עמית ליימן
עמית ליימןצילום: עצמי

בשנתיים האחרונות, מתוך ההכשרה המעשית של הלימודים, יצא לי לעבוד עם נשים נפגעות אלימות או בהגדרה שלנו, העו"סיות, נשים שיצאו מזוגיות "מורכבת".

לאחרונה, אני לומדת להכיר סוג אלימות אחרת. את האלימות שמופנית כלפי נשים בבתי הדין הרבניים על ידי סרבני הגט, וכן על ידי הדיינים עצמם.

אני מודה שבגילי, ובהיותי רווקה וחילונית, סביר שלא יהיה לי קשר לנושא סרבנות הגט, אם לא הייתי מגיעה להכשרה המעשית שלי בעמותת "מבוי סתום". הדעה הרווחת, השגויה והמצערת היא שהאוכלוסייה הנפגעת ביותר היא מתוך זרמים דתיים וחרדיים בלבד, אך השיעור הראשון שלי בעמותה היה לגלות שאין איפה ואיפה בעולם העגינות והנפגעות הן מכל הרצף הדתי ובכל הגילאים.

למי שעדיין לא מכיר, סרבנות גט היא אקט אלים מצד בני זוג סרבנים שעלולים לייצר תלות מניפולטיבית בסירובם להעניק גט כדין ההלכתי. במיוחד אם יש נכסים משותפים וילדים, מה שעשוי להיות מורכב יותר, וכן, להעלות אמוציות. בעוד שעגינות מתקיימת כשנותני הגט אינם במצב תפקודי מספק להעניקו.

לאחרונה, רבים מחבריי מוצאים עצמם לקראת מיסוד מערכת היחסים שלהם עם אהוביהם, והחליטו להתחתן. זהו רגע מרגש ומשמח עבורם בחגיגת המחויבות אלו לאלו. וכן, על אף היותי בתוך סביבה חילונית, אני מבינה שרבים מהם בוחרים בכל זאת לקיים את טקס החתונה דווקא ברבנות, מסיבות רבות. עם זאת, אני מרגישה שמצב חוסר הידע שלי כמצבם ואין הם בהכרח נחשפים לתופעת סרבנות הגט והעגינות ולאפשרויות השונות הקיימות היום ולכן עליי החובה להיות "מפיצת הבשורה".

אציין בכנות, קיום השיח בנוגע לסכנות הקיימות מול חבריי המאוהבים, שמבקשים להתקדם במערכת היחסים שלהם, הותיר אותי מגמגמת אל מולם, למרות הידע אותו צברתי בחודשים האחרונים. איך אפשר לדבר על פרידה, סחטנות ואלימות זוגית בשלב כזה של "הHONEYMOON"? – בפועל, זהו השלב הנכון ביותר לחשוב על "מה אם?".

באחד הערבים, ישבתי בפני זוג חברים קרובים שלי, שהתארסו ממש לאחרונה, וניסיתי לתאר בפניהם את חשיבות הנושא. בעודי משתפת בסיפורי עגינות שנתקלתי בהם (תוך שמירה על אנונימיות), הגיבה חברתי: "מה? זה עדיין קורה?". בת הזוג הינה סטודנטית ללימודי משפטים, ולמדה באופן תיאורטי על משפט הלכה, ולא האמינה כי המצב עדיין קיים כיום.

כשהתחלתי להסביר להם על האמצעיים האפשריים התקשיתי אף יותר, ולכך ענה חברי הטוב: "את יודעת מה זה ביטוח? זה בדיוק זה!". הוא צודק. הסכמי קדם נישואין הם למעשה ביטוח אישי מכל חשש. זה לא שונה מאדם המתכנן את טיולו בחו"ל ומבטח עצמו לכל מקרה שלא יהיה (טפו, טפו חמסה).

מדובר באמצעים השומרים עליכן, ועליכם, כמו ביטוח. ויכולים להיעשות כבר במעמד החופה. ישנו הסכם בו נקבעות סנקציות כלכליות מראש – מזונות בני זוג, או הסכם בו נקבע תנאי זוגיות.

נישואים ברבנות הם הסכם של התחייבות ארוכת טווח, במקרה הטוב שאמור להיעשות בלב שלם. הם אינם עוד הסכם ברשת שעליו מסמנים "קראתי" מבלי להסתכל, כדי לעבור לשלב הבא.

ועכשיו אני מזמינה דווקא אתכם, הזוגות הצעירים, השוויוניים, הפמיניסטים –להתעקש לקרוא יותר, ללמוד על ההליכים האפשריים – וההליך הנכון עבורכם, ו"לבטח" את עצמכם. כדי שמצבכן ומצבכם לא יותיר אתכם בסיכון ותסכול. ואחרי שהפצתי את הבשורה, אני אסיים באיחולי זוגיות נפלאה, בונה ומפרה ולעולם ללא עגונות.

הכותבת: סטודנטית לעבודה סוציאלית ומתנדבת בעמותת "מבוי סתום" המסייעת למסורבות גט ועגונות