ברור לכול שהדלק המלבה את המחאה המשתוללת ברחובות ישראל הוא ההפחדה באמצעות הדמוניזציה של היריב הפוליטי – הלאומני/ משיחי/ פונדמנטליסטי כביכול – שזכה בבחירות.
התוצאה הנוראה והמסוכנת ביותר של הדמוניזציה היא פסילה טוטלית של הלגיטימיות של היריב המתירה כל רסן במאבק נגדו עד כדי התרת דם ממש.
זו בעצם הגדרת המציאות שאנו חווים ברצף האירועים המתרחשים לנגד עינינו היום – מרד הסרבנות, שיתוף פעולה של בכירי הצבא והמשטרה עם המורדים, השבתת משק בלתי חוקית, ונדליזם וחוליגניזם, הצדקת אמצעים אלימים וכו', והמשך המחאה האלימה למרות הכניעה לתכתיב עצירתה של חקיקת הרפורמה במשפט כדי להיכנס להידברות.
הדמוניזציה, מאז ומעולם, הייתה השיטה שבה מצדיק הבריון את תקיפת קורבנו. הבריון הקדמון ביותר, שידוע עליו שעשה שימוש בשיטה הזו, הוא כמובן פרעה: "והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו". עלילות הדם, השטירמר, הפרוטוקולים של זקני ציון, הבולשביזם והנאציזם יימח שמם - כל אלו ועוד הם תולדותיה והמשכה של השיטה הזו.
לדאבון הלב, לא פסח הסינדרום הזה על מלחמות היהודים. הדמוניזציה הייתה כלי במאבק של המחנה הסוציאליסטי נגד התנועה הרוויזיוניסטית. "ולדימיר היטלר", הכינוי שייחס בן גוריון לז'בוטינסקי, זכה לפולו־אפ בעיתונות הסוציאליסטית דאז, בצורה של גימטריות ונוטריקונים שקשרו בין זאב ז'בוטינסקי להיטלר ולנאצים.
בהתיישבות העובדת שטפו את המוחות כדי לשכנע שלובשי המדים החומים גרועים מהאויב הערבי. שטיפת המוח הזו שיחררה את כל העכבות הרגשיות והמצפוניות של מחלקת ההגנה, שירתה לא רק על האונייה אלטלנה, אלא אף על הפצועים הנמלטים מן האונייה הבוערת, כשהם שוחים במים כנועים ומובסים לעבר החוף. אותה דמוניזציה, כמובן, היא ש"התירה" מוסרית את הסזון.
וכשאריאל שרון החליט להפנות עורף לתנועת ההתנחלות ולבצע את פשע ההתנתקות, גם הוא, בנאומו בכנסת לטובת חוק ההתנתקות, השתמש בדברי הדמוניזציה של בגין כנגד מתנגדיו על מנת להצדיק את החרבת ההתיישבות היהודית בסיני, וכינה אותם בכינוי הגנאי מבית המדרש השמאלני "משיחיסטים הזויים". זאת לאחר ששרון עצמו, כידוע, סיפק להתנחלות כולה ובמיוחד לזו שבחבל עזה את הרציונל הביטחוני והציוני שלה.
מיליארדי מילים נשפכו מצד ההגמוניה האדומה, בכל מדיה אפשרית, כדי לחולל את הדמוניזציה של תנועת ההתנחלות, שחילצה את רוח החלוציות מניוונה ואיימה לסחוף אחריה את צעירי ישראל.
את הפרי פורה הראש והלענה של הדמוניזציה רוויית השקרים והדמונית בממדיה, אנחנו רואים היום ברחובות ישראל, מתסיס ומשכר את ההמונים, המחוללים משולחי כל רסן סביב עגל הדמוקרטיה הממלא את נפשם החלולה.
ובאותו עניין, גם לזאת חייבים לשים לב. הכיעור של שיטת הדמוניזציה קנה לו שביתה בינות השיטין של המתחים בתוך החברה הציונית־דתית. זה מתבטא במאמרים ובכרזות של גורמים המנכסים לעצמם תארים המנשאים ומבדלים אותם ברמיזה גסה מהציוני דתי "האחר":
"אנחנו" מתונים - "הם" קיצוניים. "אנחנו" מכילים את האחר - "הם" מדירים. "אנחנו" מכילים מורכבויות - "הם" פונדמנטליסטים צרי אופק, וכן על זו הדרך מצטרפים גורמים אלו המוגדרים ציונים דתיים למקהלת הדמוניזציה. הכרת התופעה הזו והבנתה הן תנאי ליכולת ההתמודדות כנגדה.
***