מעשה חשוב בכל דור ודור

כל הדרך לשער האשפות, דרך השוק המוסלמי, ניסיתי לדמיין את ההיסטוריה המפוארת שמבצבצת מבין אבני החומות.

את העלייה לרגל של המוני בית ישראל אל תוך הר הבית, את השמחה והריקודים שליוו את העולים, את האחדות בעם שנוצרה בכל חג משלושת הרגלים כשכולם התקדשו למטרה משותפת. אבל כל נסיון לדמיין את העבר לא יצליח באמת להמחיש את החוויה שיהודי, כחלק מעם ישראל במקום הטבעי לו, מרגיש כשהוא מסתובב בירושלים בחגי ישראל.

כשהגעתי לרחבת הכותל המערבי כיום, ראיתי עשן מרחוק וצעקתי לחברה שלי בהתרגשות: "נראה לי שהתחילו!! רואים את עשן המזבח והזבח!!" מהר מאוד גילינו שזאת הייתה רק עוד שריפה בעיר העתיקה והמשכנו ללכת לכיוון שער האשפות. ראינו שם מאות משתתפים שמבקשים גם הם לנסות לחוות את מה שיהודים רבים זכו לקיים בעבר. את מצוות קורבן הפסח.

חכו רגע עם התגובה האוטומטית נגד קורבן הפסח. אל תאטמו את האזניים. זה גם ממש לא פרימיטיבי כפי שאתם חושבים. קורבן הפסח הוא מרכיב מרכזי בחג הפסח. כשמו כן הוא. מן הראוי שנדע על מה כל המהומה.

ביציאת מצרים עם ישראל התחייב בשתי בריתות עוקבות עם הקב"ה. ברית המילה וברית הפסח. כפי שנאמר: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ואומר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמיך חיי". חז"ל מפרשים שמדובר בשני דמים, דם של מוות ודם של חיים, דם של גלות ודם של גאולה. מי שאינו עשה ברית מילה אינו יכול לאכול מקורבן הפסח, ורק מי שיהודי וגם כרת ברית מילה, מחוייב בקורבן הפסח. לשני הדמים הללו אמירה אחת - יש לנו חלק באלוהי ישראל!

רק מי שעומד ללא מורא מול אויבנו ומקיים את רצון הקב"ה, תוך סיכון חייו, יכול להגאל. כי רק ע"י מוכנות למסירות נפש אמיתית, האדם ראוי לגאולה.

קורבן הפסח הוא לא עוד מעשה פגאני שעבר זמנו, אלא מעשה חשוב בכל דור ודור, כדי להדגיש לעצמנו נקודה מרכזית ביהדותנו.

קורבן הפסח בעצם דורש מהאדם להבדיל עצמו מן הגויים ולהכריז מחדש בכל שנה ושנה שהוא מוכן למסור את נפשו למען הקב"ה. הזאת דם הפסח על מזוזת המשקוף הייתה כדי להבדיל את ישראל מן הגויים, אך גם את ישראל מישראל. את אלו שמוכנים לצאת ממצרים, לצאת מהגלות, למרות הפחדים והקושי מאלו שמעדיפים להישאר באיזור הנוחות למרות שזהו לא המקום הטבעי לו.

אחזור לתרגול קורבן הפסח המדהים שזכיתי לחוות אתמול. תירגול שמטה ארגוני המקדש מקיים מדי שנה בהשקעה מחשבתית וכספית עצומה.

חבר מועצת העיר אריה קינג נאם בפני המשתתפים ואמר שהוא מייחל ששנה הבאה כבר לא נגיע לתרגול, אלא לדבר האמיתי. מיד אחריו עלה הרב יצחק יעבץ שהתייחס לדבריו של אריה קינג ותיקן שגם בשנה הבאה אנחנו נצטרך לקיים תרגול. עוד לפני שהספקתי להרים גבה על חוסר האמונה בקב"ה ובעם ישראל הדורש גאולה, הוא המשיך והסביר שתמיד צריך תרגולים. גם כשבית המקדש יעמוד על תילו והקורבנות יהיו טריוויאלים ומעשים שבכל יום, הכהנים יצטרכו לתרגל את קרבן הפסח. כי זהו מעמד ייחודי וקשה מאוד, והעבודה תחת לחץ צריכה הרבה תרגול לפני.

הדברים שאמר ריגשו אותי במיוחד באמונה האמיתית. בהסתכלות הריאלית על המציאות. לא שאיפה למציאות מושלמת חסרת טעויות של הכהנים, אלא לעבודה סזיפית במקדש, כדי לקיים את המצוות כדת וכדין. רק הסתכלות כזו תקדם אותנו עוד צעד למקדש.

יהודים שממתינים לבית המקדש שיפול משמיים כי הם מאמינים בכוחו העצום של "הכל יכול" - הקב"ה, מפספסים הזדמנות לקחת חלק פעיל בהחשת הגאולה ובדרישה אל הקב"ה שיגאל אותנו. אנו כבר לא במ"ט שערי טומאה, אנו כבר לא בגלות, אך לצערי כנראה שעוד יש זמן עד שהגלות תעזוב אותנו. עם ישראל חי בארצו כבר כמעט 75 שנה, זה די והותר כדי להגיד - מה הצעד הבא?

הכותבת: פעילת ארגון ייראה לעידוד עליית יהודים להר הבית כהלכה