"וַיְהִי, הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר" – אלישע מלווה את מורו ורבו, אליהו הנביא בצעדתו האחרונה עלי אדמות (מלכים ב, ב, יא)
ההליכה מביתנו לבית הספר מיימונידס, ישיבת רמב"ם, בברוקליין, מסצ'וסטס אמורה לארוך עשרים דקות. לעתים קרובות רציתי שלא תסתיים לעולם.
שבת אחר-הצהריים בראשית האביב בכתובת קולבורן קרסנט מספר 109 בברוקליין. פני ילדינו הקטנים אלישע, אירית ושלומית צמודות לאדני החלונות ממתינים לזכות במבט חטוף ברב יוסף דב סולובייצ'יק "הרב", בדרכו מביתו ברחוב אדינגטון אל ישיבת רמב"ם. כשהרב מתקרב הם מקפצים על הספה ומכריזים: "הרב מגיע, הרב מגיע".
משפחתנו הצעירה עברה לקהילה האורתודוקסית הקטנה בברוקליין בקיץ 1977. המגורים במרחק בתים ספורים מהרב העניקה לנו הזדמנות פז חד- פעמית לעמוד בקשר עם אחד מגדולי הרבנים וההוגים של המאה ה-20.
הרב, לבוש בחליפה כחולה וכובע קש כהה, מלווה בדוד, צעיר ותוסס, פרופסור מן המניין למתמטיקה באוניברסיטת הרווארד. דוד נודע בנעוריו כעילוי מופלג במתמטיקה בברית המועצות, שם לא זכה לחינוך יהודי פורמלי. על אף שורשיו בחוגים האקדמאיים של האליטה האתאיסטית במוסקבה, דוד התנהל לפי העקרון שניסח הרמב"ם במורה נבוכים: "לא תוסיף אמיתתו ולא יחזק האמת בו בהסכים כל החכמים עליו ולא תחסר אמיתתו ולא יחלש האמת בו בחלוק אנשי הארץ כולם עליו" (ב, טו, תרגום אבן תיבון).
דוד הוא בנו של היסטוריון שהתמחה בתולדות האימפריה הביזנטית, בעל שם עולמי ואתאיסט מוחלט. דוד גילה את שורשיו היהודיים בראשית שנות העשרים לחייו. תוך שנים ספורות, הוא שלט בשפה העברית ושקע בלימוד התנ"ך והגמרא.
בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים דוד הוזמן על ידי אוניברסיטת הרווארד להצטרף לפקולטה למתמטיקה. לראשונה בחייו הפך דוד לחבר בקהילה יהודית מאורגנת שאפשרה לו גישה קרובה לגדול בתורה. דוד מעולם לא החמיץ שום הזדמנות לנצל את הנגישות המופלאה הזאת. הרב התפעל מהלמדן שהגיח כמו עוף החול מהשממה הסובייטית.
בליקוטי תורה, האדמו"ר הזקן מחב"ד מתאר את הקרבה הייחודית בחודש אלול בין ה' לעם ישראל במשל הבא: "מלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם..." היכרות אינטימית אינה מתאפשרת כשהמלך מצוי בארמונו, שם הרשמיות וכללי הטקס המלכותיים מונעים את הקשר הישיר בין המלך לנתיניו פשוטי העם.
מתוקף תפקידו כראש הישיבה בישיבה אוניברסיטה בניו יורק, הרב היה נגיש לתלמידיו הקרובים ולקבוצת מנהיגים ורבנים מצומצמת בקהילה היהודית בניו יורק לפנות אליו בקלות. אך בסופי שבוע, בביתו בברוקלין, הרב היה רגוע וזמין לכל חברי הקהילה. השיא הייחודי בשבת היה ההזדמנות להתלוות לרב בלכתו מביתו לבית הכנסת שבישיבת רמב"ם.
אני רץ במורד 22 מדרגות בטון רחבות המובילות מהבית הדו-משפחתי ספון העץ שבו התגוררנו כדי להצטרף לרב ולדוד. הם שקועים בשיחה מעמיקה.
בחיבורו "איש ההלכה", הרב מדגיש את ההשתדלות האינטלקטואלית כתכונה מובהקת של האישיות הדתית האידיאלית. הוא משווה את הנורמות התיאורטיות של ההלכה לנורמות המתמטיות. שני תחומי הדעת הללו מבוססים על מבנים מופשטים הנתונים לישום ותרגום בעולם הממשי. בעל ההלכה וגם המתמטיקאי חיים בתחום אידיאלי מופשט ונהנים מזיו יצירתם.
