
שתי פסקאות מריאיון החג המיוחד שהעניק אריה דרעי לגיליון הפסח של ביטאון ש"ס, 'הדרך', מסכמות בצורה הסמלית ביותר את ההספק המאכזב של המפלגות החרדיות בכנס החורף של הכנסת שננעל השבוע: באחת טפח לעצמו דרעי על השכם כשהוא מונה את ההישגים המרשימים של ש"ס בהסכמים הקואליציוניים, בדגש על נושאי דת ומדינה; בשנייה, כמעט באותה נשימה, הוא כבר מסר דין וחשבון על הקצב הלא־משכנע של ההוצאה מן הכוח אל הפועל, וסיפק לכך שלל הסברים ותירוצים.
ואכן, מי שיערוך מאזן 'הבטחות וקיומן' יגלה פער עצום שנוצר בתוך שבועות ספורים בין ההתחייבויות של ראשי הקואליציה זה לזה וכלפי בוחריהם לבין מימושן (ולענייננו - בסוגיות הדתיות), עד שאפילו עיתון הבית של ש"ס, השופר הרשמי, לא היה יכול להתעלם ממנו ונאלץ להקשות על יושב ראש המפלגה. "יש כמה נושאים חשובים על סדר היום שטרם טופלו במלואם", העירו־שאלו בדחילו ורחימו העורכים והמראיינים, שמעון ליברטי ואברהם דוב גרינבוים, ונענו: "כמעט כל הזמן שלנו במהלך כנס החורף, מאז הקמת הממשלה, היה מוקדש לענייני הרפורמה. זה לקח את כל תשומת הלב ואת כל הכוחות, ולכן ודאי שיש הרבה דברים שנדחו. הזמן הוא מוגבל".
אובייקטיבית, אריה דרעי כמובן צודק. מלאכת קידום החקיקה הרחבה לשינויים במערכת המשפט זללה ממנו ומחבריו את מרב המשאבים האישיים והפרלמנטריים והשאירה אותם באפיסת כוחות מול שלל אתגרים נוספים. לא בכדי הוא העיר בהקשר זה במקום אחר בריאיון שבזכות הקפאת הרפורמה "לפחות יש לנו עכשיו קצת זמן להתכונן לחג".
אלא שמפלגות הקואליציה הוכיחו כי את הדברים החשובים והבוערים להן באמת הן יודעות ומצליחות לקדם במקביל - מחוקי הנבצרות והמתנות של נתניהו ועד החוק שאמור לסלול את דרכו של דרעי עצמו בחזרה אל שולחן הממשלה. וכאן הבן שואל: חקיקה פרסונלית זה נחמד, אבל מה עם המהות?
מה שבא במהירות הולך במהירות
בראש סדר העדיפויות של ש"ס ויהדות התורה ערב הקמת הממשלה עמד אישורו של חוק גיוס חדש, במטרה להסדיר אחת ולתמיד את מעמדם של תלמידי הישיבות לעניין חובת השירות בצה"ל - הפעם סופית. לשם כך התחייבו מפלגות הקואליציה לקדם לא רק מתווה גיוס חדש, כפי שנעשה בעבר, במקום זה שנפסל בבג"ץ ב־2017, אלא הפעם גם את חוק יסוד: לימוד תורה, שיבצר את המתווה ויגן עליו מפני ביקורת שיפוטית. השותפות סיכמו כי החקיקה הכפולה תושלם עד אישור תקציב המדינה לשנת 2023 וכי כאמצעי ביטחון נוסף תתוקן גם פסקת ההתגברות – מה שהתברר בדיעבד כזרז הפוליטי העיקרי להתנעת הרפורמה המשפטית כולה.
בפועל, כאמור, נעשה בנושא זה מעט מאוד בכנס החורף: מתווה הגיוס עצמו אפילו לא החל להתגבש, חוק היסוד טרם נוסח, ופסקת ההתגברות הוקפאה יחד עם החקיקה לשינויים במערכת המשפט. בשלב התירוצים השבוע נשמע דרעי רך וסובלני הרבה יותר מאשר בחדרי המשא ומתן הקואליציוני: "אפשר לעשות דברים במהירות והם גם ייפלו במהירות, ובתוך שנה נמצא את עצמנו שוב באותו מקום", הסביר. "המטרה שלנו היא להגיע להסדר טוב, שיהיה בהסכמה כמה שיותר רחבה. אנחנו עובדים על זה, וראינו שאפילו במתווה של נשיא המדינה, שלא כל כך אהבנו, הייתה התייחסות להסדר מעמדם של בני הישיבות, כי יש הבנה שצריך לטפל בזה באופן שורשי ויסודי".
למעשה, הדבר היחיד שעשוי לעורר את הפוליטיקאים החרדים מהתרדמת בעניין הגיוס הוא פקיעה אפשרית של סבלנות בג"ץ מהסחבת המתמשכת - כמעט חמש שנים וחצי - בנושא זה, והחלטה כי בהיעדר הסדר חקיקתי חלופי יפקע מעמדם המיוחד של תלמידי הישיבות - בציון תאריך נקוב. כפי שנראה להלן, לא מן הנמנע שבדיוק להתנגשות הזאת מצפים הפוליטיקאים, והלא בית המשפט כבר הוכיח - כולל בתקופה האחרונה - שהוא אינו נרתע מכך, גם בתקופות הרגישות ביותר ליחסים בין הרשויות.
