"עם ישראל הוא עם נצחי"

שבוע טוב, בשורות טובות, סיפור לפתיחת השבוע: יום חמישי, יום אחרי פורים. פיגוע רצחני של מחבל בדיזינגוף בתל אביב.

שלושה פצועים מגיעים לטיפול נמרץ באיכילוב. לידם מאושפזת במצב קריטי שירה רוזנפלד, אימא צעירה, בת הקיבוץ הדתי חפץ חיים, בגלל חיידק קטלני שתקף את הכבד שלה. שירה מורדמת, מונשמת, מצבה מחמיר.

הימים חולפים. שתי משפחות מחכות ימים ולילות מחוץ לטיפול נמרץ, נושאות תפילה. משפחת אשכר, שדואגת לאור אשכר שנפצע בפיגוע, ומשפחת רוזנפלד. לכאורה, הן לא מאותו מגזר וציבור ומפלגה. אבל מגזר המחכים מחוץ לטיפול נמרץ הוא מגזר מיוחד, אחר.

כעבור כמה ימים, כשאור כבר מוגדר במצב של מוות מוחי, המשפחה מבינה שהוא לא יחיה. באחת השיחות הארוכות במסדרון, אח של אור, אדם אשכר, ניגש להורים של שירה. בעדינות הוא אומר להם: "כל עם ישראל מתפלל על אור. על שירה הם לא שמעו. אני מעביר את התפילות שכולם מתפללים על אח שלי – לבת שלכם".
אור נפטר. איבריו נתרמו לחמישה אנשים, אבל גם משפחה שישית מרגישה נתרמת. משפחת רוזנפלד. שירה התעוררה. לפני כמה ימים כבר שוחררה הביתה.

ביום חמישי האחרון התקבצו חברים ובני משפחה באולם בקיבוץ חפץ חיים למסיבת הודיה, סביב שירה, שכבר חוזרת לעצמה. אדם, שרק קם מהשבעה על אחיו, הוזמן והגיע. הוא התקבל במחיאות כפיים.

אימא של שירה אמרה לו: "איזו אצילות נפש. איזו גדלות. כמה רגישות הייתה לך למצב שלנו. כמה אור אחיך הביא לעולם. איזה אדם שומע שאחיו לא יחיה, ואז ניגש אלינו ואומר: אני מנתב את כל האנרגיה הרוחנית, את כל הדאגה הזו, אליכם? אדם, אחיך נרצח כי היה יהודי. יש פה קהילה שלמה שלצד השמחה איתנו, מחבקת אתכם ושולחת לכם תנחומים. אנחנו רוצים להקדיש לך את השיר 'והיא שעמדה'. נשיר אותו בליל הסדר. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. אבל בזכות אנשים כמוכם, אנחנו ממשיכים. תודה רבה לך".

ואז, אחרי חיבוק אמיץ של אדם עם אבא של שירה, נעמדו יותר ממאה אנשים במעגל גדול, ושרו "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".