היא הרבה יותר טובה".

שרה: "הרבה פעמים כשיש לי דילמות אני מתייעצת עם אבא שלי. זה נותן לי פרספקטיבה. זה גם נותן לי עמוד שדרה אידאולוגי שלפעמים קשה למצוא. אין מה לעשות, בסוף אני חיה בסביבה מסוימת. אנחנו חיים את חיי הבורגנות, שזה דבר נהדר. אני בעד בורגנות. אבל ההורים שלי גרים בקריית ארבע, זו עמידות שלא כל אחד בנוי לה. הרבה פעמים אני מבקשת עצות, טיפים או זווית ראייה שאני לא רואה".

איפה נמצא הכשל של הימין, שגם כשהוא עולה לשלטון הוא שוב ושוב לא באמת מצליח לשלוט?

"הימין מתאפיין בבכיינות וקיטורים ולא בעשייה", מאבחן בועז, ואילו שרה חולקת עליו: "ברור שאוהבים לקטר, אבל כל מפעל ההתיישבות זה לא קיטורים".

בועז: "מפעל ההתיישבות ואלה שהגיעו לשלטון זה לא בדיוק אותו מקור. הפוליטיקאים של הימין שהגיעו ב־77' לשלטון פשוט לא הבינו מה לעשות. הם השאירו את הפקידוּת של השמאל, הם השאירו את התקשורת של השמאל, הם נסחפו אחרי השמאל וכל הזמן ייללו וייללו. הם לא ידעו לעבוד, והמעט שהם עשו היה בחלק מהזמן לגבות את ההתיישבות. הגורם שגיבה את ההתיישבות הכי הרבה, ומתוך הממשלה, היה אריק שרון המפא"יניק. יתר מחנה הימין הפוליטי לא ידע לעבוד כמו שצריך. הוא זה שמתוך הממשלה תמיד סייע, עד שהוא המיר את דתו. אבל עד אז, הוא היה הדמות העיקרית מתוך המערכת הפוליטית שנתנה סיוע חסר תחליף לדרג בשטח. אז הנה דוגמה מוצלחת לעבודה של הימין ששינתה את המציאות, וזה נעשה על ידי אנשים שלא היו מחוגי חירות".

שרה לא מסכימה: "גם איילת שקד הייתה נבחרת ציבור מאוד מאוד יעילה מהימין, וגם בצלאל הוא בחור שיודע לעבוד בצורה מאוד מרשימה. וגם יריב לוין", היא מזכירה, ומצביעה על בעיה אחרת: "העניין הוא שהתשתית האזרחית שהימין בנה לא מספיק חזקה. אני מסתכלת על מה שקורה בצונאמי האדיר הזה של הרפורמה המשפטית, ומנסה לחשוב איפה כשלנו, כי כשלנו. במבחן התוצאה העם לא איתנו, אנחנו חוטפים על ימין ועל שמאל, וגם אחרי שקיצצו את הרפורמה אנחנו עדיין נחשבים אלה שמפלגים את העם. אנחנו מדברים יותר מעשור על הסיפור הזה באופן פרקטי. בסוף, התשתית האזרחית של הימין לא מספיק חזקה. אתר 'הקול היהודי', למשל, עושים שינוי אדיר. הם מביאים אייטמים שבתקשורת המרכזית בחיים לא יביאו מסיבות פוליטיות. הימין יודע להשקיע נהדר גם בחינוך, גם במוסדות דת וגם במכינות, וזה חשוב, אבל בסוף צריך להבין שאם אין תשתית אזרחית אז אנחנו נהיה עירומים ביום פקודה".

לדבריה, הכול עניין של סדרי עדיפויות והגיע הזמן להתחיל לשנות אותם. "צריך להסתכל ולבנות תשתית אזרחית חזקה, לטפח הון אנושי, לטפח תנועות אזרחיות שיודעות להרים הפגנות, לטפח כלי תקשורת שיודעים לשנות תודעה ולעשות הסברה. ישראל שלי היא רק דוגמה אחת", היא מדגימה. עד אז היא סוברת שהקואליציה צריכה להתבגר. "היא צריכה להבין שמי ששולט ורוצה להוביל תהליכים היסטוריים צריך לעשות את זה בצורה שהיא נאותה. צריך לא להתלהם, צריך לדבר לעניין, לא לחוקק חוקים שתוקעים לצד השני אצבע בעין, ובאמת להוביל תהליכים בוגרים שאנחנו משוועים להם כבר שנים ולנהל אותם בדרך הישר. המובילים של הרפורמה הם אנשים מאוד אידיאליסטים וישירים. אבל הקואליציה צריכה להבין שמי שמקדם תהליכים היסטוריים, עליו האחריות".

***