אנחנו חולפים על פני בתים רחבי ידיים מעוטרים בקורות עץ בני למעלה ממאה שנה המשתלבים עם בתי לבנים מודרניים קטנים שנבנו בגבעות המדורגות ומוקפים באילנות ובגדרות עץ ישנות. אנו ממשיכים בדרכנו ברחוב המשופע, פונים שמאלה אל רחוב רוסון ויורדים במדרגות לשביל רוסון.
שביל רוסון הוא משעול צר ועקלקל ומדרגות האבן הישנות וחלקלקות. ענפי העצים מספקים צל כבד ומעט קרני אור מצליחות לחדור פה ושם. להקת ציפורים מצייצת מנגינת אביב ערבה לאוזן. מחשבה מתגנבת לראשי. השם סולובייצ'יק פירושו ברוסית זמיר, ציפור שיר.
אנחנו ממשיכים לאט ובזהירות יתר.
כשאנחו מגיעים לרחוב גרדנר, מצטרפים אלינו אלעזר, בוגר צעיר, מבריק וחקרני בוגר ישיבת רמב"ם שהתקבל לתכנית הדוקטורט המשולב ברפואה ומדע של הרווארד ואם-איי-טי, ושלמה, יזם נדל"ן ואחד התומכים המרכזיים של ישיבת רמב"ם.
אנו פונים שמאלה לרחוב טאפן. הרחוב מתעקל ימינה ומצטלב עם רחוב בלייק ורחוב סאמנר. אברהם מצטרף אל חבורתנו הגודלת בהתמדה. הוא איש עסקים מצליח, הדור לבוש , גבוה ואלגנטי בסוף שנות הארבעים לחייו. אברהם הוא אחיינו של הרב משה פיינשטיין מגדולי רבני הדור וכן בן משפחה וחבר קרוב של הרב.
מעט בהמשך, יוסף מדביק את צעדינו. הוא בוגר צנוע של בית הספר הלטיני בעל המוניטין של בוסטון ומתהדר במבטא בוסטוני בולט. אביו הוא רב ידוע שעמד בראש חברת הש"ס שהזמינה את הרב לבוסטון בראשית שנות השלושים.
וכעת שרגא נראה באופק כשהוא מפלס את דרכו בכבדות במורד הגבעה אל עבר חבורתנו. שרגא הוא חסיד גור מגולח למשעי ולשעבר תושב הלואר איסט סייד במנהטן. הוא אדם תוסס ושופע חיוניות, סוכן בכיר בחברת ביטוח ואחד המארגנים של "מועדון הקידוש" שאירח את הרב מעת לעת בשבתות אחר התפילה. יהושע , מורה בתיכון הציבורי עם ידע נרחב בפירוש הרמב"ן לתורה, מצטרף בעקבותיו. חיים, קבלן נדל"ן, צעיר ושאפתן, במקור מפלהאם פרקוויי בברונקס, יורד במהירות מרחוב בלייק כשלצידו בנו הקטן אלי וגם הם מצטרפים לחבורה.
הרחובות המצטלבים ועטורי העצים בשכונה הקטנה והפסטורלית מתמלאים באנשים שמגיחים מבתיהם וחוברים בזריזות אל הפמליה הייחודית שמלווה את הרב בדרכו לתפילת מנחה.
"קהילת התפילה והצדקה מעפילה לדרגה עליונה יותר של אהבה ושיתוף בקהילת ההוראה, מקום בו מורה ותלמיד מתחברים זה עם זה בשלימות". (הקהילה)
ניסן, בעל חווה חקלאית יליד בוסטון וכסוף שיער יוצא מביתו בפינת הרחובות סאמנר וטאפן ומצטרף אלינו. יהודית, בת-עשרה הסובלת מליקויי למידה ממהרת להצטרף לחבורה ההולכת וגדלה. היא חברה חביבה של הקהילה, בתו של שרגא ואחייניתו של ניסן. כשהיא מגיעה אל הרב, היא נוטלת בעדינות את ידו והוא עוטף בה את ידה.
"להכיר אדם אינו רק לזהותו גופנית. יותר מזאת: הכרת הזולת היא זיהויו הקיומי כאדם בעל תפקיד, שאיש זולתו לא יוכל למלאו כראוי. לדעת אדם משמעו להודות בעובדת היותו חסר תמורה. לפגוע באדם משמעו לומר לו, הוא ניתן לביטול כי אין צריכים לו..." (הקהילה)
השיחה הופכת יותר ויותר אינטנסיבית. דוד המתמטיקאי עודנו לימינו של הרב ויהודית לשמאלו לופתת בחוזקה את ידו. גאונות לימינו, אהבה וחסד לשמאלו, מבזיקה המחשבה בראשי. ההליכה המשותפת שלנו הפכה לקשת רבת גוונים משולבת והרמונית של תורת ר' חיים מבריסק, סיפורי נשמה חסידיים של חב"ד מקהילת חסלביץ', אוניברסיטת ברלין, קאנט, הרמן כהן, הגיונות הרמב"ם, אינשטיין, המנחת חינוך והמבנים התיאורטיים של שאגת אריה.
