100 אלף ישראלים נכחו בהפגנת המחנה הלאומי הגדולה שנערכה ביום חמישי האחרון בתל אביב. 100 אלף הפך להיות מספר גנרי של כל הפגנה כזאת או אחרת שמכבדת את עצמה. שתי ההפגנות הגדולות של תומכי הרפורמה ומתנגדיה נערכו בדיוק באותו המיקום בין רחוב קפלן לרחוב בגין. ההבדל הגדול הוא המקום שהמוחים באים ממנו. בעוד הפגנת השמאל בבסיסה היא הפגנה תל אביבית מיסודה עם חיזוקים של קיבוצניקים ואחרים, הפגנת המחנה הלאומי כללה הרבה אנשים ממקומות שונים – מדרום, מצפון, מההתיישבות, בני הכפר ובני העיר.
מעניין היה לראות גם את גילי המפגינים. בעוד הפגנות השמאל כוללות בעיקר כסופי שיער בני 70 פלוס ממוצא ברור ואחד, הפגנות הימין כללו את כל גווני הקשת והגילים, בעלי כיפות שחורות וסרוגות הפגינו לצד בעלי כיפות שקופות.
נראה שהימין יצא משנת היופי שהיה שרוי בה במשך ארבעת החודשים שחלפו מאז הבחירות. השבוע, עם הצהרת הכוונות על השהיית הרפורמה, המחנה הלאומי התארגן יש מאין והרים מופע מדהים מהרגע להרגע, בזכות ברל'ה קרומבי וארגוני ימין נוספים כמו 'עד כאן' ו'אם תרצו'.
מיום פרסום מהלכיו של שר המשפטים לוין בנוגע למערכת המשפט, התגלעה מחלוקת של ממש אם לנקוט בלשון של מהפכה משפטית או שמא לקרוא לתהליך רפורמה. מובן שאין פה סמנטיקה גרידא, אלא מדובר בניסיון הנכחה של הדעות השונות. במילים אחרות, אמור לי איך אתה מגדיר את הרפורמה ואומר לך מי אתה.
המציאות הנוכחית שבה מנסים לייצר הפיכה צבאית איננה מתקבלת על הדעת. ממשלת ישראל הנוכחית זכתה ברוב מוצדק מאין כמותו, ומשכך ראויה היא לאמון הציבור. המחאה הנוכחית של השמאל נראית כמחאה עממית וטבעית שהחלה מהשטח, אך ברור שהיא הייתה מוכנה מראש ורק חיכו להרים את השלטר ולהוציאה לפועל. ההוכחה לכך היא כל המוקדים שניסו להצית את אש המרד עוד בטרם פורסמה רפורמת יריב לוין. פעם זה היה איתמר בן גביר שעלה להר הבית והזהירו כי אם אכן כך יקרה יפרצו פה מהומות סטייל תקופתו של אריק שרון, דבר שכמובן לא היה. נוסף לכך, מי שהועלה על המוקד התקשורתי היה חבר הכנסת אבי מעוז, שספג את אש נושאי המרד סביב סמכויותיו במשרד החינוך.
הרפורמה המשפטית הייתה כתובה ומנומקת היטב, אך לא לוותה בתיווך והסברה ראויים לציבור, ולכן הובילה למחאות שראינו פה בחודשים האחרונים. למי שיש בליבו ספק, הרפורמה המשפטית לא מעניינת 90 אחוזים ממפגיני השמאל. כל רצונם הוא לראות את נתניהו מודח מכיסאו, ואם לא הצליח להם דרך הקלפי - יעשו זאת דרך אנרכיה. פעם יקראו לזה תיק 4000, פעם תיק הצוללות, והפעם - במסגרת אירועי הקמפיין "רק לא ביבי" - זו הרפורמה המשפטית.
ממשלת ישראל קיבלה חיזוק חשוב ותודעתי בעזרת הפגנות המחנה הלאומי השונות שהחלו השבוע. אין ספק כי רק כאשר נבחרי הציבור יבינו כי עליהם לשמוע למצביעיהם ולא למפלגת התקשורת או המשפט, ניתן יהיה באמת להוציא את מדינת ישראל מעבדות לחירות.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים, בעל חברת טנא תקשורת
***