נושא נוסף מיחסי הדת והמדינה שלטיפול בו נקבע דד־ליין בהסכמים הקואליציוניים הוא תיקון חוק השבות שנועד לצמצם את עלייתם ארצה של לא־יהודים מכוח סעיף הנכד. הציונות הדתית דרשה בתוקף, המפלגות החרדיות הובכו והצטרפו, נתניהו חשש ממשבר מול יהדות התפוצות - ולבסוף סוכם כי בתוך 60 יום מהשבעת הממשלה תוקם ועדת שרים מיוחדת שתציע פתרונות בנושא, וכי בכל מקרה תיקוני החקיקה הנדרשים יבוצעו עד להעברת תקציב המדינה. אלא שבינתיים חלפו כבר יותר מ־90 ימים והוועדה כלל לא קמה – אך אין זה מונע את התקדמות התקציב בדרך לאישורו הסופי.
בנושא זה, שעלול להצית אש של מחלוקת בתוך החברה הישראלית, וגם לפגוע כאמור ביחסיה עם יהדות העולם, נראה שלשותפות כולן נוח שלא לעורר את הדוב מרבצו. מי שהנושא בכל זאת בוער בעצמותיו יוכל לתלות תקוות רק בבצלאל סמוטריץ', שכיושב ראש הציונות הדתית העלה את הדרישה החד־משמעית בעניין ולא הרפה ממנה, וכשר אוצר הוא עשוי להתנות את אישור התקציב שהוא עצמו מוביל בהתקדמות של ממש בעניין.
הטרלה מהשרוול
חוק הגיוס וחוק השבות שהזכרנו הם רק דוגמאות לתרדמת שהמפלגות החרדיות נכנסו אליה מאז הקמת הממשלה בנושאי הדת והמדינה, כאילו ההסכם הקואליציוני הוא עצמו ההישג, מטרה ולא אמצעי, וכלל אין צורך במימושו. וכשזה המצב, חידוש משחקי החתול והעכבר מול בג"ץ, שאותם בדיוק ביקשו ההסכמים למנוע ולעקוף - הוא רק עניין של זמן.
כך קרה, למשל, בעניין הכותל: השותפות התחייבו לקדם חוק שיבטיח צביון אורתודוקסי שמרני לאתר הקדוש וימנע דריסת רגל של תנועות הרפורמים והקונסרבטיבים, אך בפועל לא יזמו ולא קידמו דבר. בינתיים דן בית המשפט בעתירה ישנה בנושא ודחק את המדינה לפינה, ורק אז, תחת לחץ, וכשהיא בעמדת מגננה, הקואליציה הגיבה. התוצאה: במקום לגבש בניחותא חוק רציני ומאוזן, נשלפה מהבוידעם הצעה ישנה שנולדה בכלל כהטרלה, ובין היתר קובעת עונש מאסר למי שיופיע בכותל בלבוש לא הולם - אצבע בעין של ממש. החקיקה החלה להיות מקודמת בצורה רשלנית רק מאימת הבג"ץ, ובאותה מהירות שבה הועלתה – כך גם נגנזה, בעקבות הביקורת הציבורית המוצדקת. ככה זה כשנרדמים בשמירה.
"קצת סבלנות", ביקש השבוע דרעי ממצביעי ש"ס בריאיון המיוחד ההוא לביטאון המפלגה, כשהוא מנסה לכסות על ההתנהלות השלומיאלית של אחת הקואליציות ההומוגניות שכיהנו כאן זה כמה עשורים. "באנו לקדנציה שלמה, לארבע־חמש שנים, אני מקווה שהמשיח יגיע הרבה לפני כן, אבל אנחנו כאן לקדנציה ארוכה".
בינתיים רפורמת הכשרות של ממשלת בנט־לפיד, זו שהחרדים התנגדו לה כל כך, עדיין בתוקף (ורק יישומה נדחה), וההכרה בגיורים הפרטיים - כולל הרפורמיים - נמשכת, וגם בשני הנושאים הללו לא שמענו שממשלת המחנה האמוני פועלת לממש את ההתחייבויות לבוחריה. במקום זה היא הייתה עסוקה בחודשים האחרונים בקיום הבטחה ליבתית אחרת של ש"ס ויהדות התורה - דווקא זו שנולדה כתגובה פוליטית־ילדותית לשלטון הקודם והיא השנויה במחלוקת יותר מכולן: ביטול המס על הכלים החד־פעמיים ועל השתייה הממותקת, שהושלם בימים האחרונים, כדי להבטיח את שמחת החג.
ומה לגבי חילולי השבת ברכבת ישראל ובגופים ממשלתיים אחרים, שהפכו בחודשים האחרונים לדבר שבשגרה אך אינם מצליחים לחלץ מראשי הקואליציה שומרי המצוות אפילו מחאה? בכיר במפלגות החרדיות התייחס לאחרונה גם למחדל הזה, וכמו יהודי טוב - ענה בשאלה: "למי יש ראש להתעסק בזה עכשיו?"
הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות
לתגובות: [email protected]
***