אנו חוצים את הגשר מעל הרכבל הנע של הקו הירוק השם פעמיו מערבה. בדרכנו נקרית חבורה רעשנית של תלמידי בית ספר התיכון העירוני הלבושים בחולצות טריקו ירוקות של קבוצת הכדורסל סלטיקס ומתארים בהתלהבות את הקליעה המופלאה של הכדורסלן לארי בירד.
כשאנו מגיעים לרחוב קלארק דוקטור להנדסת חומרים מאם-איי-טי, מומחה למחלות זיהומיות מבית החולים הכללי של מסצ'וסטס ומפיץ שמן מנועים מצטרפים אלינו. המפיץ אוחז בידו דף נייר עם רשימת שאלות על פרשת השבוע שהוא מתכונן לשאול את הרב במהלך הזמן המוקדש לשאלות פתוחות בין מנחה למעריב.
כשאנו חוצים את רחוב קלארק, מצטרפים אלינו מספר בני משפחת נדל"ן אמידה מבוסטון הידועים בכישרונם כחזנים. אנו מתחילים לעלות ברחוב סאמנר. להקת ציפורים השבה ממקום מפלטה בחורף בדרום הרחוק מתלווה כעת לטיולנו בשלהי אחר הצהריים, מסע פלאי לא פחות.
"במיוחד הדגישה היהדות את שלימותה הכוללת ואת אחדותה של כנסת ישראל. הקהילה היהודית אינה גיבוב של פרטים. היא ישות עצמאית שניחונה בחיים משלה... ככל שיישמע רעיון זה זר לאוזניו של הסוציולוג הניסויי, אין התנסות זו זרה כלל לאיש ההלכה ולמקובל, אלה שעבורם כנסת ישראל הנה אם חיה אוהבת ומתייסרת." (הקהילה)
אנחנו בישורת האחרונה. אנו פונים שמאלה לרחוב פילבריק., הפכנו לפמליה גדולה של חסידים נלהבים המלווים את רבם. אנו פוסעים בסמוך לחומה הלבנה המקומרת, המחופה רעפים אדומים ומקיפה את קמפוס הישיבה. שלמה, גבוה, מזוקן וחבוש ברט, יושב ראש המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת הרווארד יורד מרחוב בקמינסטר ומצטרף אלינו ואחריו יוסף, איש עסקים בתעשיית הטקסטיל המלווה בחיים רופא השיניים. רוח מזרחית קלה נושבת. הציפורים נעלמות מעל מאגר המים הגדול בכביש מספר 9.
כשאנחנו מתקרבים לישיבה, הרב דורש על אברהם אבינו:
"וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" ואברהם שאל: במָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה? וה' ענה: וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל. חיות אלה מייצגות את כל קשת מיני בעלי החיים שמהם אפשר להביא קורבן. וה' ביתר "אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר". למה אברהם לא בתר את הציפור? כי הציפור מסביר הרב , ניחנה ביכולת לנסוק גבוה אל המרחב האינסופי והיא מגלמת את רוח ישראל שלא תובס לעולם".
אנחנו נכנסים לישיבה. אני פונה שמאלה כדי להביא את הסידור שלי מהתא ואז פותח את הדלת הגדולה העשויה עץ אלון אל בית הכנסת...
הרב איננו עוד.
בית המדרש הקטן העשוי לבנים אדומות נגוז.
בית כנסת בסגנון ארכיטקטי מודרני החליף אותו. כיסאו של הרב נעלם. הסטנדר עומד מיותם. העץ הכהה והשחוק עומד בסתירה מוחלטת לספסלים המודרניים והבוהקים בצבע הדבש. כיסוי הקטיפה המצויצת בצבע הארגמן שעליו מתנוססים ראשי התיבות של שם הרב חובקים בעדינות את חלקו העליון של הסטנדר. אני מסובב בהיסוס את המפתח. הסידור של הרב עודנו שם.
שביב גן עדן עלי אדמות עזב אותנו שכולים ואבלים.
אני שב הביתה.
ילדינו גדלו והקימו משפחות משלהם.
עם מי ילכו ילדיהם?
המחבר הוא פרופסור לאונקולגיה רדיולוגית קלינית במכללה לרפואה על שם אלברט איינשטיין וחוקר ראשי תאגיד אנגיון ביומדיקה
"הקהילה"-מתוך דברי הגות והערכה-הרב יוסף דב סולובייציק, 223, 1981